רכבם השרוף של משפחת ליאור
רכבם השרוף של משפחת ליאור צילום: דוברות המשטרה

בבוקר יום שישי שעבר הייתה הרבנית אסתר ליאור בעיצומם של הבישולים והניקיונות, והכינה את הבית לאורחים שעמדו לעשות אצלם את השבת. היא הייתה כה שקועה בתפקידה כעקרת הבית, עד שלא שמה לב לעשן המיתמר מתחת לבניין שבו היא גרה בשכונת בית אורות בירושלים. רק שכנה מבוהלת שהתדפקה על דלת הבית הסבה את תשומת ליבה למתרחש: בחנייה שמתחת לביתם של הרב והרבנית ליאור, עלה באש רכבה של הרבנית ונשרף כליל. השתיים, יחד עם תושבים נוספים, ירדו לראות את הרכב שנשרף, וחלפו עוד מספר שעות, שכללו משטרה שהגיעה למקום והפרוצדורות שהיא מביאה עימה, עד שהרבנית יכלה לחזור למטבח. עוד לפני שדאגה כיצד תתארגן כעת בלי רכב, היא מתארת, בראש מעייניה עמד הבית שעדיין אינו מוכן לשבת: "בזבזנו כמה שעות בחוץ ואחר כך הייתי צריכה לסיים במטבח ולשטוף את כל הבית שוב מכל האורחים שבאו לחזק אותנו, ולהכין שוב את הבית לאורחים שהזמנו לשבת". גם במהלך השבת כולה, היא מציינת, לא עלו על שולחנם של הרב והרבנית המילים רכב, נזק, כסף. "רק במוצאי שבת, בשעה מאוחרת, שאלתי את הרב מה אני עושה בינתיים עם אוטו חלופי, כי אני נוסעת הרבה. בסופו של דבר זה הסתדר".

תושבי השכונה, הממוקמת על הר הצופים, רגילים דבר יום ביומו למתקפות טרור מצד התושבים הערבים המקיפים אותם. הרבנית מתארת רוטינה של בקבוקי צבע, אבנים ובקבוקי תבערה שסופגים השכונה בכלל וביתה בפרט. "אנחנו נמצאים בבניין הקיצוני של השכונה, אז סופגים הרבה. זה כולל ניפוץ של חלונות, אבנים ובקבוקי תבערה שנופלים במרפסת או בגינה. אבל המקרה האחרון היה הסלמה רצינית", היא מדגישה. הפעם המחבל לא הסתפק בהשלכת כלי משחית מרחוק, אלא חדר לתוככי השכונה, אל החניון שמתחת לבית, והצית את הרכב. באופן נדיר למדי, המשטרה פעלה במהירות, ובתוך ימים ספורים נעצר המחבל והוא יועמד למשפט.

הרבנית מעריכה שהזריזות המשטרתית נבעה משתי סיבות: "קודם כול, באופן כללי השכונה פה מאוד תוססת ופעילה ויש פה מדיניות של התושבים שאם קורה משהו, לא סופגים ומהנהנים, אלא צריך להגיב מיד. גם כאן, ברגע שראו מה קרה, התושבים התכנסו יחד ברחוב הראשי של השכונה, עשו תפילת מנחה המונית ובמוצאי שבת גם מלווה מלכה גדול שהגיעו אליו גם אנשים מבחוץ. במשטרה כנראה חששו שהפעם נעשה שערוריות יותר גדולות, יבואו אישי ציבור ויהיה רעש מהאירוע, זה כנראה לא נוח להם, ולכן הם הזדרזו". לצד ההסבר הזה, היא נותנת גם טעם טכני פשוט: "החבר'ה שלנו שמו מצלמות בחניון, ולפי הצילום היה אפשר לזהות בקלות רבה מי המחבל ולתפוס אותו".

כששואלים את הרבנית על תחושותיה בעקבות הטרור שהגיע כמעט עד לפתח ביתם, היא עונה בחצי חיוך: "אנחנו לא אנשים כל כך 'מרגישים'. אנחנו לא נותנים לרגשות הפחד להשתלט עלינו. אנחנו נמצאים פה בשליחות, ומי שבשליחות – בעזרת ה' לא מפחד".

את השליחות של ייהוד מזרח ירושלים לקחו על עצמם הרב דב ליאור ורעייתו הרבנית אסתר לפני שבע שנים, כשהחליטו לעזוב את קריית ארבע־חברון לטובת המשימה הבאה. אבל, כפי שמסבירה הרבנית, את חברון הם הביאו איתם לירושלים. "כשהגענו לכאן מחברון, עם הראש החברוני הבריא, הציע לנו משרד השיכון להציב אבטחה בשכונה, מה שאומר להקיף את השכונה בחומה ובשער. אמרנו: לא יקום ולא יהיה. אנחנו לא מוכנים למדיניות הזאת. זה אומנם מה שקורה בכמה שכונות יהודיות במזרח ירושלים, אבל חברון נתנה לנו את המבט הגיבור והעצמאי – אנחנו לא נכנסים לגטאות בתוך ירושלים. אנחנו גרים פה בעיר שלנו, ומי שארעי פה הם הערבים ולא אנחנו". הרבנית עצמה נוסעת לא מעט מהשכונה ואליה דרך אבו טור, ועושה זאת, כמו שאר התושבים, באופן חופשי לחלוטין, ללא תלות בגורמי ביטחון. "אני לא מסוגלת להיכנס ולצאת דרך הרשאות וליוויים. אני נוסעת בכל זמן בלי לדווח לאף אחד, ואני לא חושבת שבגלל המדיניות הזו של השכונה שלנו מתנכלים לנו יותר. ההפך, הסתגרות מושכת יותר אש. אנחנו חיים בעצמאות ובחופש. את הערבים כמובן מרגיז שיש פה שכונה יהודית". התקופה האחרונה התאפיינה בהסלמה שנבעה, לדברי הרבנית, מהרכב השלטון: "הם חשו בהתרופפות החוק כלפיהם כי הם חברים בממשלה. הם הרגישו יותר בעלי הבית, ידעו שלא יעשו להם כלום". גם לאחר ההצתה לא ניכרים כוחות מג"ב בנוכחות גבוהה מהרגיל בשכונה, למעט סיורים מזדמנים כמו בשגרה.

מה שמטריד כעת את הרבנית הוא הטיפול הפרוצדורלי המעייף הן בעדות נגד המחבל והן בטיפול בענייני מס רכוש, אבל פרט לכך הם לא חשים שמץ רתיעה מהמשך המגורים בשכונה. "השכונה פה מלאה עד אפס מקום, והיינו שמחים לגדול. בשביל זה צריך לרכוש את בתי הערבים מסביב. הלוואי שזה יקרה".

הכיסאות שהושחתו בטכניון על ידי התא הגאה
הכיסאות שהושחתו בטכניון על ידי התא הגאה ללא קרדיט צילום

הרב תמיד אשם

אם אתם דתיים ומבקשים להירשם ללימודים בטכניון, שלוחה לכם המלצה מטעם חובשי הכיפה הנוכחיים בקמפוס לשקול שנית את ההחלטה. "אנחנו מרגישים שההנהלה הנוכחית של הטכניון הופכת אותו למוסד שמרחיק דתיים מהקמפוס. לצערנו, אחרי עבודה של עשרות שנים שיצרה פה קהילה דתית ענפה, אנחנו מרגישים לא רצויים", מתאר ליאור לוטטי, בוגר הטכניון וחבר הקהילה בקמפוס.

התחושה הזו תוארה בטור זה כבר לפני כמה שבועות, בעקבות ההתנפלות על הרב הטכניון, הרב אלעד דוקוב, שהתבטא בעדינות נגד מסיבת התא הגאה שתוכננה להתקיים לפני יום השואה. לוטטי תיאר כבר אז כי המקרה הזה היה רק נקודת שיא בשרשרת התרחשויות בקמפוס ששידרה אנטי כלפי כל מה שמדיף ריח דתי, תוך העצמת קהילת הלהט"ב ועוד.

בסוף השבוע שעבר צורפה חוליה נוספת לשרשרת, בדמות מסיבת סטודנטים שתוכננה להתקיים בליל שבת. המסיבה, שככל הנראה גם לא נרשמו אליה סטודנטים רבים, פורסמה בהתלהבות רבה על ידי המארגנים, ושמעה הגיע גם לאחד הגורמים בהנהלה. אותו גורם הודיע כי אין אישור לקיום המסיבה, שכן קיום מסיבות בשבת דורש היערכות מיוחדת של הוצאת היתרי עבודה בשבת לאבטחה, סדרנות ועוד, ומצריך התארגנות ותיאום זמן רב מראש, מה שמארגני המסיבה לא עשו כנדרש. מעבר לכך, מציין לוטטי, בטכניון יש סטטוס קוו בדומה למתרחש במוסדות אקדמיים אחרים, שלפיו אין חילול שבת בפרהסיה בקמפוסים. בטכניון, למשל, למעט שתי מסיבות חריגות שקוימו ב־2015 וב־2018, לא מתקיימות מסיבות תוך חילול שבת.

הודעת הביטול מטעם ההנהלה גררה תגובות נזעמות של אגודת הסטודנטים, והללו גם יצאו לתקשורת כשהם מתגוללים שוב על רב הטכניון כמי שאחראי לביטול המסיבה וקובלים על "כפייה דתית" לכאורה, על אף שכאמור הביטול הגיע מההנהלה ולא מהרב, ולא מטעמים דתיים אלא מינהליים. "זו לא הפעם הראשונה שבה הרב, שהוא ממש לא הרב של הטכניון, אלא רב בבית כנסת שנמצא בתחום הטכניון, מחבל לנו באירועים", טען סטודנט באוזני כתב 'כלבו'. "דבר המסיבה הגיע אל רב בית הכנסת שנמצא בטכניון, הוא אפילו לא רב הטכניון, הוא פנה למוסד הנשיאות של הטכניון, ומשם זה התגלגל. ההחלטה על ביטול המסיבה לא הייתה של הרב, אבל היא בהחלט נעשתה בגלל הפנייה שלו", האשים אחד ממארגני המסיבה.

הסערה עשתה את שלה, ובתוך זמן קצר יצא מכתבו של נשיא הטכניון בעניין. "בעקבות התקפות בעיתונות וברשתות החברתיות בימים האחרונים, אני רוצה להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעמדת הטכניון הייתה ונותרה איתנה - להבטיח סביבה מכילה וליברלית המאפשרת לכל באי הקמפוס להתנהל לפי אמונתם ללא כפייה מכל סוג", כתב הנשיא פרופ' אורי סיון לכל בית הטכניון. "כל ניסיון לרמוז לכפייה כזו או לכניעה לה, הוא הבל ורעות רוח. בפרט, הטכניון ימשיך לתמוך בקיום פעילות חברתית יזומה של סטודנטים וחברי סגל אקדמי ומינהלי בכל ימות השבוע, לרבות בערבי שבת". עם קביעתו של הנשיא כי ניתן לקיים מסיבה בליל שבת, נקבע תאריך חלופי בעוד חודש למסיבה, והסערה שככה.

אולם בעוד הצד החילוני חוגג את ניצחונו, הרי הצד הדתי הלא מבוטל בטכניון חש חבטה נוספת שהעניקה לו ההנהלה בהחלטה זו. הבחירה להעלות שוב את הרב על המוקד, על אף שכלל לא היה מעורב בפרשה, וההודעה על קיום מסיבות בלילות שבת, חיזקה את תחושת ההתנכלות, לאחר שגם בסיבוב הקודם היה זה נשיא הטכניון שיצא במכתב הגנה למען קהילת הלהט"ב. בכלל, אומר לוטטי, מכתבי נשיא לכלל בית הטכניון הם אירוע נדיר, אך בתקופה האחרונה יצאו שלושה מכתבים כאלה, שכולם מחזקים מגמה מסוימת מאוד: האחד היה בתקופת שומר החומות, אז הורגשה מתיחות לאומנית בקמפוס מצד הסטודנטים הערבים והנשיא קרא במכתב מיוחד לשמור על איפוק. השני היה המכתב בעקבות פרשת הרב דוקוב כאמור בעניין הלהט"ב, שבו נכתב בין השאר, ברמיזה לתא 'בוחרים במשפחה' שהוקם אז מול ההשתלטות הלהט"בית על השיח בקמפוס: "אנו דוחים ומגנים התארגנות של כל קבוצה, כזו או אחרת, שפועלת כנגד סטודנטים ועובדים, ופוסלים כל קריאה לאלימות, פיזית ומילולית. בטכניון לומדים ועובדים סטודנטים וחברי סגל אקדמי ומינהלי מכל הקהילות ואנו גאים בכך". המכתב השלישי הוא ההודעה האחרונה על קיום מסיבות בליל שבת.

"ההנהלה יוצאת מגדרה ושולחת מכתבים שכאלה רק באירועים מצד מסוים ולא באירועים אחרים. הוא מקפיד לרצות רק את הטוענים נגד הצד הדתי ולא ההפך", טוען לוטטי. לצורך המחשה, הוא מציג אירוע השחתה המוני שביצעו הלהט"בים בטכניון לפני כחודשיים ונענה בדממה מוחלטת מטעם ההנהלה. היה זה ביום חלוקת תוארי הסיום - יום שיא של כל מוסד אקדמי. ברחבה הגדולה סודרו כחמשת אלפים כיסאות למסיימים ולקרוביהם שעתידים להגיע לטקס. אלא ששעות ספורות לפני קיום האירוע, גילו עובדי הטכניון כי על כל הכיסאות הודבקו סטיקרים שעליהם נכתב: "האם הטכניון תומך בלהט"בופוביה?" העובדים נאלצו לעמוד שעות תחת השמש הקופחת כדי לקלף את המדבקות מאלפי הכיסאות על מנת להכשירם לטקס. "על זה לא ראה לנכון הנשיא להוציא שום מכתב מיוחד", אומר לוטטי. "גם כשסטודנטים ערבים סירבו לעמוד בצפירה והדיקן פנה להנהלה הבכירה שתגיב על כך, העניין הסתיים בקול דממה דקה".

לתחושה הרעה של הדתיים מצטרף עוד פרט, שולי לכאורה אבל מציק בימות הקיץ החמים: הבריכה הגדולה בטכניון, שמושכת אליה רבים, זוכה לשעות פתיחה נפרדות מצומצמות מאוד, על אף שדתיים רבים זקוקים לה: "יש שעתיים וחצי נפרדות בשבוע לנשים, ושעתיים וחצי לגברים. וגם זה, בשעות מאוד לא נוחות: 10-8 בבוקר או 8–11 בלילה".

את תגובת הטכניון לא היה ניתן להשיג עד מועד סגירת הגיליון.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

***