הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד צילום: הר ברכה

מעוברות ומיניקות חייבות להתענות בתשעה באב, ופטורות מהצומות הקלים, דוגמת י"ז בתמוז ועשרה בטבת. אולם כאשר צום תשעה באב נדחה, כמו בשנה זו, תשפ"ב, חובת צום תשעה באב דומה יותר לצומות הקלים, שמעוברות ומיניקות פטורות מהם.

אומנם מפני חומרת חשיבות הצום, לכתחילה כשאין קושי, מוטב שגם מעוברות ומיניקות יצומו, אבל בכל קושי שהוא או חשש שיתמעט חלבן הן נפטרות, למרות שאינן חולות. בפועל יוצא שכתשעים אחוזים מהמעוברות והמיניקות הנקה חלקית אינן צריכות לצום.

זמן הביניים שבין השבת לצום

בין השבת לכניסת הצום ישנו זמן ביניים, שבו עדיין לא יצאה השבת ומנגד כבר חלים איסורי הצום. זמן זה נמשך משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ועוד כמה דקות לתוספת שבת. במשך זמן זה אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, שאין אבלות בשבת. ומנגד, משקיעת החמה צריך להימנע מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון אכילה, שתייה, רחצה וסיכה.

סעודה מפסקת וסעודה שלישית

אומנם כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול, כבר בסעודה המפסקת מתחילים לנהוג מנהגי אבלות. אבל כאשר ערב תשעה באב חל בשבת אין שום סממן של אבלות בשבת, אלא אוכלים ושותים כל מה שרוצים בלא הגבלה, וכן שרים שירי שבת כרגיל. ומפסיקים לאכול ולשתות לפני השקיעה, ואין בזה חשש פגיעה בשבת, מפני שאין חובה מצד השבת להמשיך לאכול סעודה שלישית אחר שקיעת החמה. וכן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה.

זמני השקיעה

ירושלים: 19:36, תל אביב: 19:34, חיפה: 19:37, באר שבע: 19:35.

רחצה בזמן הביניים

כמו כן נמנעים מרחצה וסיכה משקיעת החמה ועד צאת השבת, שכן ממילא אין רוחצים כל השבת. אבל מי שיצא משירותים בבין השמשות, ייטול ידיו כרגיל, שאם לא יעשה כן נמצא שהוא מתאבל בשבת.

החלפת בגדים ונעליים

נשארים לבושים בבגדי השבת ובנעליים, וממשיכים לשבת על הכיסא ולומר שלום זה לזה, עד זמן צאת השבת (כ־35 דקות אחר השקיעה). ואז צריך לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובזה נפרדים מהשבת. אחר כך יסירו את הנעליים ויפשטו את בגדי השבת וילבשו בגדי חול.

יש נוהגים להסיר את הנעליים כבר בשקיעת החמה, מפני שנעילת הסנדל היא אחד מהדברים האסורים בתשעה באב, וכיוון שממילא אין חיוב ללכת עם נעליים כל השבת, אין פגיעה בכבוד השבת אם חולצים אותן בשקיעת החמה. אבל אם יהיו שם אנשים שירגישו שחלץ את מנעליו לשם אבל, יהיה בכך איסור. ולכן המנהג הרווח להסיר את הנעליים לאחר צאת השבת.

כאשר מחליפים את בגדי השבת בבגדי חול, יש ללבוש בגדים שכבר לבשום בשבוע שעבר, מפני שאסור ללבוש בגדים מכובסים בתשעה באב.

תפילת ערבית

נוהגים לאחר את תפילת ערבית שבצאת השבת ברבע שעה אחר זמן צאת השבת שכתוב בלוחות, כדי שהמתפללים יספיקו להיפרד מן השבת בביתם, לחלוץ את מנעליהם ולהחליף את בגדיהם ולבוא לבית הכנסת לתפילת ערבית וקריאת איכה בבגדי חול.

הבדלה בדיבור ועל יין

בכל שבת מבדילים בדיבור ומבדילים על כוס יין. ההבדלה בדיבור, שמתקיימת באמירת "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית או באמירת "המבדיל בין קודש לחול" מתירה עשיית מלאכה, וההבדלה על הכוס מתירה אכילה ושתייה. כיוון שבמוצאי שבת זו מתחיל הצום, אי אפשר להבדיל על היין. לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב, והיא שתתיר את האכילה במוצאי הצום. ובמוצאי שבת בעת כניסת הצום מקיימים את ההבדלה בדיבור על ידי אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ולאחר מכן מותר לעשות מלאכה (פנה"ל זמנים ט, ה).

ברכה על הנר

מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין, אלא היא הודאה על בריאת האש שנתגלתה לאדם במוצאי שבת. נוהגים לברך על הנר לאחר סיום תפילה ערבית ולפני קריאת איכה, שאז מדליקים נרות.

גם נשים מברכות על הנר. אם הן בבית הכנסת - ישמעו את הברכה מהחזן וייהנו מאור הנר שידליקו לידן. ואם הן בבית, ידליקו נר ויברכו עליו (ע' פנה"ל שבת ח, א, 1).

הבדלה על כוס בסיום הצום

בסיום הצום צריך להבדיל על הכוס, ומברכים שתי ברכות – "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל". אבל אין מברכים על הבשמים ועל הנר. בצאת הצום אסור לאכול לפני אמירת ההבדלה על הכוס.

הבדלה לחולה שצריך לאכול בתשעה באב

חולה שצריך לאכול בתשעה באב - לפני שיאכל חייב להבדיל על הכוס. עדיף שיבדיל על משקה מדינה כבירה לבנה או מיץ ענבים, ובדיעבד יכול להבדיל על יין רגיל, וישתה מלא לוגמיו (בערך 40 מ"ל).

קטן שאוכל בתענית אינו צריך להבדיל לפני אכילתו.

קידוש לבנה

נוהגים לדחות את קידוש הלבנה עד לאחר הצום, מפני שצריך לומר את ברכת הלבנה בשמחה, ובתשעת הימים ממעטים בשמחה.

לכתחילה כשאפשר, עדיף לקבוע את זמן קידוש הלבנה כשעה או שעתיים אחר צאת הצום, ובינתיים יאכלו ויתרחצו מעט, וכך יוכלו לקדש את הלבנה בשמחה. אבל במקום שחוששים שאם ידחו את קידוש הלבנה יהיו שישכחו לאומרו, יאמרו אותו מיד אחר הצום, וכן נוהגים רבים.

השנה אין מנהגי אבלות ביום שלאחר תשעה באב

בכל השנים נוהגים מקצת מנהגי אבלות גם בי' באב, כי בי' באב בית המקדש המשיך להישרף. אולם השנה, שהצום נדחה לי' באב, מוצאי הצום הוא י"א באב, ואין נוהגים בו מנהגי אבלות. ומיד לאחר הצום מותר להתרחץ במים חמים ולכבס בגדים וללבוש בגדים מכובסים ולשמוע מוזיקה רגילה. ורבים מהדרים להימנע במוצאי הצום מאכילת בשר ומשתיית יין (פנה"ל זמנים י, כ).

שכח ובירך או אכל

שכח את הצום ובירך על מאכל או משקה, ולפני שהכניסו לפיו נזכר שהוא צום - לא יטעם ממנו. שכח ואכל או שתה בזמן הצום - חייב להמשיך לצום (פנה"ל זמנים ז, ו).

רחצה

כל רחצה של תענוג אסורה בתשעה באב, אפילו מקצת גופו, ובכלל זה התזת בושם לתוספת ריח טוב. אבל רחצה שאינה לשם תענוג מותרת. לכן מותר לשטוף מאכלים וכלים לשם הכנת הסעודה שלאחר הצום או עבור הילדים. וכן מי שנתלכלך או הזיע מאוד רשאי לרחוץ את המקום, ואם הלכלוך או הריח הרע אינם עוברים במים, ישתמש בסבון. וכן מי שדעתו אינה מתיישבת עליו בלא שישטוף את פניו בבוקר, רשאי לשוטפם. וכן מי שמצטער מאוד בלא לשטוף את פיו בבוקר, רשאי לשטוף את חלל פיו במים, וישתדל מאוד שלא לבלוע מים.

מותר להעביר על הפנים מגבת לחה, ובתנאי שאין בה לחות כזו שיכולה ללחלח את ידו באופן שידו תוכל ללחלח דבר אחר, מפני שבלחות מועטה שכזו אין איסור רחצה.

רחצה לצורך מצווה מותרת כפי ההכרח הנדרש. לפיכך, לאחר הקימה מהשינה או יציאה מהשירותים, נוטלים רק את האצבעות וקשרי האצבעות. וכך ייטול הנוגע במקום מכוסה שבגופו או בנעליו לפני התפילה. הנוגע במקומות אלה לפני לימוד תורה, ינהג כדרכו בכל השנה - יש ששוטפים את שתי הידיים, ויש ששוטפים רק יד אחת, ויש שמסתפקים בשפשוף היד בבגד. ובכל אופן הנוהגים לשטוף, ישטפו בתשעה באב את האצבעות וקשרי האצבעות בלבד.

סיכה, בשמים ועישון

אסור לסוך אפילו מקום קטן שבגוף בשמן או במשחה לתענוג, וכן אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה כאבקות ומשחות לייפוי העור או לריח טוב. אבל מותר למרוח וזלין לסדקים בשפתיים, ומשחה נגד גירוד או נגד יתושים.

אין מריחים בשמים בתשעה באב, מפני שיש למעט בתענוג ביום זה. המכור לעישון ונצרך לכך מאוד, רשאי לעשן בצנעה.

נעילת הסנדל

אסור ללכת בתשעה באב בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם כל השנה, אף אם אינם עשויים מעור, אלא יש ללכת בנעלי בית פשוטות מבד או מגומי. אולם אין למחות ביד המקילים בלבישת נעליים או סנדלים שאינם מעור. ההולך במקום שיש בו חשש סכנה מנחש ועקרב, או במקום רפש ובוץ, מותר לו לנעול נעליים מעור. וכן חייל בשירות מבצעי יכול לנעול נעלי צבא. כמו כן, הנצרך למדרסים כדי למנוע כאבים, מותר ללכת בהם.

תשמיש המיטה

בנוסף לאיסור תשמיש המיטה, בני זוג נוהגים בלילה של תשעה באב כבזמן הנידה, וביום נמנעים ממגע של חיבה. בליל שבת בשנה זו, אם הוא אחת מהעונות הקבועות שלהם, מותר לבני הזוג לשמש מיטתם (עי' פנה"ל זמנים י, 27).

ישיבה על הארץ

נוהגים לשבת על הארץ מתחילת הצום ועד חצות היום, ויש מחמירים עד תפילת מנחה. מי שקשה לו רשאי לשבת על שרפרף נמוך. ומי שגם זה קשה להם, כגון החוששים לגבם, וכן מעוברות, זקנים וחולים, רשאים לשבת על כיסא רגיל.

רבים נוהגים להדר ולבטא את האבלות בשינה על מזרן שמונח על הארץ. ואחר הצהריים ביום ישנים על המיטה כרגיל.

קטנים

כמו בכל המצוות, מצווה לחנך את הקטנים למצוות הקשורות בתשעה באב והאבלות על החורבן, אלא שמפני חולשת הקטנים, אי אפשר לחנכם לצום. ורק מגיל תשע ומעלה נוהגים לחנכם לצום מספר שעות ביום כפי כוחם, אבל לא יתענו כל היום. רבים נוהגים להדר לחנך קטנים שהגיעו לגיל שש שלא לאכול ולשתות בליל התענית.

כשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור.

בשאר מנהגי האבלות מחנכים קטנים בכל הצום כבר מגיל שש. יש נוהגים להחמיר בנעילת הסנדל מגיל שלוש, כדי לבטא את עוגמת הנפש שלנו על החורבן.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il

***