העיקר הוא להטות את הראש בזווית הנכונה. יאיר לפיד
העיקר הוא להטות את הראש בזווית הנכונה. יאיר לפיד צילום: מארק ישראל סלם

במשך שנים אני מנסה להבין איך יאיר לפיד, איש חביב בסך הכול אבל פולט שטויות ברמה של מחולל קלישאות מקולקל ובלי שום ניסיון ניהולי, הפך לפוליטיקאי נערץ ואפילו – הו, האימה – הגיע ללשכת ראש הממשלה.

השבוע סוף סוף הבנתי: הוא פשוט מחקה את הרב שלי מהישיבה התיכונית.

זה קרה אי שם בשנות השמונים באמצע שיעור גמרא, כשמישהו – באמת שאני כבר לא זוכר למה – התחיל לזמזם את 'מחכים למשיח' (משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן). זה היה אז שיר מחאה פופולרי שהבהיר מה היוצר, שלום חנוך, חושב על האמונה בביאת המשיח, על אמונה בכלל ועל מדיניות הממשלה דאז.

כשהבחור קלט שהרב מסתכל עליו, הוא הפסיק לשיר וחיכה לתגובה. "אתם יודעים למה הזמר הזה (נראה לי שהוא לא ממש ידע מי זה שלום חנוך) כתב שיר על המשיח?" שאל הרב, ומיד ענה: "כי יש לו בת שחזרה בתשובה, והנכד שלו לומד בגן חרדי וכל הזמן מדבר איתו על המשיח".

האמת? התרגשנו. הנה אחד מבכירי המוזיקאים הישראלים, חילוני למהדרין, מתחיל לגלות את הסגולה היהודית הפנימית שלו. ממש יכולנו לדמיין את שלום חנוך יוצא למסע הופעות עם מרדכי בן דוד ושר איתו בדואט את 'משיח משיח משיח', ולא משנה שמרדכי בן דוד הוציא את השיר הזה רק כמה שנים אחר כך, אל תהרסו את הסיפור.

הייתה רק בעיה קטנה, קטנטנה, ממש פצפונת: לשלום חנוך יש בת אחת, היא לא חזרה בתשובה, ובשנות השמונים העליזות עוד לא היו לו נכדים. אבל חוץ מזה כל מה שהרב אמר נכון לחלוטין.

אז מאיפה הרב הביא את המידע המלומד הזה? שאלה טובה. אולי שמע משהו ממישהו ששמע משהו ממישהו אחר, אולי עשה סלט מכמה סיפורים לא קשורים, אולי התבלבל בין שלום חנוך לאריק אינשטיין, שבאמת יש לו נכדים חרדים אבל הם נולדו אחרי שיצא 'מחכים למשיח' אז מה עניין שמיטה למשיח לא בא. אממה, כשאתה רוצה להרשים את הקהל שלך ולגרום לו לצדד בך ולא באתאיסט ההוא עם הקול המחוספס והגיטרה, אתה מרשה לעצמך לסלף, לבלף, לערבב ולחפף. כנאמר במקורותינו: נכון, לא נכון – חרטט בביטחון.

ההיסטוריה שוביניסטית

וזה מה שיאיר לפיד עושה. הוא שומע משהו ממישהו, אומר לעצמו שזה רעיון יפה, ובהזדמנות המתאימה מערבב ושופך אותו באוזני הקהל המעולף. הוא רהוט, הוא מרשים, הוא יודע לעשות הפסקה דרמטית בדיוק לפני הפואנטה, ואף אחד לא מצליח לרדת לעומקם של הדברים, כי אין עומק. הוא מתייחס אל החיים כאוסף של אנקדוטות ואין לו בעיה לחרטט בביטחון, העיקר שהקהל יאהב אותו ויבוז למתנגדיו.

בקיצור, הוא מחקה את הרב שלי מהישיבה התיכונית. וחייבים להודות שבמקרה שלו, החיקוי עולה בהרבה על המקור.

וככה הוא יכול לחרטט שאנחנו נקראים עם הספר כי אנחנו עם שיודע לספר סיפור (לא נכון, אנחנו עם הספר כי הענקנו לעולם את התנ"ך ועוד המון ספרים מכוננים), שהיסטוריה היא צירוף המילים His Story, ולכן היא נורא שוביניסטית כי היא מספרת רק את הסיפור שלו ולא שלה (קשקוש, היסטוריה היא מילה יוונית שפירושה תיעוד), שכדי לשנות את העולם צריך רק דבר אחד – לרצות לשנות אותו (מהההה?), שמי שמסתמך על העבר הוא שניצל (שנייה, צריך לרשום את זה), וגולת הכותרת: איינשטיין טעה. למה מי זה בכלל איינשטיין לעומת היאיר הגדול, הלפיד שלפני המחנה, האינטלקטואל הדגול שאף אחד לא מבין מה הוא אומר אבל הוא יודע להטות את הראש בזווית הנכונה, סימן מובהק לכך שהוא נורא חכם.

פעם, לפני שהאורקל מרמת אביב ג' הפך למדינאי המוביל בעולם, הוא כתב בטור שלו ב'מעריב' שהוא לא מבין למה רוב הישראלים צמים ביום הכיפורים, זה הרי מנהג שהחל רק בימי הביניים. אני זוכר שקראתי את הפסקה הזו ושפשפתי את העיניים בתדהמה. בסדר, אמרתי לעצמי, הוא בא מבית חילוני לחלוטין, הוא לא למד תורה ולא התעמק בעבודת הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים. אבל למה הוא לא בודק, לא שואל, לא מרים טלפון למישהו שמבין ומברר איתו לפני שהוא משפריץ ברבים כאלה טעויות מביכות?

הוא לא כתב את זה מרוע. אני מאמין שהוא פשוט שמע איפשהו שתפילת כל נדרי היא מנהג שהחל בימי הביניים, כדי להפר את הנדרים שהיהודים האנוסים בספרד נדרו לכנסייה ולצרף גם אותם לתפילות היום הקדוש, וכהרגלו ערבב ושיטח והפך את כל יום הכיפורים לסתם מנהג מימי הביניים.

לא מצטט, מחרטט

זה כנראה גם מה שקרה לו עם האמירה המוזרה על "כבד את אביך ואת אמך", שלפיה "למען יאריכון ימיך" מתייחס לעבר ולא לעתיד. לפיד התכוון שכשאנחנו מכבדים את הורינו אנחנו מחברים את עצמנו לשרשרת הדורות, וכך ימי חיינו מתארכים "אחורה" ונספרים יחד עם ימי חייהם של הורינו והורי הורינו. זה חידוש יפה שלפיד לא המציא, הוא נאמר כבר על ידי הרב משה חיים לאו הי"ד (אביו של הרב ישראל מאיר לאו וסבו של הרב דוד לאו, יבדל"א) וכנראה גם על ידי תלמידי חכמים נוספים.

אז איפה הבעיה? הבעיה היא שלפיד אמר שזה חידוש שהוא חשב עליו לבד. הוא לא מצטט, הוא מחרטט. הוא שומע משהו ממישהו, עוטף במילים יפות, מטה את הראש בזווית הנכונה ומנכס את החוכמה לעצמו. על הדרך הוא גם מערבב ומשטח ומוציא את הרעיון מהקשרו, אבל זה לא חשוב. העיקר שהקהל יראה איזה הוגה דעות מדהים הוא ויגיד לעצמו שכזה מנהיג הוא רוצה מול הביביסטים המתלהמים שמדברים עם הידיים.

כי בעולם של לפיד מילים הן רק אסתטיקה, אין להן באמת משמעות. לכן הוא יכול להגיד שלא ישב עם המשותפת בקואליציה, ואז להגיד שמה פתאום, אין עם זה שום בעיה. יום אחד הוא מצהיר שכספים קואליציוניים זה שוחד, ולמחרת מחלק כספים קואליציוניים ביד רחבה, כי כשהוא מחלק זה בסדר. הוא יכול לצאת בחריפות נגד מינויים פוליטיים, ואז למנות את הגיסות שלו לדירקטוריונים ממשלתיים וכשמטרפדים לו את המינויים להתלונן ש"הרעים ניצחו". הוא מורח את הציבור בדיבורים על אחדות, ובאותה נשימה קורא לחצי העם "כוחות האופל". למה? כי הוא יכול.

כשהאיש השטחי הזה מדבר שטויות, זה מביך. כשהוא עומד בראשות הממשלה זה מפחיד. מה הוא אמר לביידן בפגישה בארבע עיניים? מה הוא הבטיח למלך ירדן בלי להבין על מה הוא מדבר? ומה הוא עושה בישיבות עם הרמטכ"ל וראש המוסד - מעיף הצידה את הדו"חות המודיעיניים ונואם להם על שניצלים?

אם בבחירות הקרובות לא נצא לקלפיות בהמונינו, אנחנו עלולים להיתקע איתו עוד המון המון המון זמן. ואז באמת נהיה שניצלים, כאלה שדופקים אותם חזק והם כבר לא יכולים לשנות את רוע הגזרה, אז הם פשוט נצלים בשמן המבעבע ו... אתם יודעים, מחכים למשיח.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com

***