אביחי שלי
אביחי שלי צילום: לירון מולדובן

התחלה/ לפני 38 שנים. הילד השני מחמישה אחים ואחיות.

אבא/ יששכר, בן 69, חשמלאי במקצועו. "אבא שלי עשה מלחמות ונאבק מול אטימות המערכת כדי לדאוג לי בילדות, וממשיך לדאוג ולתמוך גם היום".

אמא/ עירית, בת 65, גננת מיתולוגית בנתיבות. "אמא שלי היא אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה. כל שנה יש לה בגן ילד או שניים עם מוגבלויות והיא משקיעה בהם את הנשמה. לאמא יש חלק מרכזי מאוד בחיים שלי. כל האישיות והחינוך לערכים שקיבלתי הם ממנה".

לא שומע/ בגיל שנתיים איבד את השמיעה כתוצאה מהסתבכות של מחלה שלקה בה. הרופאים פסקו בהחלטיות שמעתה ואילך הוא לא יוכל לדבר ולשמוע לעולם. עד גיל ארבע התייחסו אליו כאל חירש־אילם לכל דבר.

טומע/ בדיקה חדשנית של פרופ' רבקה כרמי בישרה כי לא איבד כליל את חוש השמיעה, ובעזרת מכשירים מסוימים הוא יהיה מסוגל לשמוע. ואכן, בגיל ארבע הותאם לו מכשיר שמיעה ולראשונה הגיב לקולות סביבו. "זה היה נס גלוי. השמיעה חזרה אליי. אמא שלי מספרת שרצתי בבית בהתלהבות עם כף והכיתי בכוח. הייתי באופוריה. צעקתי בהתרגשות 'טוֹמֵעַ, טומע'. זו בעצם הייתה המילה הראשונה שהוצאתי מהפה".

קדימה/ זמן לא רב אחר כך נפגע בעיניו מנפילה בפארק השעשועים. כתוצאה מכך החל לאבד בהדרגה את מאור עיניו, עד שהפך עיוור לחלוטין. הוריו נאלצו להתמודד עם בן שנולד בריא ושניים מחושיו החיוניים ביותר נפגעו, אך למרות המצב המורכב הם לא שקעו ברחמים עצמיים אלא התמקדו בחשיבה מעשית לטובת קידום הבן.

שלום כיתה א'/ כשהגיעה העת לעלות לכיתה א', נאבקו הוריו לשלבו במסגרת רגילה, למרות שבשנים ההן ילדים עיוורים שולבו ברובם המכריע במסגרות החינוך המיוחד. "ההורים שלי אמרו לכולם 'עם כל הכבוד, אולי הבן שלנו עיוור וכבד שמיעה, אבל הוא חכם ואין לו שום בעיה בראש'. הם לא ויתרו".

מאמינים בילד/ "הייתה להורים שלי מין אמונה פשוטה שיהיה מה שיהיה – אני אצליח להתגבר על הקשיים". לדוגמה, כבר כתלמיד צעיר לימדו אותו הוריו את המסלול הקבוע לבית הספר ושלחו אותו באופן עצמאי ללימודים. "היו שכנים שהעירו להם על כך שהם שולחים ילד עיוור לבד, אבל ההורים שלי רצו שאהיה עצמאי ולא תלוי באחרים, ומסתבר שהם צדקו".

דוחפים/ למרות מגבלותיו, הוריו ציפו ממנו להשקעה בלימודים. "אמא למדה בעצמה כתב ברייל ותרגמה לי את ספרי הלימוד. אצלה לא היה דבר כזה לא להכין שיעורי בית או לא להתכונן למבחן. בכל שנות היסודי היה תלוי במטבח לוח עם כוכבים, ולפי תוצאות המבחנים הייתי צובר כוכבים. זה נכנס בי כל כך חזק, שגם באוניברסיטה כל ציון פחות מתשעים - הייתי חייב לשפר אותו".

חרם/ בתקופת בית הספר היסודי חווה מצוקה חברתית. "אפשר לומר שהייתי מנודה. הייתי מסתובב לבד בהפסקות והילדים היו צוחקים עליי ומתלחשים מאחורי הגב. הרבה פעמים היו שמים לי רגל וצחקו כשנפלתי. המורים ניסו ככל יכולתם לשלב אותי, אבל שום דבר לא עזר. גם לא הציונים הטובים".

המפנה/ הישיבה התיכונית בית יהודה בכפר מימון. שם, לאחר שנים של בדידות, זכה סוף סוף להכרה מחבריו לכיתה. "פתאום ראו את מי שאני והיה לי טוב".

מכור לתנ"ך/ האהבה לתנ"ך נבטה בו מגיל צעיר. "כילד אמא נהגה לקרוא לי הרבה סיפורי תנ"ך ומאוד התחברתי". בכיתה ט' החל ללמוד את התנ"ך, "וככל שלמדתי - התמכרתי לזה יותר ויותר. בכל דקה פנויה הייתי פותח את התנ"ך ולומד". ואז החליט לקחת את החיבור שלו לתנ"ך צעד אחד קדימה ולהתמודד בחידון התנ"ך.

דבק במטרה/ "היו תקופות שלמדתי בין 16 ל־22 שעות ביממה. בקושי ישנתי. ישבתי בבית המדרש ושיננתי. גם בלילה, כשכולם ישנו, הייתי לומד". את רוב זמנו הקדיש למטרה אחת - להשתתף בחידון התנ"ך העולמי.

נופל וקם/ שלוש שנים התמודד בחידון, ובכל פעם היה מתקדם שלב ולא עובר. בשנה הרביעית, כשהוא תלמיד י"ב, החליט לוותר ולחסוך מעצמו עוגמת נפש נוספת. כשהודיע להוריו כי מבחינתו החלום נגוז, הם לחצו עליו להמשיך ולהתאמץ אפילו יותר. "הם לא הסכימו שאוותר. הם אמרו 'אתה רוצה להצליח? אז תעבוד יותר קשה'. במבט לאחור, זו הייתה נקודת ציון מדהימה בחיי".

החתן/ וכך היה. הוא למד והצליח בגדול, כשזכה בתואר הנכסף חתן התנ"ך העולמי לשנת תשס"ב וקיבל 99 מתוך 100 הנקודות האפשריות בחידון. "אין ספק שזו הייתה דרך מאתגרת, אבל למדתי איזה כוח אדיר גלום באדם".

מתנדב/ בסיום התיכון בחר להתנדב לצבא. לאחר מאבק עיקש התקבל לחיל המודיעין ביחידת 8200. "היה לי קשה לבוא לידי ביטוי בצבא ולקבל יחס שווה. בזמני צה"ל לא העמיד מספיק משאבים לטובת המוגבלים כדי שיצליחו להשתלב. חשוב שיבינו שגם לאנשים עם מוגבלות יש מה לתרום למדינה".

אקדמיה/ לאחר השחרור פנה ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. את התואר השני במשפטים השלים בהצלחה באוניברסיטת בר אילן. "היום אפשר להרכיב קורא כתב ברייל למסך המחשב והתוכנה הזו מנגישה לסטודנט הכול".

ברוקר אמיתי/ עם סיום לימודיו הפך למנהל תיקי לקוחות בבית ההשקעות 'פסגות'. "הייתי העיוור הראשון בארץ שרוצה להיות ברוקר, והייתי צריך כל הזמן להוכיח שאני טוב ומסוגל". משם המשיך לנפץ תקרות זכוכית, וכבר קרוב לשש שנים הוא משמש יועץ פיננסי לחברות בפירמה הבינלאומית Deloitte.

החצי השני/ נשוי זה שבע שנים לצילה (35), עורכת דין לדיני עבודה. "האמא המושלמת לילדים שלי ויד ימיני".

היכרות/ הכירו דרך חברה משותפת. "כשניסו להכיר בינינו היא חששה בהתחלה להיפגש בגלל המוגבלות, אבל חודש אחרי שהכרנו זה השתחרר לה ויצאנו. כעבור שנה התחתנו".

הנחת/ שניים. הבכור, שחר מאיר, בן ארבע. "כל בוקר הוא גורם לי לחייך ומאיר לי את היום מחדש". רוני בת שנה וחצי – "ילדה חכמה, שובבה ושמחה. להיות הורה זה תובעני אבל ממלא באושר אדיר".

השראה 1/ "היו רגעים בעבר ששאלתי את עצמי 'למה אני ככה? למה זה קרה דווקא לי?' אבל עם הזמן הבנתי שלקב"ה יש החשבונות שלו, ולנו כבני אדם יש ההסתכלות המצומצמת שלנו. הבנתי שאנחנו לא מסוגלים להבין את הקב"ה, ואלו החיים שנקבעו לי. היום אני מודה עליהם, כי הם הפכו אותי למי שאני".

השראה 2/ במשך השנים העביר מאות הרצאות ברחבי הארץ, שבהן הוא משתף בסיפור חייו ומעניק השראה לקהל מאזיניו. "בהרצאות שלי אני לא מחדש שום דבר, אלא רק מעודד אנשים להאמין בעצמם, ומזכיר להם שאין דבר העומד בפני הרצון. אני גם מבקש מהם לתת צ'אנס אמיתי לכל אדם. אל תמהרו להכניס אנשים לתבניות".

טוויטר/ לאחרונה נכנס לעולם הטוויטר והפך באחת לצייצן בולט. "יש לי חבר שהוא חזק בענייני דיגיטל והוא נחת אצלי ערב אחד בבית ואמר: עכשיו אתה פותח טוויטר. נתנו ציוץ ראשון ופתאום אני מוצא את עצמי בעולם מדהים ועוצמתי. תוך חודש יש לי מעל 9,000 עוקבים בטוויטר ו־13,000 עוקבים בטיקטוק. מי שמשתמש בפלטפורמות הללו וקורא אותי עכשיו – אשמח שיעקוב גם".

הקול שלו/ "לא האמנתי שזה יתפוס ככה. הרבה מעבר לציפיות". ברשתות הוא מדבר על המוגבלות שהוא מתמודד איתה בצורה פתוחה וישירה, ומתבל בהומור ובהשראה. "אפשר לומר שאני מסתכל למוגבלות שלי בעיניים. הרשת היא כלי נהדר להעביר מסרים ותפיסות חיים, ואם זה טוב לאנשים - אז בכלל טוב. רבים נוטים להירתע מאנשים עם מוגבלות, חשוב לי להנגיש אדם עם 'עושר' מוגבלויות כמוני ולהעביר מסר שאנחנו לא נושכים".

אם זה לא היה המסלול/ "אני מרגיש שמח במה שיש ומתפלל שזה ימשיך ככה".

במגרש הביתי:

הבוקר שלי/ קם בחמש בבוקר, מארגן את הילדים ויוצא לעבודה במשרד בתל אביב. "אני נוסע מנתיבות לתל אביב ברכבת. אחרי העבודה אימוני כושר, הרצאות וילדים".

פלייליסט/ אוהב את כל הסגנונות חוץ ממוזיקה קלאסית.

השבת שלי/ "פשוט הצלה. מכריחה אותנו לעשות עצירה ממרוץ החיים ולהעניק קצת מרגוע לנפש".

דמות מופת/ "ההורים שלי. הם מספר אחת. כל דבר שקורה לי בחיים אני אוטומטית מנסה לחשוב מה הם היו עושים, ומנסה לעשות כמותם. הם מכוונים אותי בכל צעד ושעל בחיים".

משאלה/ "שהחברה שלנו תלמד להסתכל על מה שטוב וחיובי".

מפחיד אותי/ "כשמסתכלים רק על מה שאין ומה שחסר. זה מדרדר אותנו למקומות חשוכים וחבל".

כשאהיה גדול/ "להשפיע על החברה, לחנך לראיית הטוב ולעשייה למען האחר".

לתגובות: rivki@besheva.co.il

***