חברת הכנסת מירי רגב
חברת הכנסת מירי רגב צילום: עופר עמרם

את הריאיון עם חברת הכנסת מירי רגב הייתי אמור לקיים השבוע באשדוד. אלא שהנסיעה שלי מראשון לציון לעיר הנמל, שאמורה לקחת ביום רגיל כ־25 דקות ברכב פרטי, נמשכה למעלה משעה. כשנכנסתי לבסוף למשרדה של רגב, היא מיד הבינה את המצב. "אני מבינה שנתקעת בפקקות ובתמרורות. לפחות שרת התחבורה שלנו עוסקת במה שחשוב", אמרה תוך כדי שליחת עקיצה ברורה ליורשתה בתפקיד, השרה מרב מיכאלי.

רפורמה שפוגעת בחלשים

העקיצה הזו לא הגיעה משום מקום. גם שנה לאחר שעזבה את משרד התחבורה, רגב נשארה מחוברת בכל נימיה לנושאים שבהם עסקה במשרד. על שולחנה במטה המתינו עשרות נתונים ועדויות על הבלגן בתחבורה הציבורית ועל העלייה הגבוהה במחיריה בפריפריה, שנכנסה לתוקפה באותו בוקר בעקבות הרפורמה 'דרך שווה'. וכך, בין כל עיסוקי הפריימריז, שבוע בלבד לפני שהם מתקיימים, מצאה רגב את עצמה עונה לאין־ספור טלפונים, שחלקם הגיעו תוך כדי הריאיון, במטרה לעזור לפונים אליה.

"הרפורמה הזו היא שערורייה אחת גדולה", קובעת רגב נחרצות. "הציבור פשוט נרמס, ולכבוד השרה מיכאלי לא אכפת מזה. היא פוגעת בחלשים, בסטודנטים, בילדים, בזקנים, באנשי הפריפריה", היא מאשימה. "זה פשוט לא הגיוני. קח דוגמה – מחירו של הסדר חופשי חודשי מהקריות לחיפה עלה בעשרים אחוזים. בתוך נתניה חופשי חודשי עלה 125, ואחרי הרפורמה המחיר קפץ במאה שקלים. אין דרך לתאר את זה חוץ מחרפה. האינטרס שלנו הוא שייסעו כמה שיותר אנשים בתחבורה ציבורית, והרפורמה עושה בדיוק הפוך מכך".

אבל מאחורי זה עומדת טענה נכונה, שבמרכז שילמו על התחבורה הציבורית הרבה יותר מהפריפריה, וזה לא צודק.

"בוודאי שזה צודק. במרכז יש לך אוטובוסים, רכבות קלות שאמורות לצאת לדרך בקרוב והשקענו בהן 60 מיליארד שקלים, יש לך אופני־דן שזה רשת של שבילי אופניים. לתושב המרכז יש אלטרנטיבות. לתושב הפריפריה אין. יש לו או רכב פרטי - או אוטובוסים ורכבות רגילות. היום הגענו למצב שתושב הפריפריה צריך להוציא עשרות אחוזים מהמשכורת שלו רק כדי שהוא יוכל להגיע לעבודה. איך בדיוק אנחנו רוצים לצמצם פערים ככה? איך אנחנו רוצים לעודד צמיחה ככה? אז לא, הטענה הזאת לא צודקת, כי היא מנותקת מהמציאות".

אז הרפורמה מנותקת מהשטח?

"בוודאי. הרפורמה הזאת נמצאת כבר שנים על השולחן. פקידי האוצר לחצו עליי לקבל אותה, וסירבתי. אמרתי שהיא נוראית. במקום להוריד עומס בכבישים, לעודד פיזור אוכלוסייה, להוביל להורדת יוקר המחיה - עושים בדיוק ההפך. אלא שאז הגיעה שרה חדשה, שיש לה אפס הבנה בעניין, וכל מה שמעניין אותה זה סרטונים בטיקטוק ושינוי צבעי המשרד לצבעי המפלגה שלה, והחליטה לאשר את הרפורמה בלי להבין שום דבר מההשלכות שלה. אין לה שום חמלה חברתית", היא קובלת. "מנגד, את כל התוכניות שהעברתי היא הקפיאה רק בשם זה ש'צריך לשנות ממה שהיה לפני'. היא עצרה תוכניות נהדרות כמו המעברות הימיות - קונספט שקיים בכל העולם, יקצר משמעותית את הנסיעה מהצפון למרכז, יוריד את העומס בכבישים ובישראל יש תשתית נהדרת ליישם אותו - בלי שום סיבה הגיונית. כל הפעולות שלה נועדו לשרת את הבייס התל אביבי שלה ותו לא".

לחזור לבנות ביהודה ושומרון

נושא התחבורה הציבורית לא סתם מעסיק את רגב בלי סוף. היא רואה בו, ובמשרד התחבורה באופן כללי, כלי מרכזי לקידום שורה של נושאים חברתיים, כלכליים ולאומיים. זאת גם הסיבה שהיא אומרת לנו שלאחר הבחירות היא רוצה לחזור למשרד. "יש לי עוד המון מה לעשות במשרד שלא הספקתי עדיין, ויש גם המון דברים שצריך לתקן אחרי מיכאלי".

כמו מה למשל?

"למשל כל מה שקשור לתשתיות של יהודה ושומרון. הכנתי תוכנית אב בהיקף של 2.3 מיליארד שקלים לשיפור התשתיות ביהודה ושומרון. הכול כבר היה חתום. חצי שנה ישבנו עליה עם כל הגופים המקצועיים וחשבנו איך מחברים את יהודה ושומרון לכל חלקי ישראל. מיכאלי לקחה את התוכנית הזאת ואפסנה אותה בבוידם. ואל תחשוב שהתוכנית חשובה רק בגלל סיבות של חיזוק האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון", היא מחדדת. "אחת התוכניות שנעצרו היא הרחבת כביש 60, אחד מהכבישים המסוכנים ביותר במדינה. רק בשבוע שעבר מתן צינמן בן השש נהרג בכביש הזה. זאת הייתה תוכנית שנועדה להפוך את הכביש לדו־נתיבי לכל כיוון עם גדר הפרדה באמצע. תוכנית שבלי קשר לעניין מדיני, היא פשוט מצילת חיים. או למשל תוכנית 'מאירים את השומרון', שנועדה לרשת את כבישי השומרון בתאורה, כך שאנשים לא ימותו בכבישים. זה אפילו לא צריך להיות עניין אידאולוגי אלא הכי אנושי שיש, אבל היא עצרה את הכול, כי הטייטל של זה הוא תשתיות ביהודה ושומרון".

בסוף היא אכן חלוקה עליך אידאולוגית, והיא לא רוצה להמשיך את הבנייה ביהודה ושומרון.

"לחלוטין. ולכן כל כך חשוב שנחליף אותם ונחזור לבנות ביהודה ושומרון. אני רק יכולה להגיד לך מה התוכניות שאני קידמתי ופשוט ממתינות שאחזור למשרד כדי לקדם אותן שוב: כביש עוקף חווארה, שכבר שנים מדברים עליו, והקציתי לו 250 מיליון ש"ח. שיפוע קלנדיה, שכבר הקציתי לו 150 מיליון. כביש אדם-חיזמא עם 120 מיליון, הכפלת המנהרות לגוש עציון, כביש 55 ועוד המון תוכניות ענק שרק מחכות שנחזור לשלטון ונוציא אותן מההקפאה העמוקה שאליה מיכאלי שלחה אותן. המזל הוא שחלק מהדברים יצאו לפועל עוד כשהייתי בתפקיד, אחרת גם הם היו נעצרים. וכן, אני גאה בעובדה שיש מניע אידאולוגי מאוד נרחב מאחורי התוכניות הללו. בסוף זה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון דה־פקטו".

בפועל מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות זה אובדן השליטה בשטח דה־פקטו, עם השתלטות מאוד מתוכננת ומסודרת של הפלשתינים על שטחי C. זה לא התחיל היום, זה כבר שנים מתרחש, ובפרט ב־12 השנים האחרונות.

"אנחנו הקמנו את משרד ההתיישבות בדיוק בשביל זה. בהקמת המשרד הכנסנו תקציב מיוחד להקמת סיירת כדי לפקח על מה שקורה בשטחי C ולהרוס את הבנייה הפלשתינית הבלתי חוקית שם. אבל ברגע שנכנסה ממשלת בנט-לפיד-עבאס הם ביטלו הכול. המשרד הזה יושב היום שומם. הם שכחו בכלל שהוא קיים".

אבל גם אתם לא עשיתם באמת את מה שצריך בנושא. את המינהל האזרחי השארתם במשרד הביטחון, וכך למעשה הפכתם את משרד ההתיישבות לגוף חסר שיניים שלא באמת יכול לעשות את העבודה הזאת.

"זה נכון. לא הצלחנו לעשות הכול, אבל כבר הכנו את התשתית. ובמה שהכנו היו גם כלים להתמודד עם הבעיה החמורה הזאת, שהיא בעיה אסטרטגית למדינת ישראל".

כשתחזרו תשלימו את המהלך עם העברת המינהל האזרחי?

"בוודאי. אנחנו חייבים להשלים אותו, כי בלעדיו אין ריבונות דה־פקטו בשטח. אנחנו חייבים להמשיך לבנות ביהודה ושומרון, חייבים להמשיך לפתח את ההתיישבות, וחייבים לשמור על האדמות שלנו במקום. אנחנו לא יכולים לוותר באף אחת מהחזיתות הללו. אבל זה גם הרבה מעבר לבנייה. זה גם איכות החיים ומרקם החיים. למתיישבים לא מגיע תרבות? לא מגיע להם מתקני כושר ומגרשי ספורט? כל הדברים האלה הם מה שמיישם בפועל את הריבונות, גם אם היא עוד לא מוכרזת, ולכן היה לי חשוב לבצע אותם כשהייתי בתפקידים השונים בממשלה".

בסוף אלה דיבורים יפים, אבל ממשלות הליכוד לא ידעו להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, לא דה־פקטו ולא דה־יורה.

"קודם כול, לא הצלחנו עדיין להחיל ריבונות ביהודה ושומרון. זה נכון. אבל כבר לפני שנים הקמתי את שדולת הריבונות בכנסת, וזה מהלך שצריך לנהל אותו במקביל לפעילות בפועל. אבל צריך להגיד משהו חשוב. הזהירו אותנו ואיימו עלינו לפני קום המדינה, הזהירו לפני שהחלנו ריבונות על רמת הגולן ואותו דבר על ירושלים. בסוף עשינו את זה כי זה הדבר הנכון לעשות, וכך גם עם הריבונות ביהודה ושומרון. עם כל הכבוד ללחצים הבינלאומיים, יש לנו את האינטרסים שלנו ואת הדברים החשובים לנו. בסוף יהיה כאן רק ריבון אחד, וזה אנחנו".

יכולתם להסיר את רעיון המדינה הפלשתינית באופן סופי בכל השנים האחרונות, אבל לא עשיתם את זה. נראה שהליכוד עדיין מקדם את רעיון המדינה הפלשתינית.

"מבחינתי נושא המדינה הפלשתינית ירד מהפרק לגמרי. אם תבוא הצעה כזאת לא רק שאצביע נגד, אנהל את הקמפיין נגדה. לא יכולה לקום כאן מדינה פלשתינית ואסור לתת לזה לקרות. יש כאן מקום רק לריבון אחד, וזה אנחנו. מה עושים מבחינה אזרחית עם הפלשתינים זאת שאלה אחרת, ויש מקום לדון על שלל אופציות, אבל ריבונות יש רק לנו".

ביקור ביד ושם ולא בכותל

באופן לא מפתיע, לרגב יש שורה ארוכה מאוד של טענות נגד הממשלה המכהנת. הן לא קשורות רק למשרדים שכיהנה בהם בעבר, אלא גם לנושאים כמו אובדן הביטחון האישי, יוקר המחיה ורמיסת כל נורמה שלטונית בכנסת. "פתאום הג'ינג'י מהתנועה לאיכות השלטון (עורך הדין אליעד שרגא, א"מ) נכנס לתרדמת חורף עמוקה", היא אומרת. רגב כועסת על שיתוף הפעולה עם רע"ם בממשלה (ומכחישה שמי שלמעשה הכשיר את התנועה האסלאמית הם אנשי הליכוד), אך מה שכואב לה יותר מכול, לדבריה, הוא הפגיעה הקשה בזהות היהודית של מדינת ישראל. "כולנו זוכרים את החמץ בבתי החולים של הורוביץ, אבל זה הרבה יותר נרחב והרבה יותר עמוק מזה. קח למשל את ביקור ביידן בארץ. אני יצרתי את הפרוטוקול של הביקורים הרשמיים של מנהיגים זרים, ולכן אני יודעת שעל פי הפרוטוקול מנהיג זר חייב לבקר בשני מקומות בארץ - ביד ושם ובכותל המערבי. אבל הוא לא ביקר בכותל. הביקור הראשון של לפיד כראש ממשלה היה ביד ושם ולא בכותל, למרות שהמוסכמה הפוליטית בישראל כבר עשרות שנים היא שהביקור הראשון הוא בכותל. יש לנו ראש ממשלה שהנושא היהודי בכלל לא מעניין אותו, וממשלה שעשתה ככל יכולתה לפגוע בזהות היהודית של מדינת ישראל".

איפה ראית את זה מתבטא? הרי בסוף, הכנסת החמץ לבתי החולים זה פסק של בג"ץ, והפרת הפרוטוקולים והמוסכמות היא אכן בעייתית מאוד, אבל כנראה שלא על זה תקום ותיפול הזהות היהודית של ישראל.

"יכול להיות. אבל היא כן תקום ותיפול על מתווה הכותל, שלפיד, בנט וכהנא קידמו. זה נושא של ייהרג ובל יעבור. הם ניסו להפר ולפרק את הסטטוס קוו בכותל, לרמוס את הסמל של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אמרתי להם במליאה שאולי על יוקר המחיה ועל אובדן הביטחון האישי לא נצא לרחובות, אבל על מה שהם עושים בכותל נראה הפגנות ענק. כולם יצאו להפגין נגד הפגיעה הנוראית הזאת. זה זלזול וחוסר כבוד נוראי. כשנסעתי כשרה לאבו דאבי, והזמינו אותי למסגד אבו זיאד, היה לי ברור שאני אכבד את כללי המקום ואגיע עם גלבייה וכיסוי ראש. זה היה מובן מאליו, לא הייתה כאן בכלל שאלה. אותו דבר כשהייתי בביקור ביפן והזמינו אותי לטקס התה המסורתי שם, ברור שהתנהגתי לפי כללי הטקס והמנהג של המקום. אז למה בכותל רוצים להרוס את כללי המקום? צריך לשמור על קדושת הכותל, והממשלה הנוכחית ניסתה לפגוע בו", היא מלינה.

לא רק מתווה הכותל מופיע אצל רגב כדוגמה לרמיסת הזהות היהודית של ישראל. גם תוכנית הלימודים החדשה במקצועות הרוח זוכה לביקורת נוקבת. "לא ברור לי איך זה נראה הגיוני למישהו שנפסיק ללמוד תנ"ך, היסטוריה ואזרחות. מה מחבר אותנו לכאן אם לא העובדה שזו מדינה יהודית? מה שמחבר אותי לכאן זה לא שישראל היא מדינה דמוקרטית, כי יש הרבה מדינות דמוקרטיות, ויכול להיות שגם יותר נוח לגור שם. אני פה כי אני יהודייה גאה. כולנו פה, בעולם, כי שמרנו על המסורת היהודית והיא שמרה עלינו. איך מישהו מעלה על הדעת למחוק את זה? להחליט שדור העתיד שלנו בכלל לא ידע על מה אנחנו מדברים ולמה אנחנו כאן? בשורה התחתונה, על זה הבחירות היום", היא קובעת.

רגב מדברת כבר על הבחירות לכנסת עצמן, ואף על הדברים שהימין יצטרך לעשות אם ינצח בבחירות. היא גם בטוחה שהגוש ישיג 61 מנדטים, למרות שהסקרים לא מראים זאת עד כה. אך עוד לפני כן, מצפה לה קרב עיקש בליכוד על מקומה ברשימה. זה לא שהיא חוששת שלא תיבחר לכנסת, אך בתור מי שבפריימריז הקודמים סיימה במקום החמישי, היא יודעת שהקרב על שימור המקום יהיה מורכב למדי. "מעולם לא נחתי על זרי הדפנה, ואני יודעת שזו הולכת להיות תחרות קשה. אבל בוחרי הליכוד הם אנשים מצוינים, ובניגוד לדה־לגיטימציה שעושים להם, הם גם יודעים להרכיב רשימה נהדרת, ואני מאמינה שאצליח להמשיך ולהתברג בהובלת התנועה".

***