הרב אריאל לוי
הרב אריאל לויצילום: עצמי

בנוהג שבעולם, אדם קרוב אצל עצמו. דואג בראש ובראשונה לעצמו, ולמעגל הראשון של הסובבים אותו.

לא קל לאדם לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתמסר לחיות למען הכלל. בתוך עולם הסובב סביב האגו, כמה חשוב להרים עיניים ולהיווכח שיש ביננו יהודים טובים, שלא רק טובתם האישית מול עינהם. זכינו וראינו שיש בתוכנו יחידי סגולה אשר תבערה פנימית בוערת בקרבם למען עם ישראל.

כזה היה אהובנו שאול חלפון ז"ל. בערה בו אש פנימית בלתי פוסקת של אהבת ישראל, של אכפתיות מעם ישראל וארץ ישראל, לפי תורת ישראל. לוחם מלחמות ה' שנלחם באויבי ה' בלי פחד, בלי מורא, ובלי החשבונות הרבים של קידום אישי. כפי שסיפר לנו פעמים רבות, הוא לא חשש ממה יאמרו עליו ואיך יתייחסו אליו וזכה להכות באוייב שוק על ירך. הוא ציפה ליותר עשיה והתמסרות בנושאים לאומיים, הייתה בו תמיהה על תרדמה וחוסר מספיק מעש, והוא לא הפסיק להביע את תבערת רצונו הפנימי.

שאול חלפון ז"ל לא נח ולא שקט ולא נתן שלווה לעצמו. תמיד הלך מחיל אל חיל, למען ארץ ישראל. לפני הגירוש הנורא השקיע הרבה מאד כסף, מרץ, מאמץ וכוחות ובנה בית כנסת בשא נור. במשך תקופה הסתובב בכל רחבי הארץ כדי להעלות לתודעה את חשיבות פדיון השבויים של יהונתן פולארד. דרש כל הזמן על אמונה ובטחון בה'.

אהבתו למפעל ישוב ארץ ישראל לא ידעה גבולות, ובמיוחד חברון היתה קרובה לליבו שנים רבות. אהבה גדולה ומיוחדת היתה בו לילדי חברון, היו כולם חרוטים הדק היטב על לוח ליבו, והיה קשור אליהם בכל נימי נפשו.

קשר נפשי חזק ומיוחד היה לו לבית הכנסת אברהם אבינו, ובשבתות היה משכים קום ואומר לפני התפילה בבית הכנסת את ספר התהילים.

הוא הזדכך ביסורים. לאחרונה, באחרית ימיו, הגיע לחברון במסירות עילאית אחרי הניתוח המסובך שעבר. כשבאנו לבקרו והיה קשה לראותו במצבו, כשהוא כ"כ סובל, אמר לי: "אני האדם המאושר בעולם. לא חסר לי כלום, יש לי את כל הטוב, תורה, תהלים, בטחון בה', אהבת ארץ ישראל, מה חסר לי?"

והיה זה לנו שיעור מוסר גדול, להעריך את כל הטוב שזכינו בו.

הלוואי שנזכה להתרומם לחיים של מסירות נפש למען המשפחה, למען הילדים, למען הזולת, למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, ולקדש שם ה' בעולם.