משה סעדה
משה סעדה צילום: פלאש 90

אין דרך להלך בין הטיפות. שום הסבר מפותל לא יוכל ליישב בין הגרסאות.

מן הצד האחד, ישב לפני כמה ימים סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים עד לאחרונה, משה סעדה, ואמר בצורה הכי מפורשת: "שי ניצן הוא איש שהאמת אינה נר לרגליו", ו"אלשיך אימץ נורמות של ארגון פשע, זה כולל לאיים, לסכל, ליירט, לשקר, לשבש".

מן העבר השני, שני הנאשמים טוענים שהמאשים הוא השקרן בסיפור. "מאז שלא נבחר לתפקיד מנהל מח"ש, נלחם סעדה בעזרת השמצות מגוונות ושקריות בניצן", נמסר מטעמו של ניצן, ואלשיך פטר את טענות סעדה כ"דברים שקריים, מופרכים ונטולי אחיזה במציאות עד כדי שאינם ראויים כלל להתייחסות רצינית". ניתן להאמין לצד אחד בלבד.

מטרת־העל: תיקי נתניהו

הטענות שהעלה משה סעדה בריאיון שהעניק לעמית סגל בחדשות 12 אינן חדשות. הוא פירט אותן בכתב תביעה ארוך ומגובה במסמכים שהגיש לבית הדין לעבודה לפני תשעה חודשים, במסגרת תביעה שהוא מנהל נגד פרקליטות המדינה בגין התעמרות שחווה לטענתו מראש המחלקה קרן בר־מנחם ומפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. כבר שם הוא חשף את שערוריות הטיוח של ניצן ואלשיך, חלקן כבר בסיועה של המנהלת החדשה בר־מנחם: גניזת תיק ריטמן והשבתו לתפקיד, טיוח ושיבוש חקירת המוות באום אל־חיראן, המחדל המכוון בחקירת מות אהוביה סנדק ופרשיות נוספות.

החידוש לא היה באלה, אלא בתיאור מערכת האינטרסים והתוכנית הגדולה שבאה לידי ביטוי באותם תיקים פרטניים. מעל לכל ההתרחשויות, מסתבר, ריחפה מטרת־על אחת שקידשה כל אמצעי בעיני שי ניצן: חקירת ראש הממשלה נתניהו. לניצן עצמו לא היה דבר וחצי דבר נגד מח"ש. ההפך: הוא זה שעומד מאחורי העמדתם לדין של לא מעט ניצבים במשטרה. המניע העיקרי שלו היה שמירת השלום וההרמוניה עם המוציא לפועל של פרויקט הדגל, המפכ"ל דאז אלשיך.

על פי התיאור של סעדה, האינטרס של אלשיך – שניצן, מסיבותיו הוא, השתדל לקדם – היה צמצום כוחה של המחלקה לחקירות שוטרים עד לאפס. אלשיך, בוגר שירות ממושך בשב"כ, לא ראה בעין יפה ביקורת נושכת ואפקטיבית על הארגון החדש שקיבל לידיו. המקרה הראשון שבו הגיעו הדברים לידי חיכוך היה חקירתו במח"ש של ניצב רוני ריטמן, אז מפקד להב 433, בחשד לביצוע עבירות מין בשוטרת שעבדה תחתיו. החקירה הזאת נפתחה עוד בימיו של המפכ"ל הקודם יוחנן דנינו, ולמח"ש היו ראיות ברורות שהביאו להמלצה להעמידו לדין. אך מהרגע שנכנס המפכ"ל החדש, המגמה התהפכה.

דעתו של אלשיך על מח"ש הייתה ברורה מההתחלה. מלבד סעדה, גם החוקר דובי שרצר שעבד תחתיו וגם ראש מח"ש דאז אורי כרמל העידו ששמעו מפיו איומים מפורשים שיסגור את המחלקה. בתצהיר שהגישו לבית המשפט מופיע הציטוט המפורסם של אלשיך: "אני מומחה בפירוק ארגונים עוינים". ההפתעה של סעדה נבעה מההתהפכות של פרקליט המדינה דאז שי ניצן, שהחליט לסגור את התיק נגד ריטמן ועמד לצידו של אלשיך. כשסעדה תמה על ההחלטה, הבין מניצן שהיא קשורה בחקירת תיק המעונות נגד נתניהו שניהל ריטמן כמפקד להב. או כפי שניסח זאת ניצן בערמומיות: "אתה לא רוצה לשמח את מי שרוצה ברעת המערכת". ודי לחכימא.

את הלך הרוח הזה פגש שוב בפרשת מותו של יעקוב אבו אלקיעאן בנגב. אלשיך מיהר להצהיר בהלוויית השוטר כי מדובר במעשה טרור נפשע, ורק לאחר שסעדה נחשף לממצאים מהזירה הוא הבין עד כמה מתוכנן וזדוני היה השיבוש הזה: הממצאים הראו שירי השוטרים קדם לדריסה, ואפילו השב"כ הסיר את ידו מחקירת האירוע אחרי זמן קצר; אבל אלשיך, שרצה לנקות את המשטרה ולשמור על המילה שלו, לחץ על ניצן - והתיק נגנז. גם שם, כפי שכתב ניצן במייל לאלשיך ולסעדה, החשש מפני פרסום ש"יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, וד"ל" הוא שהוביל את ניצן.

ואיפה היה אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, אותו אחד שממרום תפקידו אמור ליישב בין כל הניצים? על פי התיאור של סעדה, הוא ישב כמעט רועד מפחד בפגישת ליבון שנערכה במשרדו, פגישה שזכתה לכינוי "פגישת הצעקות" בשל הטונים שאליהם הגיעו אלשיך ועוזרו. בהודעה שהציג סעדה במהלך הריאיון עצמו, שקיבל מניצן למחרת אותה פגישה, מאמת ניצן כי נשמעו צעקות מצד אלשיך, ואפילו משתף שהיה בדעתו להזמין אמבולנס לאורי כרמל שמצב בריאותו היה רעוע באותם ימים. התמונה המצטיירת, אם כן, היא של מפכ"ל כוחני שמעוניין בפירוק גוף הביקורת עליו, פרקליט מדינה שמוכן לשתף איתו פעולה בנושא כדי למנוע הפרעות לפרויקט הדגל של חקירות ראש הממשלה, ויועץ משפטי לממשלה שהשפעתו על המתרחש היא כשל עלה נידף.

לעומת סעדה, ניצן ואלשיך טענו בתגובותיהם לריאיון כי טענותיו של סעדה התעוררו דרך פלא לאחר שלא קיבל את המינוי לתפקיד ראש מח"ש, ועד אז היה שיתוף הפעולה ביניהם מצוין. גם בתשובה לכתב התביעה כתבו ניצן ובר־מנחם דברים דומים, והוסיפו כי מאז האירוע סעדה פעל בצורה לא מקצועית ובלתי סבירה, וזה מה שגרר את פיטוריו.

אלא שסעדה לא לבד בטענות האלה. דובי שרצר, חוקר שעבד תחתיו, ואורי כרמל שעמד בראש המחלקה לפני בר־מנחם, השמיעו כבר את הטענות על ניסיון התנקשות של המפכ"ל במח"ש בזמן אמת לבית המשפט. יתרה מזאת, בריאיון שנתן לאלי סניור ברשת 13 לפני מספר חודשים, שרצר, שסולק גם הוא ממח"ש, סיפר את אותו סיפור של סעדה במילותיו שלו. גם הוא ראה את השינוי סביב פרשת ריטמן, גם הוא ספג את הצעקות סביב פרשת אלקיעאן וגם הוא שמע מפורשות מאלשיך שבכוונתו להעמיד את מח"ש במקום. כרמל, שעזב את תפקידו מסיבות בריאותיות, אינו משתף פעולה עם התקשורת מאז פרישתו, אך התצהיר שהגיש לבית המשפט מדבר בעד עצמו.

שני תיקים לפרקליט

אם חוזרים לכתב התביעה של סעדה, רואים שהטיהור לא הסתיים בשלושת הבכירים שהשמיעו את קולם בפומבי. לאחר שמונתה בר־מנחם לתפקידה על ידי ניצן כאשת אמונו, היא סיפקה את הסחורה אפילו מעל למצופה. לפי סעדה, מאז כניסתה לתפקיד היא הספיקה למדר מתהליך קבלת ההחלטות את הרל"שית שיפי שמר, את ראש זרוע חשיפה שנחשב לחוקר הבכיר של המחלקה, את ראש צוות המודיעין ואת התובע הבכיר של המחלקה. "מח"ש החדשה", הוא מכנה את מה שנשאר שם אחרי הרקונסטרוקציה של בר־מנחם כזרוע ארוכה של ניצן ואלשיך.

בשלב הסיכומים, אם נידרש להכריע בין שתי הגרסאות, הרי שפני הדברים הם כך: על פי שלוש עדויות, אלשיך ביטא במפורש את רצונו לפרק את מח"ש. גם הודעה שכתב שי ניצן מעידה על לפחות אירוע אחד שבו התגולל אלשיך על ראש מח"ש וסגנו. על המוטיבציה של ניצן לסייע לאלשיך ישנה עדותו של סעדה, ושורה אחת רמוזה במייל ששלח ניצן, שלחכם אמור להיות בה די. במבחן התוצאה, בחלוף שנים, חלומו של אלשיך התגשם ופני מח"ש שונו לבלי הכר. מח"ש אכן פורקה, ספק אם נבנתה מחדש.

כמה מתאים היה עיתוי הפרסום של ג'וש בריינר ב'הארץ' בבוקר שלמחרת הריאיון. בריינר שמע מכמה מקורות בתוך הפרקליטות כי בביקור שערך פרקליט המדינה עמית אייסמן במח"ש הוא השמיע דברי ביקורת חריפים על תפקוד המחלקה. על פי הדיווח, אייסמן מתח ביקורת על כך שהמחלקה מנהלת ארבעים תיקים בלבד נגד שוטרים – מספר קטן למדי ביחס לעבר - שבהם מטפלים עשרים פרקליטים. בחשבון פשוט – שני תיקים לפרקליט. אין לנתון הזה פירוש אחר מלבד אבטלה סמויה. בחוצפתה, ביקשה המחלקה תקנים נוספים, ואייסמן דחה בשאט נפש את הבקשה.

אם נצרף את זה לטענת סעדה בריאיון, שלפיה מאז ריטמן לא נפתחו חקירות בשל הטרדות במשטרה, ולנתון הגלוי לכול כי מאז הטיפול של אלשיך לא נחקרו שוטרים בדרגות בכירות - נקבל תמונה שאיתה אי אפשר להתווכח. וזאת השורה התחתונה החשובה לנו, הציבור, מכל הסיפור רווי האינטריגות הזה: מפכ"ל משטרת ישראל יצא למבצע חיסול של גוף הביקורת על הארגון שלו, ונחל הצלחה מסחררת. אחרי החיסול הממוקד שעשתה הפרקליטות לגוף הביקורת שלה, עוד גוף שמחזיק במונופול על הכוח בישראל השתחרר מכל רסן, ולציבור לא נותר מי שיגן עליו מפני שימוש לרעה בכוח. והדבר הזה חייב להדאיג כל אזרח בישראל, תומך נתניהו כמתנגדו.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

***