ערב לציון שבעים שנה להתנקשות הפוליטית הראשונה בתולדות מדינת ישראל התקיים השבוע (שלישי) בבית יד לבנים שברחוב פנקס בתל-אביב.
מדובר במקרה בו עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר ככל הנראה הטמינו פצצה בפתח ביתו של שר התחבורה מטעם המזרחי, דוד צבי פנקס.
באותה תקופה הודיע פנקס על תקנות חדשות לפיהן בשל מחסור בדלק בעלי רכבים פרטיים ישביתו את מכוניותיהם במהלך השבתות. המוחים נגד הדבר ראו בכך כפייה דתית, אולם פנקס מצידו ראה בכך הזדמנות כלכלית שתוכל גם לתרום לעיצוב פרהסיה ציבורית יהודית.
פנקס ובני ביתו לא נפגעו מהפצצה, אך הוא מת כחודשיים לאחר מכן מהתקף לב. תומכיו טענו כי הוא מת משברון לב כתוצאה מהיחס המזלזל שקיבל לאחר נסיון ההתנקשות. בית המשפט העליון זיכה את קינן ושאלתיאל מחמת הספק, לאחר שטענו כי הזדמנו למקום בשעת לילה בה הוטמנה הפצצה לאחר שקיבלו ידיעה כי עומד להתרחש שם "אירוע מעניין".
"דווקא בימי בין המיצרים היה חשוב לנו לחשוף את הציבור הרחב לאירוע היסטורי כואב ובלתי מוכר, ובאמצעותו ולעורר שיח של הקשבה והתחשבות הדדית, ביחסי דתיים וחילוניים בתל אביב של היום", הסביר סגן ראש עיריית תל-אביב חיים גורן, מיוזמי האירוע. "בנוסף לכך, דמותו של פנקס, ממעצבי הממלכתיות הדתית, נעלמה מהזיכרון הישראלי, וחשוב היה לנו להעלות אותה על נס ולהוקיר את מי שתל-אביב בפרט וישראל בכלל חייבות לו הרבה".
הרב ישראל מאיר לאו סיפר למשתתפים בפתיחת הערב על תרומתו האדירה של פנקס לעיצוב תחום החינוך והתרבות היהודית בתל-אביב. הוא אף חלק עמהם את העובדה כי פנקס היה אורח הכבוד בחגיגת בת המצוה של רעייתו הרבנית איטה.
במרכז הערב הוקרן בהקרנת בכורה הסרט "הפנקס פתוח" שיצרו בצוותא ההיסטוריונית אילה שקלאר ואיש הקולנוע יאיר אלעזר. הסרט מגולל את סיפור חייו ואת תרומתו המרכזית של פנקס, חותם מגילת העצמאות, לעיצובה של ישראל בשנותיה הראשונות. הסרט אף בוחן את פרשת ההתנקשות בראיה רחבה ומסביר את המורכבות הפוליטית והאידיאולוגית שהובילה אליה, כמו גם את הטיפול הממשלתי בפרשה, שהעלה סימני שאלה בקרב ישראלים רבים כבר באותם ימים.
לאחר ההקרנה והשיח עם היוצרים, נחתם הערב ברב-שיח תחת הכותרת "האם אפשר לייצר שבת של שלום בתל אביב של היום". סגן ראש העיר חיים גורן, סגנית ראש העיר והממונה על תיק התחבורה מיטל להבי, וחכ"ל ד"ר רות קלדרון פרסו את תפיסת עולמם ביחס לסוגיית התחבורה הציבורית והפרטית בשבתות, מתח שבין הצורך בחקיקה ובחינוך לזהות יהודית לבין חרות הפרט, והאופן שבו יש לנהל סכסוכים פוליטיים שלא באמצעות אלימות בחברה הישראלית כיום.