החבדניקים
החבדניקים צילום: ישעיהו פיינברג

החבדניקים, הם מילה שבכל מקום בעולם תמצא אותם. מגווטמאלה בדרום אמריקה, דרך נמיביה באפריקה , בערבות סיביר וכמובן בישראל ובמיוחד בשכונות העוני.

זו מילה של דרך חיים. לעזור, לתמוך, לסייע ולא משנה מי או מה אתה.

עד כאן הכל מוכר. ואז לקח לו בחור 'חילוני למהדרין' כדבריו- משימה. לכתוב מחזה על החיים הללו. טוב. לא בדיוק כמו בחיים אבל קרוב מאד.

"רציתי לכתוב מחזמר בהשראת אחד מסיפורי התנ"ך ובחרתי לעשות אדפטציה מודרנית לסיפור יציאת מצריים. יום­־יום במהלך תקופת הקורונה כתבתי וכתבתי וככל שכתבתי יותר, כך נשאבתי יותר אל העולם היהודי וגיליתי עד כמה הוא רגיש וחכם. צללתי לעומק מתוך תשוקה וסקרנות. במשך שנתיים וחצי התייעצתי, קראתי, חקרתי, ביקרתי, למדתי וכתבתי המון גרסאות, עד שהרגשתי ש"עליתי" על האדפטציה הנכונה" מספר לי אודי גוטשלק כותב המחזמר החבדניקים.

אז על מה הסיפור?

יהודה וחיים, צמד אחים תאומים בני 23 מכפר חב"ד, הראשון – גאון בתורה והשני – לא גאון ובטח שלא בתורה, חייבים למצוא שידוך. הם יוצאים ל"מבצע שידוך" ומגיעים לשדכנית רבת מוניטין בשכונה מפוקפקת בשוליים של תל אביב ומסתבכים עם מנשה ראש משפחת פשע שמטיל את אימתו על תושבי השכונה. מה שהחל כמסע למציאת בת זוג הופך לתסבוכת שספק אם ניתן להתירה.

כדי לשוות אוירה מיוחדת, קלילה וקצבית רתמו בקאמרי את תזמורת המהפיכה שכבר תפסה לה מקום מכובד במחוזותינו והתוצאה נפלאה.

התזמורת היא גוף מוזיקלי יוצר ומבצע, שהוא למעשה מגרש משחקים יצירתי למוזיקה תזמורתית מקורית בשילוב אמנויות. פורמט תזמורתי חדש, מלהיב ומעורר השראה.

ובחזרה למחזמר. כדי להעצים את הדרמה (ואת הקומדיה) בחרה אודי נתון נוסף: התאומים חיים ויהודה נולדו בהפרש של דקה וארבעים שניות גורליות. יהודה יצא ראשון מבטן אימם, וכתוצאה – לידתו של חיים הסתבכה והוא היה ללא נשימה במשך דקה וארבעים שניות.

הסיבוך בלידה הותיר בחיים מום קל: הוא מעט יותר "איטי" וכשהוא מתרגש או נלחץ הוא מתחיל לגמגם. כן, כמו מי ששימש השראה לדמותו – משה רבנו. ולכן מעולם לא הצליח חיים למצוא לעצמו שידוך. אף אחת לא רצתה בו. מה שהוביל אותו לראשונה בחיים אל מחוץ לכפר חב"ד – לתל אביב, כדי למצוא שידוך.

במקביל אחיו, יהודה, מחליט להצטרף אליו למסע כדי לסייע לו במשימה, אבל מוצא את עצמו עובר מסע פנימי משל עצמו ומגלה על עצמו תובנות גורליות. וכך לאט-לאט, נרקם סיפורם של חיים ויהודה "החבדניקים". סיפור על אנשים, אהבה ואמונה.

והתוצאה? מחזמר עם עשרות שחקנים, רקדנים וזמרים מצחיק, שנון, חצוף. כן. יש גם רגעים כאלו, אבל הכל הם אביזרי משחק. אין כאן באמת גוולי ספר תורה ולא תפילין. הכל בסדר.

הסיפור מתגלגל ומפתיע לאורך כל ק"כ הדקות שלו. הכל בהשראת החבדניקים.