שבוע טוב
שבוע טובערוץ 7

לוקח סיכון

השורות הבאות עשויות לשלוח אותי לשהות ממושכת בצינוק מעופש או לכמה שנות גלות באי השדים. אני מבקש לפקפק כאן בקול רם במושג הנחשק המרחף מעל שפתיהם של גדולים וחשובים ממני, כאלה שעפר אני לרגליהם, ובכל זאת אני מעז להציב סימן שאלה פוליטי קטן על העניין ההוא של האחדות.

כולם מדברים בשבחה ורואים בה מהות ומשמעות, ובכל זאת אני רק רוצה לשאול אם האחדות הזו שאתם, רבותיי, מדברים עליה היא גם מה שאכן יביא לניצחון המחנה בבחירות הקרובות. אסביר:

ראשית, בל נמהר להכתיר כתרים ולהצהיר הצהרות על בסיס סקרים. שום דבר לא בטוח. לא 10 ולא 13 מנדטים למפלגת הציונות הדתית. אנחנו זוכרים שהיה כאן מישהו שהתהדר ב-14 מנדטים, שאף ליותר ובסופו של יום בחירות פתח במבצע לאיתורם של 1400 קולות אבודים שיעזרו לו לעבור את אחוז החסימה. אז בואו נרגיע.

ועם זאת, כל אותם סקרים מחמיאים למפלגתם של סמוטריץ' ובן גביר עדיין לא מורים על תפנית מרשימה במפת הגושים. גוש נתניהו עודו מדשדש סיב ה-59-60 מנדטים. כאן אני רוצה להרהר בקול רם ולטעון שאולי דווקא היפרדות בין סמוטריץ' לבן גביר היא זו שתחולל את השינוי.

לאיתמר בן גביר זכויות רבות, ולא רק סביב שכונת שמעון הצדיק. האהדה לה הוא זוכה ברחוב אינה מגיעה בזכות כיפתו הגדולה או חליפתו המהודרת. הציבור אוהד את העקרונות והאמירות הנחושות שלו, ועם זאת אולי צריך להודות בכך שאם אכן יש לו יתרון מסוים על פני סמוטריץ' הרי שהוא מגיע מש"ס (מנדט אחד) ומהליכוד (שני מנדטים), כך שבתמונת הגושים היתרון הזה לא נותן דבר. חשוב גם לזכור שמדובר בשתי מפלגות שתומכיהן יכולים להרעיף חיבה על ראשו של בן גביר, אבל יום לפני הבחירות הם יזכרו אלה במורשת הרב עובדיה זצ"ל ואלה בבנימין נתניהו ומרבית הסיכויים שישובו לכור מפלגתם.

השינוי המיוחל בתמונת הגושים יוכל אולי לבוא מפליטי סער ושקד המחפשים כיום בית פוליטי לאחר שהתאכזבו מפטרוניהם הללו שחברו למנסור עבאס ולניצן הורביץ, אבל הם עדיין סולדים מהצבעה לנתניהו. עם כל החיבה לבן גביר יש להודות שהקבוצה הזו, שככל הנראה מונה כמה עשרות אלפי קולות, לא תצביע למפלגה בה הוא חבר, וממש לא משנה אם סיבותיהם אליטיסטיות, מנוכרות, מתנשאות או ענייניות ואידאולוגיות. במבחן התוצאה מדובר בקבוצה שתעדיף לשבת בבית ולא להצביע למפלגת 'הציונות הדתית' בה חבר בכיר איתמר בן גביר. לעומת זאת הסיכוי שהם יצביעו לבצלאל סמוטריץ', מי שהוכיח ענייניות ומקצועיות גם כח"כ וגם כשר, הוא סיכוי גדול הרבה יותר.

מנגד בהחלט יתכן שלבן גביר קהל תומכים מסורתי, חרדי וחילוני שאינו מסמפת את חרד"ליותו של בצלאל ונוכחותו במפלגה תגרום להם להרהר פעם או שניים אם אכן יעתיקו את הצבעתם ממפלגת האם שלהם למפלגה המשותפת לשניהם.

נוסיף לכך את שאיפתו (לפחות זו המוצהרת, ולפי שעה אין סיבה לפקפק ברצינותה) של בצלאל לצרף למפלגתו מתמודדים ממגוון רחב של כיפתיות סרוגה וסביבותיה. בהחלט יתכן ומתמודדים אלה מתקשים (ואיני נכנס לשאלה אם בצדק או לא) לראות את עצמם ברשימה אחת עם איתמר בן גביר. לדוגמא, קשה לראות את מי שדובר בו השבוע רבות, סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה מוצא עצמו משתלב ברשימה אחת שכזו (ואולי אני טועה. לא מכיר אותו).

משום כך אני מבקש לתהות בקול רם, על אף הסיכון האישי שבהעלאת הרעיון, אולי נכון לשניים דווקא להיפרד. בנקודה זו אציין ואדגיש שפרידה בין השניים יכולה וצריכה להתבצע ללא מריבות, קינטורים והתנצחויות. יכולים השניים להתכנס למסיבת עיתונאים מכובדת, מדוגללת כדבעי ומלאת חיוכים ולהודיע על ההחלטה לצאת לדרך בנפרד מתוך כבוד הדדי ומתוך הבנה שכל אחד מהם יכול למקסם את מספר מצביעיו בשדות שונים מבלי להרתיע את מצביעי רעהו.

(וכלל לא נכנסתי כאן לשאלת מבנה הרשימה, ריצ'רץ' או לא ריצ'רץ', שאלה שמשמעותה הוא דרישה בפועל לבטל את אפקטיביות המפקד אותו מקיימת 'הציונות הדתית', שהרי אם ארבעה מקומות בעשירייה הראשונה שמורים למפלגה יהיה עליה לא רק לוותר על אופציית כניסת שמות חדשים, אלא גם לוותר על שירותיו של אחד מהח"כים המצוינים שלה, אורית סטרוק ומסירותה לארץ ישראל, אופיר סופר ומסירותו לפריפריה ולחיילי צה"ל, שמחה רוטמן ויכולותיו המשפטיות והחקיקתיות, מיכל וולדיגר ודאגתה לאוכלוסיות מוחלשות. את מי בדיוק היו זורקים מצביעי הציונות הדתית בשל אילוצי רשימה מאוחדת ומרוצ'רצ'ת?)

כאמור, אני מודע לכך שבדברי הכפירה הללו בערכה הפוליטי של האחדות הסרוגה אני מסכן את ראשי, ובכל זאת אני מבקש שיילקחו הדברים לתשומת הלב ולמחשבה חוזרת, או לפחות כתרגול אישי של כל אחד מהקוראים בענף הכלת עמדות שונות.

מודיעין שלום

בתוך ים המלל והפרטים שבדו"ח מבקר המדינה על אירועי 'שומר החומות' צד את תשומת ליבי פרט אחד קטן ומשונה. מסתבר ש"שלושה רכזי מודיעין מתחנת לוד, ארבע מתחנת יפו ושלושה מתחנת עכו אינם דוברי השפה הערבית. עוד עלה כי תשעה רכזי מודיעין משלוש התחנות לא שולבו במחזורי ההכשרה ללימוד השפה הערבית".

אז מה בדיוק הם עושים שם כרכזי מודיעין בערים מעורבות בלי לדעת ערבית? בלי להבין את קריאות המואזין, את הקריאות הקצובות בערבית, את הפוסטים המסיתים ומעודדי הטרור, את תכנוני הפרעות בשיחות שברחוב? בטוח שהם הבינו את העניין הזה של איסוף מודיעין?

כשמגיע מגיע

מילה טובה לשרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, על ההחלטה לשלול רישיון משישה בתי ספר מסיתים במזרח ירושלים. נותר לחזק את ידיה גם מתוך הממשלה, לוודא שההחלטה תיושם ולקוות שמדובר בקריאת כיוון למעורבות משרד החינוך במתרחש במזרח בירת ישראל.

עלבונות

ראש הממשלה עד לא מכבר, נפתלי בנט, שרוי בעלבון, כך אומרים מקורביו. לא משתפים אותו, לא נועצים בו, לא מתייחסים לעמדותיו, לא מכבדים את מעמדו ועוד תופעות לא נעימות שמגיעות, כך מסתבר מכיוונו של ידידו כאח לו, ראש הממשלה הנוכחי יאיר לפיד. מסתבר שכמו בכל משפחה, גם שם יש מריבות בין אחים.

זה אכן עצוב ולא נעים, ובמקרה של בנט זה מה שככל הנראה גורם לו להחרים אירועים ציבוריים ואף רגעים מכוננים כמו ראשיתן של ישיבת ממשלה, ומטריד יותר, לא להופיע לדיונים על הגרעין האיראני, הנושא עליו הוא מופקד, בין אם אלו דיונים בנוכחות ביידן ובין אם בלעדיו. העלבון קשה. הרי בנט הוא זה שנתן את המושכות בידיו של יאיר לפיד בשל כללי המשחק הדמוקרטי, והנה, ככה נוהג בו יאיר? לא יפה. לא נעים, אבל... אולי מוכר מאיזשהו מקום...

אז איך נאמר זאת בעדינות, יש ציבור לא מבוטל שהרגיש ממש ככה במשך שנה שלמה. הוא נתן לבנט את המושכות כחלק מכללי המשחק הדמוקרטי, ורגע אחר כך נלקחו המושכות ובנט התחיל לדהור אל האופק בלי להתייחס לעמדות שולחיו, בלי להיוועץ בהם, בלי לכבד אותם, בלי לשתף אותם.

תשטוף את העפר מהעיניים, בנימין זאב

תחקיר מעניין ורווי פרטים בחן את אופן בחירתו של אורי זכי, בן זוגה של השרה תמר זנדברג, לכהונת יו"ר מרכז הרצל בהסתדרות הציונית העולמית. על פי התחקיר שפרסם קלמן ליבסקינד (קחו כמה דקות פנויות וחפשו אותו ברשת. תלמדו משהו על קשרים וכישורים), אורי זכי מונה במעין עסקה סיבובית שקטה על ידי מי שמונה על ידי זנדברג.

לא נרחיב כאן בפרטים. מה שאותי מסקרן בכל הסיפור הוא שאורי זכי מכהן גם כיו"ר מרכז הרצל וגם כיו"ר הנהלת מרצ. קצת מוזר, לא? היינו מצפים שתפקיד שנוגע להנחלת מורשתו של חוזה המדינה יהיה מרוחק לפחות קצת מפוליטיקה, שלפחות מישהו ירגיש שגם אם ממנים יו"ר הנהלת מפלגה, ולא משנה איזו היא, לתפקיד, הוא יואיל בטובו להתפטר בכדי שלא לקשור את מורשתו של האיש באג'נדה פוליטית, כחלק מהכבוד המינימאלי המתבקש לחוזה המדינה.

אבל לא. זה לא קורה. אף אחד לא מתפטר ואף אחד גם לא דורש את ההתפטרות. התרגלנו.

בשולי הדברים אפשר להוסיף ולשאול גם על עצם ההחלטה למנות דווקא את יו"ר הנהלת המפלגה שהחליטה להוציא ממצעה את המילה ציונות ליו"ר מרכז הרצל, אבל זה כבר קצת עניין אחר...

רחמים

השבוע נעצר קבלן פלשתיני תושב אחד הכפרים באזור בנימין בחשד להעלמת הכנסות בסכום של, שימו לב, 15 מיליון שקלים.

לא ניכנס לפרטי האירוע בו מסתבר שהאיש נוהג לשלשל לכיסו מיליונים רבים כקבלן שיפוצים בלי שהואיל בטובו לפתוח תיק במס הכנסה. בינתיים הוא שוחרר לתנאים מגבילים בערבות אישית של חצי מיליון שקלים.

קראתי את הפרטים, הפנמתי את הסכום הלא מבוטל, נזכרתי גם ברכבי הפאר בעלי הלוחית הלבנה ירוקה השועטים בכבישי יהודה ושומרון, ואני חייב להודות שפתאום נהיה לי קצת קשה לי לרחם על אומללותם וסבלם של הפלשתינים הנאנקים תחת עול הכיבוש הדורסני שמותיר אותם נדכאים וחסרי כול, משוועים לכספי העולם.

מבצע מכפיל

כשברשות הפלשתינית מחליטים להכפיל את שכרו של המחבל מבצע הפיגוע בבני משפחת סלומון בנווה צוף רק בגלל הוותק שלו בכלא הישראלי, וכששוב מציג ארגון 'מבט' את טבלת משכורות המחבלים מקופת הרש"פ וממנה זועק לשמים המדרג שאומר שככל שביצעת פיגוע קשה יותר תקבל משכורת גבוהה יותר, כל זה לא אמור היה להקפיץ כל חובב זכויות אדם מרבצו? זה לא אמור היה להרתיח את כולנו, שמאל וימין כאחד? זה לא אמור היה להבהיר לכל בר דעת שעם אנשים כאלה אין מה לדבר? ולא, אין לי תשובה לשאלות האלה. נשאיר את זה ככה.

שתיקה מוזרה

תגידו, לא מגיעה לנו התייחסות כלשהי משר המשפטים, גדעון סער, על ראיונותיו של משה סעדה? הוא הרי בעל הבית של מח"ש, לא?

גזענים שכאלה

שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, מונס דאבור, עזב את הנבחרת ומדורי הספורט מלאו בכי, קינה ותמרורים, איך, איך עשינו לו את זה, גזענים שכמונו, אטומי נפש שלא מבינים לליבו של האיש.

למי שלא מכיר את פרטי הפרקים הקודמים נתמצת כאן: בימי 'שומר החומות' פרסם דאבור פוסט קצרצר שבו כתב שאללא ישלם לבני העוולה, ולא, הוא לא התכוון לפורעים ששרפו בתי יהודים בלוד, רגמו יהודים ביפו, רצחו יהודי בעכו, הבעירו מכוניות בערים המעורבות ועברו בית אחר בית כדי ללכוד יהודים ולזרוע חורבן ברכושם. לא, הוא לא התכוון לפורעי לילות הבדולח הללו. הוא התכוון דווקא לאותם שוטרים שהעזו לגונן מפניהם.

הפוסט גרר תגובות נזעמות מאוהדים ששרקו בוז בכל פעם שעלה לכר הדשא, וכעת, מבשרים לנו ביגון ובתוגה תהומית כל אותם פרשנים בגובה דשא, ניצחו גזענים את המצוקים והאיש החליט שאינו יכול עוד. דמעות שוטפות את האולפנים ויללות חורזות את האתרים.

רציתי רק להעיר לכל אותם בכיינים מקצועיים, עוד לפני שאתם מאשימים אותנו בגזענות כדאי שתחשבו טוב מי כאן הגזען, מי בדיוק היה זה שביקש לחזק את ליבם של רודפי יהודים, ומה זה אם לא גזענות.

נותר לנו רק לתהות מה הבחור עשה בנבחרת לאורך כל השנה האחרונה, ולא, אל תספרו לי שהוא יודע לשחק כדורגל כי גם מסי יודע משהו בכדורגל ובכל זאת הוא לא בנבחרת שלנו. הנתון הזה ממש לא מספיק. בכל זאת, מדובר בנבחרת ישראל.

להערות ולהארות שלכם: [email protected]