גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאור צילום: מאיה אושרי משל

לפני כשבועיים פנה אראל סג"ל, מן הדמויות האותנטיות והססגוניות בעולם התקשורת, במונולוג נרגש למחנה הלאומי. בקול נשנק, התחנן מדם לבו לשלום בית בין אגף הרלבי"סטים במחנה הציונות הדתית לבין מחנה הביביסטים הרחב.

סג"ל קרא לעצור את מלחמות האגו, הגורמות למתחים וסכסוכים פנימיים והמאיימות על שלימות ה'משפחה' ועתיד המפעל הציוני, והציע בהומור סאטירי סג"לי תרופה יעילה וידועה בסגולות המרפא שלה לאֵגוֹיים נפוחים, הלוא הוא הלֵבֵּן הנודע מן הסרט המיתולוגי מסוף שנות ה-70, 'הלהקה'.

את דבריו חתם בקריאה 'טוב לשפוך לֵבֵּן בעד ארצנו' ושפך על פניו, או אם לדייק, על האגו שלו, בשידור חי, מלוא גביע הלֵבֵּן, ללמדנו שגאוות יחידים עלולה להיות הרסנית להגשמת המטרות הקיבוציות. בין אם מדובר במטרות של להקות זמר, בין של עַם המתחדש במולדתו ההיסטורית, ראוי מעת לעת לשפוך מעט לבן על האגו ולהעמידו במקומו, ולהזכיר לו שלא הוא שצריך לעמוד במרכז אלא טובת הכלל.

אמנם סג"ל פנה לרלבי"סטים באגף הציונות הדתית, אך בעיניי, מופע הלֵבֵּן רלוונטי לשני אגפים נוספים: אחד מהם הוא אגף נוטשי הליכוד לגווניהם. אלה, זקוקים לדליים של לֵבֵּן כדי להתגבר על האגו הפצוע שלהם מן המשברים שלהם עם נתניהו.

כבר שלוש שנים שבני האגף הזה שקועים בעצמם, אובססיביים לשקם את האגו שנפגע מנתניהו באמצעות התעסקות כפייתית עיקשת מתמשכת בו, גם במחיר הבלתי נסבל של פגיעה אנושה במדינה. מי שצמחו במחנה הלאומי והפכו מתקוות המחנה ל'תקוה החדשה' של השמאל ואויבי הציונות, נראים סובלים מתופעה נפשית שהפסיכולוגיה מגדירה כהפרעה טורדנית כפייתית, המכוּנַה בלעז- אובססיה.

האובססיה מתאפיינת במחשבה פולשנית נשנית וחוזרת אצל האדם באופן קבוע ומטרידה את מנוחתו ושלוות נפשו ורק פעולה טקסית מסוימת עשויה להרגיע את המטרד.

כך, אנשי התקווה החדשה, האובססיביים לפגוע בנתניהו כדי לשקם את האגו שנפגע, התעקשו להקים ממשלת אחדות עם הגרועים שבאויבינו אולם גם כשכיהנו במשרות רמות מעלה, בממשלה שהקימו בחטא, הרי שבכל ראיון, דיון ציבורי או נאום, משנתם העיקרית והפתרונות המרכזיים לאתגרי המאה ה-21 של מדינת ישראל, התקבעו סביב מחשבה טורדנית אחת: 'רק לא ביבי', והיא ממשיכה להשתלט ביתר שאת גם על קמפיין הבחירות, החזון, המטרות והמצע הפוליטי שלהם ושל שותפיהם בשמאל הרדיקלי, וכל המבליט אותה יותר, הרי זה משובח.

כדי להצדיק את שיתוף הפעולה הבלתי-מוסרי והבלתי לגיטימי הזה, לא בחלו מנהיגים אלה בטכניקת השקר, הרמיה וההטעיה של הציבור. בוקר-בוקר, במשך שנה שלמה, בגדו מחדש באמון הבוחרים, שיקרו להם והונו אותם בלי למצמץ. בהתעלמות מתמשכת מזעקות השבר של הציבור, ובקהות חושים מוּנַעת אגו אובססיבי, הפכו את תרבות השקר לדת חדשה. רק הודות לאופוזיציה שלא איבדה עשתונות ולא אמרה ייאוש אל מול רוע הגזירה, באסטרטגיה מרהיבה ושיתוף פעולה רוחבי מלא בין מנהיגיה, בא הקץ על ממשלת השקר.

ומשום כך, הבחירות החמישיות הצפויות להתקיים ב-1 בנובמבר הן לא על כלכלה, לא על משפט, לא על דת ומדינה ולא על סוגיות מדיניות. הבחירות החמישיות הן על האמת! הבחירות הבאות הן המערכה החמישית ואולי הגורלית ביותר בקרב על האמת והאמינות של המנהיגים שלנו. מנהיגים ששיקרו או שימשיכו לשקר, ולא משנה על מה ובאיזה נושא, לא יהיו ראויים עוד בעיני הציבור להמשיך במשחק. המשאב הפוליטי החיוני ביותר של כל פוליטיקאי בבחירות הקרובות, היא האמינות שלו. פוליטיקאי תאב חיים אסור שידבק בו רבב של אי-יושרה וחוסר אמינות.

וכאן אבקש להתייחס לאגף נוסף במחנה הלאומי, האגף של איתמר בן-גביר.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, ע"פ פרסומים בתקשורת, יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' הציע לאיתמר בן-גביר הצעה נדיבה לפיה שתי המפלגות ירוצו בהנהגה משותפת ומקומות 2,5,9, ו-10 יוקצו לעוצמה יהודית. בניגוד לפרסומים הקובעים כי בן גביר זוכה בסקרי עומק לשמונה מנדטים, יודע בן גביר את האמת כי נזקפים לזכותו שני מנדטים בטוחים בלבד בעוד שמנדט או שניים נוספים הם פריכים וספק גדול אם יגיעו אליו ביום הבוחר. ועדיין למרות הפרסומים כי בן גביר מסכים להצעה של בצלאל, הראשון עדיין לא באמת הסכים לכל המתווה.

חשיבות הצלחת המשא ומתן בין בצלאל ואיתמר קיומית להצלחת המחנה הלאומי בבחירות.

כדי שהצלחה זו תתממש, איתמר לא חייב לשפוך לֵבֵּן על האגו אבל ראוי שייטול פסק זמן קצר מן המו"מ ויצפה בסרטון של סג"ל כדי לשאוב השראה, ולקחת בחשבון שהמחנה הלאומי ובוחרי הציונות הדתית עוקבים בשבע עיניים אחרי המשחק שלו בקלפי המו"מ. הציפיה היא שישחק עם קלפים של אמת, יושרה ואמינות ויקבל את ההצעה הנדיבה של בצלאל, כדי לזכות באמון בוחרי הציונות הדתית לא רק היום אלא גם בטווח הארוך.