גרשון הכהן
גרשון הכהן צילום: אלירן אהרון

ברצוני להגיב לדבריו של ידידיה מאיר בכ"ט תמוז אודות האלוף במיל' גרשון הכהן. נראה לי חשוב שקוראי ערוץ 7 יעמדו פעם מול נקודת מבט שונה.

לצערנו קיימת בתוכנו חבורת אנשים שאינה מסוגלת להאמין כי יש בני אדם הפועלים ממניעים ענייניים טהורים ולא רק ממניעים אישיים.

ידידיה מאיר לא יכול, פשוט לא יכול, לחשוב כי האלוף גרשון הכהן חש ניצב בפני הכרעה כואבת וגורלית, כשהגיעה אליו פנייתו של הרמטכ"ל בוגי יעלון, לפקד על הגירוש מגוש קטיף. האפשרויות היו: לסגור עניין בארבע עיניים עם הרמטכ"ל, טרם שהדבר התפרסם ולבקשו להטיל המשימה על מישהו אחר. או לקבל על עצמו משימה שכל הווייתו מתקוממת נגדה ולבצעה בדרך הנכונה ביותר לטובת ישראל באותה שעה.

בחזית עמד אריק שרון שכדי להציל את עצמו מאימת הדין, כדברי שלי יחימוביץ ורבים אחרים, היה מוכן לכל. מה היה קורה אילו היה מופקד על המשימה גנרל שגרתי, כלומר שמאלן שאין לו הבנה במשמעות גוש קטיף למתיישבים ולרבים אחרים ויש לו עוינות מובנית כנגד "הדוסים". קצין שאינו דובר את שפת המתנחלים הפנימית ואינו מכיר את הקודים ואת סדרי העדיפויות הערכיים של הציונות הדתית. הרי התנהגותו "הנחושה ובהתאם לחוק" עלולה היתה להביא למרחץ דמים, שממנו היינו מתגלגלים, חלילה, למלחמת אחים.

גרשון הכהן הבין (ויתכן שגם בוגי הבין) כי אולי הוא היחיד שמסוגל לצלוח את הסמבטיון הזה בנזק הקטן ביותר האפשרי. הוא הבין שהוא יוכל לנווט את הצבא לביצוע, בכבוד המירבי ובאלימות המינימלית. כשהרמטכ"ל הפוליטי, חלוץ, שנבחר לביצוע המשימה אמר לו "תיכנס בהם", הוא השכיל להמשיך בדרך הייחודית שלו. הוא הבין שהוא צריך לקחת חלק ברגעי הקדושה של פינוי בית הכנסת ולדאוג לתעדם לזכרון עולם, גם אם יותקף בידי מתנחלים כואבים. הוא הבין שמדינת תל אביב, המוסתת יומם ולילה נגד מפעל ההתיישבות והמוזנת בדמוניזציה שטנית כלפי המתנחלים, חייבת לראותם באנושיותם המופתית ברגעי השבר הגדולים, באחריותם הממלכתית העמוקה ובמחוייבותם לשלמות העם, שגברו על כל שיקול. הוא הבין שהטראומה הזו לא תוכל לחזור שנית, רק אם כולם, כולל המתנחלים, יחוו אותה במלואה.

בימים שקדמו לגירוש, בעיצומה של הסערה פנתה אלי מנווה דקלים בת דודי, אסתר בזק ז"ל, ביודעה על חברותי עם גרשון וזעקה באוזני: תעצור אותו, תשכנע אותו לפרוש, אחריו יבואו אלפי חיילים, עוד ניתן להציל את הגוש.

אמרתי לה כי היא וחבריה לא מבינים את השמאל ולא את הנחישות של שרון. רבים רבים רק מחכים לצעד כזה שסוף סוף יתן לגיטימציה להדיר את הציונות הדתית מכל מערכות החברה ולהטביע בה קלון של אי אמון. זה יהיה המפתח להריסת מפעל ההתיישבות כולו, כולל ביהודה ושומרון.

ידעתי מקרוב כי זו עמדתו של גרשון, למרות שמעבר לשבר שהוא חש מעצם הגירוש, ידע כי ישלם על כך מחיר חברתי כבד. הוא ידע שרבים לא יוכלו לרדת לסוף שיקוליו, חלקם מעומק הכאב וחלקם מתוך חשיבה שטחית ופופוליסטית.

ידידיה מאיר, חוקר כליות ולב, שאף פעם לא נפגש לשיחה עם האלוף הכהן, יודע שהוא "הלך על זה בכל הכח ולא כמי שכפאו שד". עיוורונו ושטחיותו של ידידיה מאיר, הופכים בעיניו את גרשון לגרוע מיוסי שריד.

ידידיה מאיר ממתין לבקשת סליחה מגרשון. דומני שמאיר יחד עם המתנחלים ורוב הציונות הדתית, חייבים לבקש סליחה מגרשון הכהן ולהודות לו על שהציל בתבונתו ובמצביאותו את מעמדם בחברה ואת ההתיישבות ביהודה ושומרון, במחיר אישי כבד.