איילת שקד
איילת שקד צילום: Flash 90

הקמת יישובים חדשים בנגב איננה המצאה חדשה. דוד בן גוריון ראה בהפרחת השממה חלק בלתי נפרד מהחזון הציוני. אמירתו כי בנגב ייבחן העם בישראל מהדהדת בחלל האוויר כבר קרוב לשבעים שנה, אך החזון נותר בעינו.

במהלך שני העשורים האחרונים מדינת ישראל לא הקימה יישוב חדש בנגב (מלבד מגורים זמניים שהוקמו לטובת מפוני גוש קטיף), בין היתר בגלל קשיים פוליטיים, מקצועיים וכלכליים הרואים בהקמת יישובים פגיעה כלכלית ותכנונית, לעומת האפשרות היעילה יותר, על פי הנטען, של הרחבת היישובים הקיימים. מדיניות מדברית זו ייבשה את הנגב, עצרה את פיתוחו ולבסוף הביאה לכאוס מדמם שבימים אלה ממש מאיים על עתידה הלאומי של מדינת ישראל בדרום.

הקיפאון הממשלתי לאורך שנים כה ארוכות היה קרקע פורייה לצמיחת תאי טרור, אנרכיה, בדלנות לאומנית, עבריינות, פשע מאורגן ופלישה חסרת מעצורים לקרקעות מדינה, שהגיעה לשיאה באביב 2021 במבצע שומר החומות. באותה תקופה אירעו בנגב עשרות אירועים ביטחוניים, הפרות סדר, חסימות צירים וטרור שהשליטו פחד ואימה במרחב כולו.

הגירוי הביטחוני והלאומני מבית עורר באותה תקופה את אותו אבצס שהתעצם במדבר השלטוני עד שהוא התפוצץ לכולנו בפנים. כך, בתוך שני עשורים בלבד מדינת ישראל הצליחה להעביר את עצמה משיח ציוני על הפרחת השממה למצב חירום המחייב טיפול בפצצה מתקתקת.

עם זאת, אי אפשר לומר שממשלת ישראל התעלמה לחלוטין מהמצב המידרדר בנגב. רק בשנת 2017 הפנתה הממשלה תקציב של כרבע מיליארד שקלים לאכיפת החוק בנגב. עתה נשאלת השאלה, איך ייתכן שהשקעה תקציבית כה משמעותית לא הביאה לשינוי המצב? התשובה לשאלה זו טמונה במשתנה שנעלם בשני העשורים האחרונים כמעט כליל מהמשוואה בנגב: התיישבות.

משחר ההיסטוריה התיישבות נחשבה לצעד המדיני והשלטוני היעיל ביותר. התיישבות היא הרבה יותר מאכלוס שטח שומם, שכן היא מביאה איתה תנופת פיתוח אזורית עצומה - הקמת מוסדות שלטון (חינוך, אכיפה, תעסוקה, השכלה גבוהה) ופיתוח תשתיות (מערכות מים, חשמל וביוב). בזכות מאפיינים אלה ההתיישבות מסמלת הלכה למעשה את נוכחות הריבון על מוסדותיו בשטח.

לאור האמור, החלטנו לצאת במבצע התיישבות רוחבי, שכולל רשימה חסרת תקדים של 14 יישובים חדשים לאורך כל מרחב הנגב. המיקומים נבחרו בקפידה מתוך ראייה ביטחונית ואסטרטגית נוכח המציאות החדשה בנגב. אנשי התכנון וגם התקשורת לא נתנו סיכוי ליוזמה החדשה, זאת בעיקר בשל הקושי שממשלות קודמות נתקלו בו בניסיונותיהן לקדם התיישבות בנגב, הנעוץ במדיניות התכנון והתקצוב השוללת הקמת יישובים חדשים ודוגלת בהרחבת הקיימים.

תוך כדי עבודת המטה שביצענו חלחלה ההבנה העמוקה כי הגיעה העת לשבור את הקונספציה. האירועים האחרונים בנגב מחייבים פיתוח של תוכנית ממשלתית חדשה שתצליח להתמודד עם האתגרים הייחודיים באזור. המחשבה שניתן להחיל את המדיניות שנוהגת במרכז הארץ גם בנגב, מנותקת ומפקירה את האזור ואת תושביו לכאוס בלתי מתקבל על הדעת. ללא הבנת הערך בתפיסת הקרקע ובהפרחת השממה, מדינת ישראל הייתה מצטמצמת כולה לגבולות גוש דן.

את הסדק הראשון בקונספציה הצלחנו ליצור בהחלטת המועצה הארצית הנוגעת להקמת היישוב חנון בעוטף עזה, שבמסגרתה הובהר כי "ישנם אזורים ברחבי המדינה שבהם נכון להקים יישובים חדשים, כגון במקרה זה, נוכח מיקומו של היישוב המוצע באזור עוטף עזה, אזור המצוי תחת איום ביטחוני". זו הייתה תחילת השינוי המשילותי שביקשנו לחולל.

נישאים על רוח השינוי, התחלנו לעמול על קידום החלטות הממשלה, ובתוך חודש ימים הצלחנו להעביר בממשלה החלטות להקמת 14 יישובים חדשים בנגב, ובהם היישוב ניצנה (על גבול מצרים, כאלפיים יחידות דיור); העיר כסיף (המיועדת לציבור החרדי, כ־18,000 יחידות דיור); חמישה יישובים נוספים באזור מבואות ערד; והיישוב העירוני תלה (צפונית ליישוב להבים, כ־15,000 יחידות דיור), וכן בחינה של הקמת חמישה יישובים נוספים סביב ציר 25 (בסך הכול כ־10,500 יחידות דיור).

בליץ החלטות זה שבר בצורת שנמשכה שני עשורים, ולמעשה מדובר במספר היישובים הגדול ביותר שהוקם בנגב בזמן כה קצר מאז קום המדינה.

לאורך הדרך אפפו את התהליך טענות ותהיות אשר לא השכילו להבין לעומק את פשר המהלך ואת חשיבותו עבור המדינה. היום, לאחר שהצלחנו להעביר את כל היישובים בממשלה, הגיעה העת לעצור לרגע ולהסביר את חשיבותם העליונה והייחודית עבור מדינת ישראל בכלל ועבור עתיד הנגב בפרט.

ביטחון לאומי וטרור לאומני:

מיקומי היישובים נבחרו מתוך ראייה ביטחונית מפוכחת, כשהמטרה העיקרית היא ליישב אזורים מופקרים שבהם התרחשו אירועים ביטחוניים חוזרים ונשנים. לדוגמה, חמישה יישובים מוקמו לאורך כביש 25, שבו אירעו במהלך מבצע שומר החומות עשרות הפרות סדר על רקע לאומני, דבר שמנע הלכה למעשה מתושבים יהודים להשתמש בציר. הקמת היישובים לאורך הציר תביא ליצירת רצף התיישבותי מוסדר באזור שהוא כיום שטח מוזנח ומופקר המתפרש על עשרות דונמים.

יתרה מכך, הקמת היישובים היא אקט מתחייב בעל חשיבות אסטרטגית קריטית לעתידה הביטחוני של מדינת ישראל. אין זה סוד כי ההזנחה השלטונית בנגב הביאה לפלישה פרועה לאדמות מדינה, פלישה שהתפשטה והתרחבה עד שהיא מאיימת להגיע לפתח הערים הפלשתיניות ביהודה ושומרון (יטא, סמוע וזאהרייה). הקמת יישובי מבואות ערד תביא להקמת חיץ התיישבותי שימנע חיבור בין הפזורה הבדואית הבלתי מוסדרת ובין הערים הפלשתיניות הסמוכות. מיקום זה נבחר על דעת משרד הביטחון, אשר הבהיר כי תפיסת השטח המיועד תמנע חיבור עתידי בין הפזורה הבדואית לתאי הטרור של חמאס ביהודה ושומרון ובכך תמנע יצירת ציר משולש שיחבר בין עזה, יהודה ושומרון והפזורה הבדואית בנגב - חיבור מסוכן שעלול להביא לזליגת טרור ולאומנות אנטי־ציונית לתחומי מדינת ישראל וליצירת מחוזות בדלניים.

לאור חשיבות זו ומתוך היכרות עם המציאות הדינמית בנגב, הבנו שעלינו להבטיח את תפיסת השטח המיועד מהר ככל הניתן. כפועל יוצא, הצלחנו לייעד בהחלטת הממשלה תקציב לצורך הקמת מחנות זמניים בשטח שיאפשרו לתפוס את הקרקע ולאכלסה בדיור ארעי עד להשלמת הליכי התכנון. אם תרצו, חומה ומגדל של ימינו.

הסדרה, קהילה ותמיכה בפריפריה:

הקמת היישובים החדשים תביא לתפיסת שטחים מופקרים שבהם חוגגת בנייה לא חוקית ותכנונם באופן חוקי ומוסדר. כפועל יוצא, יוקמו באזורים אלה מוסדות ציבור ואזורי תעסוקה, יפותחו תשתיות תומכות התיישבות ויועברו תקציבים אשר יאפשרו לכלל האוכלוסייה שנמצאת במקום מרחב הזדמנויות חדש לגמרי.

בנוסף, דאגנו להעביר מתווה תומך אכיפה אשר נועד לאפשר לפזורה הבדואית בנגב להסדיר את התיישבותם באזור באופן חוקי עד להקמת היישובים בפועל.

כלכלה ותקצוב:

היעדר המשילות והאתגרים הביטחוניים הניצבים בפנינו באזורים אלה מטילים על המדינה הוצאות כלכליות עצומות בהפעלת אמצעי אכיפה, שנראה שבמשך שנים לא הובאו בחשבון ברמת המדיניות.

מספיק להעיף מבט חטוף על עלויות האכיפה שהקצו החלטות הממשלה האחרונות עבור החברה הבדואית בנגב כדי להבין את השלכותיה הכלכליות ההרסניות של המדיניות הממשלתית הכושלת שנהגה עד היום: עשרות פעולות אכיפה ייחודיות (נטיעה, הפיכת קרקעות, אכיפת פלישות טריות ועוד) שבהן מושקעים ויושקעו עוד בעתיד למעלה מחצי מיליארד שקלים. לו מדינת ישראל הייתה מבינה מוקדם יותר את חשיבות ההתיישבות להסדרת המרחב המופקר בנגב, אומנם היו מושקעים תקציבים לא מבוטלים בהקמת יישובים חדשים ובפיתוחם, אולם התועלת שהייתה מצמיחה השקעה זו למרחב ולדייריו מחד, ומניעת הצורך בהשקעת משאבים עצומים בפעולות אכיפה מאידך, הייתה יעילה וחסכונית בהרבה.

לאחר דברים אלה, ברור כי החלטות הממשלה חסרות התקדים שעברו לאחרונה יביאו כבר בזמן הקרוב להישגים ביטחוניים, אסטרטגיים, כלכליים וחברתיים עצומים למדינת ישראל ולתושבי הנגב.

מדיניות אקטיבית זו תביא להפיכת הקיפאון השלטוני השורר במרחב, ותהפוך אותו ממדבר שומם לאותו נגב שחזו גדולי האומה ותלו בו תקוות לתקומת הארץ.

***