רותי לבייב־יליזרוב
רותי לבייב־יליזרוב צילום: שלומי יוסף

למחרת שידור הכתבה על "סערת הנידה" בתוכניתו של גיא פינס, הפלאפון האישי של רותי לבייב־יליזרוב לא הפסיק לצלצל. בכתבה דווח כי משפיעניות שדיברו לאחרונה בשבח שמירת טהרת המשפחה ברשתות החברתיות ובראיונות קיבלו על כך תשלום נאה, זאת במסגרת קמפיין של המיזם 'שעשני אישה' שמובילה לבייב־יליזרוב יחד עם חברתה ברכה שילת. החל מרגע פרסום הכתבה הארץ רעשה וגעשה, דעות בעד ונגד נזרקו לחלל הרשת, ובעל כורחה נשאבה גם לבייב־יליזרוב לעין הסערה.

"זה היה פשוט מטורף", היא משחזרת את אירועי הימים הסוערים ההם, "אי אפשר אפילו להסביר את זה. קיבלתי פיצוץ של טלפונים. מי לא התקשר? אני חושבת שלא היו ערוץ רדיו, טלוויזיה או עיתון שלא ביקשו ריאיון או תגובה לדברים. זה נהיה שיח שהלך למיליון מקומות, שיח על אמת ושקר, שיח על ערך מול כסף, על שקיפות בפרסום. לקחו את זה למיליון ואחד מקומות, כשבעצם כל הרעש והצלצולים היו בגלל שמדובר ביהדות", היא קובעת נחרצות. "זו פשוט צביעות. מצד אחד אומרים שב־2022 מותר לדבר על הכול, אבל כשזה קשור לשיח על יהדות - פתאום כבר לא. אנחנו נשתיק אתכם, נשלח תביעות ייצוגיות וננסה להפחיד. אבל הם לא מבינים שזה רק נתן לנו יותר כוח להבין שאנחנו בכיוון הנכון".

לא נבהלת מעוצמת הסערה?

"לרגע לא נבהלתי, כי אני יודעת בוודאות שמה שאנחנו עושים הוא הדבר הנכון. ידענו שבפעם הראשונה שמדברים על טהרת המשפחה, ועוד ככה בריש גלי - יהיו תגובות. אבל להגיד לך שדמיינו סערה בסדר גודל כזה? לא חושבת שבחלום הכי רחוק שלנו חלמנו שזה יגיע לאן שהגיע".

"הבת של לבייב" – לא מה שחשבתם

זו לא הפעם הראשונה שרותי לבייב־יליזרוב בת ה־41 נמצאת באור הזרקורים. כבתו של איש העסקים המיליארדר לב לבייב היא זכתה לא פעם לחשיפה תקשורתית, אך מעולם לא חוותה אותה בעוצמה שכזו. את הריאיון אנו עורכות בביתה רחב הידיים שבסביון. השיחה קולחת ופתוחה, וניכר כי למרות הבאזז שנוצר סביבה, לבייב־יליזרוב שלווה ונחושה להמשיך בעשייה. למיזם 'שעשני אישה' הגיעה דרך עיסוקה כיועצת זוגית, מגשרת ומדריכת כלות. היא נשואה לאיש העסקים והיהלומן אפי יליזרוב ולהם שבעה ילדים, שמתחנכים במוסדות הציונות־הדתית.

לבייב־יליזרוב נולדה כבת שלישית מתוך תשעת ילדיהם של אולגה ולב לבייב וגדלה בבני ברק. היא בוגרת סמינר בית רבקה בכפר חב"ד. "בגיל 12 עברנו לגור בבלגיה לכמה שנים, אבל אני החלטתי שלתיכון אני חוזרת ללמוד בארץ. וכך היה, גרתי אצל סבתא עד שהמשפחה שלי חזרה. כולנו ילדים מאוד עצמאיים", היא מספרת, "מגיל קטן אמא חילקה לנו תפקידים ואחריות ולא ויתרה לנו".

את ילדותה בצילו של אביה, שמנהל עסקים חובקי עולם, היא זוכרת כטובה ומאושרת. "בתור ילדה אבא היה פחות נוכח בבית ביומיום. הוא תמיד היה עסוק וטס הרבה לחו"ל, אבל זה מדהים שאני בחוויה שלי לא זוכרת את זה בתור איזה חוסר", היא מציינת. "אולי כי כשאבא היה בבית - הוא היה לגמרי נוכח, וגם כי להורים שלי היה הסכם שלא משנה איפה הם נמצאים במשך השבוע - בשבת כל המשפחה יחד".

למרות שגדלה בבית מבוסס כלכלית, לבייב־יליזרוב לא תופסת את עצמה כמי שגדלה עם כפית זהב בפה. "זה נכון שלא היה חסר בבית אף פעם שום דבר, אבל אני חושבת שבתור ילדים עשינו יותר בבית מאשר חברים שלנו", היא מחייכת. "לאמא היה חשוב שלא משנה מה יש לנו - נעשה ונדרוש מעצמנו וגם נהיה מחושבים מבחינה כלכלית".

ובחברה לא חשת שונה? לא היו אמירות כלפייך?

"לא, בטח לא בגילים היותר צעירים. אולי כשהתחלתי לעבוד באפריקה ישראל והייתי 'הבת של' זה הורגש יותר ואנשים יותר הסתכלו ובחנו. אבל אני תמיד אומרת שאולי הכניסה לתפקיד הייתה קלה יותר בשבילי, אבל מיד אחר כך חובת ההוכחה הייתה עליי והייתי חייבת להראות כישורים ולהשיג יעדים".

כשסיימה את לימודי התיכון החלה לעבוד בחברה שבבעלות אביה, אפריקה ישראל, תחילה בשיווק פרויקט מגורים גדול באור יהודה. במקביל למדה תואר ראשון ושני בלימודי מינהל עסקים. באותן שנים נישאה לאפי יליזרוב. בהמשך מונתה למנהלת מכירות אזורית בחטיבת המגורים של אפריקה ישראל, ובגיל 23, אחרי תחושת מיצוי, עברה לתחום חדש בחטיבת הקניונים של החברה. "החלטתי שאני רוצה תחום אחר והתחלתי לנהל שיווק בקניון רמת אביב". עם הזמן קודמה והפכה למנכ"לית קניון רמת אביב ומשם למנהלת חטיבת הקניונים של חברת ההשקעות אפריקה ישראל.

אבל אז באה התפנית, והזוג יליזרוב ושני ילדיהם הקטנים ארזו מזוודות ועברו ללונדון. "בגיל 25 קיבלנו הצעה לעשות רילוקיישן ללונדון והחלטנו שעוברים לשם. שם בעצם היה השינוי הגדול בשבילי", היא מספרת. "החיים בלונדון מאוד שונים מהחיים בישראל. עבדתי מהבית, סגנון העבודה וקצב החיים היה אחר, וגם הפכתי לאמא במשרה מלאה. היינו חלק מקהילה וארגנו בבית המון שיעורי תורה. בשבילי זה היה שינוי, כי בפעם הראשונה בחיי למדתי ממקום של בחירה".

לתחום הדרכת הכלות והייעוץ הזוגי הגיעה במקרה. חברה ישראלית סיפרה לה על היארצייט של אמה שיחול בקרוב: "היא אמרה שיש לה חברות יהודיות שלא יודעות בכלל מה זה מקווה וטהרת המשפחה, ולכבוד האזכרה היא מבקשת שנארגן סדנה בנושא. הבטחתי שאעזור לה למצוא מישהי שתעביר את הסדנה".

אבל המועד הלך והתקרב, ולאחר שלא נמצאה מישהי שתבוא ללמד את הנשים, לקחה לבייב־יליזרוב על עצמה את המשימה. "התחלתי לצלול לנושא. קניתי את כל הספרים שהיו בחנות על טהרת המשפחה והבית היהודי, חפרתי באינטרנט, קראתי, למדתי והגעתי בחשש למפגש", היא מספרת על הקפיצה למים. "בסוף היה מדהים. לראות שילוב של נשים, עם סיפורי חיים שונים, שמתמודדות כל אחת עם קושי ואתגר אחר, לעשות יחד תהליך וללמוד את הנושא לעומק - זה הפעים אותי. הלימוד הזה פתח לי עולם שלם".

היית דתייה ונשואה כמה שנים, מה כבר חידשו לך לימודי טהרת המשפחה?

"הייתי נשואה שבע שנים, והדרכת הכלות שהייתה לי לפני החתונה הייתה סוג של רשימת הלכות של אסור ומותר. פתאום למדתי ממקום של מהות, של עומק רוחני, והאסימונים התחילו לרדת. גיליתי כמה זה מלא פנימיות. עד אז אף פעם לא עצרתי לחשוב על הנושא. מה זה אומר מבחינה רוחנית, מה ההשפעה של זה עלינו. גדלתי בבית דתי ושמרתי על זה כי ככה עושים, לא שאלתי יותר מדי שאלות. פתאום גיליתי כאן כלי מדהים לאישה, לזוגיות, לבית. פתאום אני נחשפת ליופי העצום ולחוכמה שיש בכך", היא אומרת. "במפגש עם הנשים גם התחדד לי עד כמה העולם הכללי לא מכיר בצורה נכונה את הנושא, כמה מיתוסים לא מבוססים על היהדות ישנם".

כמי שהתחנכה בבית דתי, לבייב־יליזרוב מבקשת לציין תובנה נוספת שהתגבשה אצלה כתוצאה מעיסוקה כיועצת: "אני חושבת שבמגזר הדתי והחרדי יש הרבה כאב במקום הזה של טהרת המשפחה", היא מפתיעה, "כי מתייחסים למצווה הזו ממקום של 'צריך', וברגע שאת עושה את זה רק ממקום שצריך ורגיל ולא ממקום של הכרה בעוצמה ובחוכמה שיש בזה – זו עלולה להיות החמצה גדולה, כי את לא מודעת לעבודה שאת יכולה לעשות, לכלים שניתנים לכם כזוג". לבייב־יליזרוב מציינת כי בשל כך המיזם 'שעשני אישה' פונה גם לאוכלוסיית הנשים הדתיות מבית. "לכאורה היה נדמה שהפרויקט הזה לא צריך לפנות לנשים דתיות, הן הרי הולכות למקווה ומכירות כבר את ההלכה. ופתאום אנחנו מגלות שנשים דתיות הן חלק בלתי נפרד מהמיזם הזה, מכמה סיבות. קודם כול, מסתבר שיש נשים דתיות, בגלוי או לא בגלוי, שיש להן התמודדות עם המצווה הזו. זה נובע משלל גורמים שאני מאמינה שניתן לטפל בהם ולפתור אותם".

הקושי הזה מאוד מהדהד היום בשיח הנשי־פמיניסטי.

"אני לא נבהלת מזה. אני חושבת שזה דווקא חשוב להעלות קושי, להתייחס אליו ולא לעצום עיניים. קודם כול, זה באמת העניין של החיבור של האישה למצווה הזאת. כשאת מקבלת את זה כמשהו שצריך ואת לא מחוברת לזה מבחינת ההבנה והמהות והכלים - זה יוצר קושי. חשוב לנו שנשים דתיות יקראו וידעו שהן לא לבד", היא מבקשת. "שידעו שיש להן מעכשיו כתובת. יש לנו יועצות ומדריכות, יש אפשרות באתר לשאול כל שאלה בצורה אנונימית. אפילו אישה שמקפידה על זה כל החיים - יכולה להתמודד עם קשיים", היא מדגישה. "טהרת המשפחה זו המצווה הכי טובה שאישה יכולה לעשות לעצמה ולמשפחה שלה ולזוגיות שלה, אבל היא לא צריכה לעשות את זה ממקום שהיא מרגישה לא טוב. אנחנו מאמינות שיש לכל אישה את הכלים והאפשרויות לעשות את זה כהלכה ובדרך הכי מדויקת בשבילה. אני רוצה שאישה בשנת 2022 תוכל לקיים את המצווה שלה בגאווה ובשמחה", היא מסכמת.

הכנה ללידה כן, ולזוגיות לא?

ובחזרה ללונדון. במשך השנים עבדה לבייב־יליזרוב כיועצת זוגית, מגשרת ומדריכת כלות.

כמי שנפגשת בקליניקה עם זוגות עוד לפני הנישואין וגם עם זוגות ותיקים לאחר שצפים ועולים ביניהם אתגרים זוגיים, מהי העצה שלך לדור הצעיר?

"אני חושבת שהדרכת כלות וחתנים זה הדבר הכי חשוב שזוג יכול לתת לעצמו לפני חתונה. לקבל כלים ולהבין את ההבדלים בין גבר לאישה, מה הצרכים, הרצונות, מבנה הנפש של כל אחד מהם, ולדבר על איך הבית שלנו ייראה, לעשות סוג של חזון זוגי. להבין איך לגרום לדבר הזה לעבוד, איך משני אנשים כל כך שונים - גבר ואישה, הניגודים הכי גדולים בטבע, כשכל אחד גדל בבית אחר עם הורים אחרים ותרבות אחרת - להפוך אחד. אחת הבעיות הגדולות שיש לנו היום היא שאנחנו מגיעים לא מוכנים מספיק להקים בית", היא טוענת. "היום כל אחת לפני לידה הולכת לעשות קורס הכנה ללידה עם 12 מפגשים וסיורים, וכל ההכנות האלה הן לאירוע שנמשך כמה שעות. אבל האירוע הכי גדול של החיים שלנו – להיות אמא, בת זוג, להקים בית – מצפים שנעשה את זה פשוט ככה, מכוח מה? אז כמו שאנחנו משקיעים לפני חתונה בבחירה מדויקת של ספרית ומאפרת ושמלה – אנחנו צריכים להבין שאנחנו בונים פה את הבית שלנו, והמהות הזאת, ההחלטה איך ייראה הבית שלנו ועל אילו יסודות הוא יעמוד, דורשת מחשבה ושיח. אני חושבת שזה גם פותר הרבה מאוד מהאתגרים והקשיים שעולים אחר כך".

לפני חמש שנים החליטו בני הזוג יליזרוב שהגיעה העת לשוב ארצה. גם בארץ המשיכה רותי להקדיש את זמנה לייעוץ ולהדרכת זוגות. "אני זוכרת שכשחזרתי לארץ, שמתי לב לקטע מעניין. לזוגות הישראליים לקראת חתונה יש אומנם צמא ללמוד איך לגרום לזוגיות לעבוד ואיך להחזיק אותה הרבה שנים, אבל יחד עם זאת, הם באים עם הרבה מגננות והרבה פחד לגבי מה הם הולכים לשמוע וכל מיני מיתוסים שהייתי צריכה כל הזמן להפריך ולנפץ".

כמו מה למשל?

"מעמד האישה ביהדות. הרבה משוכנעים שהאישה היא מונמכת ומושתקת. הם הגיעו אליי עם שלל מיתוסים וסטיגמות, וחוסר ידע והבנה של מושגים כמו נידה או טהרה. ראיתי שיש כאן הרבה יותר עבודה, לא רק להביא את המידע אלא לשנות את כל המטען שהם באים איתו. כל החשיבה הייתה מאוד נגטיבית. היה איזה שלב שאמרתי לעצמי - עם כל הכבוד לייעוץ ולהדרכה לזוגות שאני עושה, צריך לעשות כאן משהו הרבה יותר גדול", היא מתארת את רגע הבשלת רעיון המיזם.

וממחשבה למעשה. "הקורונה נתנה לנו את הדחיפה לקום ולעשות. שמענו דיווחים ממשרד הדתות שיש ירידה מאוד גדולה במספר הטובלות במקוואות, ויחד עם חברתי ברכה שילת החלטנו שזה הזמן להתחיל לפעול ולהתעורר על הדבר הזה".

כחלק מההיערכות למיזם הן למדו את הנתונים. ראשית, ראו כי על פי נתוני הלמ"ס קרוב ל־40% מהאוכלוסייה בישראל - כמיליון נשים - מגדירות את עצמן מסורתיות. בהמשך, ממחקר שנעשה במרץ 2021 על ידי מכון המחקר לשילוב בקרב נשים יהודיות חילוניות ומסורתיות עלה כי תפיסת חשיבות הטבילה במקווה נמוכה במיוחד בקרב חילוניות, בעוד כ־70% מהמסורתיות מייחסות חשיבות לטבילה. בהתאם לתפיסת החשיבות אצל נשים חילוניות כפי שבאה לידי ביטוי בסקר, הן כמעט שלא טובלות במקווה, מלבד חלקן ערב חתונתן; מנגד, בקרב הנשים המסורתיות, למרות הצהרתן על חשיבות הטבילה, רק 27% העידו כי הן טובלות במקווה. "בכל הסקרים שעשינו ראינו שבאמת יש קהל גדול מאוד של נשים שמגדירות את עצמן מסורתיות שמבינות את החשיבות של טהרת המשפחה, אבל למעשה לא טובלות במקווה".

לאחר שנתיים של עבודת צוות מאומצת ומדוקדקת עם שותפתה ברכה שילת, הן יצאו לדרך. "הקמנו בהתנדבות מלאה עמותה שתיתן בפעם הראשונה בית לנשים לשאול ולהתייעץ בנושאים של נשיות וזוגיות ברוח המסורת היהודית. ומכאן שכל אחת תבחר על פי דרכה".

למה זה כל כך חשוב בעינייך?

"ביקשתי לפתוח שיח על טהרת המשפחה, מורכב ככל שיהיה. נשים מדליקות נרות שבת, יש ערבי הפרשת חלה שהפכו לטרנד, אבל על הנושא הזה – דממה, לא מדברים. מצד שני, אין ואקום, ובשטח שולט שיח מרחיק, שגוי ומעוות. אז בעצם הרצון הבסיסי שלנו היה קודם כול לדבר על כך בצורה נכונה וטובה. לקחת משהו שתמיד אמרו שהשתיקה יפה לו, שהוא צנוע, ולומר: אנחנו ב־2022, ואין דבר שלא יכול להיות מדובר", היא אומרת בהדגשה. "מדברים היום על הכול, אז בטח ובטח שלא צריך להסתיר את היסוד והבסיס לא רק של הבית היהודי, אלא של העם היהודי".

אבל להיכנס בפומבי לעניינים אינטימיים של מקווה וטהרת המשפחה זה מתאים?

"למה כשמדברים על טהרת המשפחה זה נקרא להיכנס לחדר השינה? אנחנו מדברים על איך אנחנו רואים את הבית שלנו, את הזוגיות שלנו. זה שיח שמחזק את הבית שלנו", היא מסבירה. "אני חושבת שאחד הנושאים שאפשר ללמוד ממנו למה כן חשוב לדבר על זה הוא תחום הפגיעות המיניות. כל הזמן בעולם החרדי אמרו שלא מדברים על זה, לא נוגעים בזה. למה?" היא שואלת בחוסר השלמה, "אם לא נדבר זה ייעלם? יש תופעה בחיינו, למה שלא נדבר עליה ונראה איך לתקן מה שדרוש תיקון? ממה אנחנו מפחדים?" היא תוהה. "אם אנחנו שומעים על נשים שלא הולכות לטבול מחוסר ידע או ידע מוטעה, או מפסיקות ללכת למקווה בגלל שלא מדברים על זה ואין להן מאיפה לקבל מענה לקשיים שלהן - אז מה עשינו בזה? לדעתי זה מחטיא את המטרה", היא פוסקת.

"אנחנו גם מדברים על הנושא בצורה מאוד צנועה ומכבדת. אין פה שום דבר שהוא פרובוקטיבי או לא צנוע. הרבי מלובביץ' היה זה שלפני הרבה מאוד שנים אמר שהשתנו הזמנים ובמציאות שכולם נחשפים להכול - צריך להסביר על טהרת המשפחה ולדבר על זה. יצאנו לדרך מתוך רצון לדבר בפתיחות ובשפה מכובדת על חלק כל כך מהותי בחיים של כל יהודי ויהודייה".

"התשלום היה על הזמן שהמשפיעניות השקיעו"

מתוך אותו צורך קם, תחת השם 'שעשני אישה', המיזם ששם לו למטרה להביא את בשורת טהרת המשפחה, מהותה וסגולותיה לכל אישה בישראל. במסגרת המיזם מוצעת הסברה והדרכה בנושא, מתוך שאיפה לחדד את הבנת חשיבות יסודות הבית היהודי. על מנת לעורר עניין, נתלו בשלב ראשון שלטי חוצות ענקיים בחוצות הערים עם הכיתוב "זה היום שלך". בהמשך הופצה סדרת רשת שבה משפיעניות מפורסמות כמו יעל בר זוהר, שי מיקה, מיכל אנסקי ומירי כהן שיתפו ביחסן לטהרת המשפחה, חיזוק הזוגיות וטבילה במקווה.

את מה שקרה מאותו שלב אף אחד ממארגני הקמפיין לא חזה, ו"סערת הנידה", כפי שכונתה, פרצה לחיינו ובגדול. "מפה התחיל מחול שדים לא ברור", מספרת לבייב־יליזרוב. "הנשים יצרו סדרת רשת אותנטית ששיקפה את הסיפור שלהן. מההתחלה היה חשוב לנו שהחיבור שלהן יהיה חיבור אמיתי, ובסרטונים האלה גם רואים שכל אחת מספרת על החיבור האישי שלה. לא היינו לוקחות מישהי שזה לא בא אצלה ממקום כן ואמיתי", היא מבהירה. "ולגבי הטענות על השקיפו -, הכול נעשה בגלוי, בשקיפות מלאה, החל מאירוע ההשקה אצלי בבית וגם לאחריו ולכל אורך הדרך".

ומה בנוגע לתשלום?

"התשלום הוא עבור הזמן הרב שהן הקדישו למיזם, ימי הצילומים והעבודה הקשה. גם אישה שמעבירה הרצאה מקבלת תשלום, אז למה להן לא מגיע?"

אולי משפיעניות זה משהו שמתאים יותר למוצר מסחרי ופחות לקידום ערכים ומצוות?

"למה? מה שעשינו היה מההתחלה מדויק ואמיתי. אי אפשר לבוא ולסלף את זה בגלל שמדובר בשיח על יהדות, לספר פה סיפורים של ערך מול כסף. לא שילמנו עבור הערך, שילמנו עבור הזמן וההשקעה של הנשים האלה במיזם".

למה בכלל בחרתן בכלי הזה של המשפיעניות?

"אני חושבת שהיום משפיעניות הן ערוץ תקשורת לכל דבר. למשפיענית יש את הקהל שלה ואת הכוח שלה להגיע לכמה שיותר אנשים".

ובכל זאת, הן הדמויות שנראות לך ראויות להציג נושא כמו טהרת המשפחה?

"זה בדיוק מה שרצינו להגיד פה", היא אומרת ומהנהנת, "זו בדיוק הנקודה, שגם אם מדובר בנשים לא דתיות, זה לא אומר שזה לא שלהן ושהן לא יכולות לשמור על טהרת המשפחה. זה של כולנו", היא אומרת. "דווקא הסערה של המשפיעניות הראתה את זה, כי אנשים בהתחלה לא ממש האמינו להן, חשבו שהן לא אומרות את האמת כי הן לא דתיות - כשבעצם זו הייתה אמת לאמיתה. בחרנו אותן בקפידה, נשים שמחוברות למסורת, נשים שגם בעבר סיפרו שהן מדליקות נרות שבת, עושות קידוש והמסורת היהודית ברמה כזאת או אחרת היא חלק מהחיים שלהן. מי שצפה בראיונות איתן ראה שמדובר בשיתוף אישי שלהן על הקשר ליהדות ולמסורת, על המשפחה שלהן, על הבית שגדלו בו, על הזוגיות שלהן, על ההורות שלהן. זה היה משהו מאוד נרחב, ובניגוד לאיך שניסו להציג את זה, לא עסק רק בנידה".

בדיעבד, הקמפיין הזה השיג את היעדים שלו?

"הוא השיג את היעדים שלו ובגדול. אם המטרה הייתה העלאת המודעות למצווה - אני חושבת שסימנו על זה וי ענק. אני לא חושבת שיש מישהו היום שלא יודע מה זה טהרת המשפחה".

שלא יודע מה זה "נידה", ליתר דיוק.

"עכשיו, כשכל רעשי הרקע האלה מתחילים להיעלם, כולם מבינים שיש כאן אמת שהיא הרבה יותר גדולה. עכשיו אנחנו עולים שלב ועוברים למקום של ההסברה, להבין באמת לעומק מה זה אומר טהרת המשפחה, בית יהודי, ולנפץ את המיתוסים השגויים שיש בציבור. זו המשימה שלנו", היא אומרת ומבקשת לציין כי "אנחנו לא אומרות לאף אחד או אחת מה לעשות ומה לא לעשות, אלא נותנות את הכלים, מראות את הדברים ושכל אחת תבחר מה שנכון לה".

איך מודדים הצלחה בקמפיין כזה?

"קודם כול יש כמה מועצות דתיות שאנחנו עובדים איתן והן יכולות לבחון גם מבחינה מספרית אם יש עלייה במספר הטובלות, ולדבריהן הורגשה עלייה בתקופה האחרונה. מבחינת המודעוּת, את יכולה לפתוח היום גוגל ולראות כמה חיפושים היו למילה נידה בשבועות האחרונים, זה לא נתפס. ויש לנו גם את האינדיקציה של האתר שלנו - אנחנו רואות עשרות אלפי כניסות ומאות פניות למלוות האישיות שלנו ושיתופים של סיפורים אישיים של נשים. אז אני בהחלט מרגישה שהקמפיין מצליח, וזו רק ההתחלה".

נראה שבדיעבד סערת הנידה עשתה לכם שירות מצוין. אולי את צריכה בכלל להודות לגיא פינס?

"זה עשה לנו שירות מעולה. הרבה אמרו שהוא בא לקלל ויצא מברך", היא מחייכת. "המיזם הזה הוא בנשמתי ונובע מרצון אמיתי לעשות טוב לעם ישראל, ואני מאמינה שהקב"ה הוא השותף שלי בכל התהליך הזה. מההתחלה אמרתי שאני עושה את ה'פתחו לי פתח', ולאן שהקב"ה ייקח את זה - זה יגיע".

***