כיפה סרוגה
כיפה סרוגה צילום: פלאש 90

יש באוויר תחושה כזו, שאם נתעלם מזה זה יעלם. כמו פצעונים בפנים, כמו יבלת ברגל, אם מספיק זמן לא נחשוב ונדבר על זה, נתעסק בהרבה דברים מסביב, נריב אינסוף מריבות ונסגור הרבה דילים- נשכח מהנודניקים האלה, ממפלגת נועם.

הרי הם גם ככה מפלגה קטנה יחסית, וקיצונים כאלה, מפחידים, מבריחים קולות. שלא נדבר על ענף הספורט המגזרי המוכר, הידוע בשם "לשנוא את הקווניקים".

מצד שני, גם לזרוק אותם בצורה גלויה זה לא טוב. אולי בגלל שזה מעורר בנו אי נוחות, מזכיר לנו בירורים זהותיים שהיינו מעדיפים מאוד לברוח מהם, ואולי סתם כי לא נעים להשאיר בחוץ ח"כ כ"כ נחמד ונעים כמו אבי מעוז. אז מצאנו פתרון טוב. לנהל מו"מ רועש ומעייף, ולקוות שבדרך, איכשהו, זה יתמסמס בלי לעורר יותר מידי תשומת לב. אידאלי.

יש תופעה פסיכולוגית מוכרת שנקראת "הדחקה". כשקורה אירוע גדול וטראומטי, הנפש לא יכולה להכיל את מלוא המשמעות שלו, אז היא פשוט מסיטה אותו הצידה. לא מנסה לעכל את כל המשקל והנגזרות שלו, אלא משדרת עסקים כרגיל, מפנה את הראש לצד, תראו ציפור. המעבר של בנט ומפלגתו לגוש השמאל הוא אירוע כזה. הרי במשך שנים לא מבוטלות, כל הציבור, על רבניו (שאצ"ל שאני אפי' לא עפר לרגליהם) ועסקניו ומחנכיו ומנהיגיו, הלך שבי אחריו.

גם חתיך וגם הייטקיסט, ועולה על כולנה- היה בסיירת. לא סתם סיירת. מטכ"ל. ועם לוק תל אביבי, ובלי זקן, ויודע לדבר עם החילונים בשפה שלהם. לא מש"ק דת כמו המפדלניקי"ם של פעם. הערצנו אותו. אמנם היה בצד איזה רב שצעק שזה תרמית, שהוא שחקן, שימניות בלי חיבור לתורה לא תחזיק, אבל היה ברור לכולם שהוא סתם קיצוני, ובכלל, מה הוא מבין בפוליטיקה. ואז זה קרה. ומאז השבר הטקטוני הזה, הציונות הדתית בהכחשה.

אף רב לא פרסם התנצלות, אף איש ציבור לא עשה חשבון נפש פומבי. אולי הרב הזה כל הזמן צדק? אולי באמת כמו שהוא אומר שנים המאבק עבר לזהות היהודית של המדינה, ולא ימין שמאל? אפילו בליכוד כבר יותר ויותר מבינים את זה ומדברים ככה. רק בציונות הדתית צרצרים. ממשיכים את אותו ניגון. אבל מה לעשות שבטעות עוד נשאר איזה ח"כ שמדבר רק על זה? בעיה. צריך להפטר ממנו.

אבל כאן הבעיה האמיתית. דברים לא נעלמים כשלא מדברים עליהם. מהפכת הלהט"ב לא תעלם, וההשתלטות הפרוגרסיבית על משרד החינוך לא תעלם, והערבוב בצה"ל לא יעלם, והמערכת המשפטית לא תעלם. זה פשוט לא יעלם. לא מדובר פה כרגע על הכוח הפוליטי הריאלי של נועם. אם נהיה כנים כנראה שבאמת נועם לא מביאה איתה נתח מצביעים גדול במיוחד (אבל שטח רציני).

מדובר על המהות. כל עוד המגזר יברח מהנקודות והבירורים האלה לא יהיה תיקון אמיתי ואנחנו ניפול באותם בורות שוב ושוב. מי ערב לנו שמחר לא יצוץ הבנט הבא? חוץ מזה, בסוד, אפשר להגיד, שאנשים מעריכים את מי שעומד על האמת שלו בלי להתבייש (אפרופו בן גביר). בסוף זה גם יביא מצביעים מהשכבות המסורתיות ומהציבור החרדי שמזדהים עם כל האמור, ונוכל לצמוח בעז"ה להנהגת המדינה, והפעם באמת. הזהות היהודית חייבת להיות בכנסת!

ועוד מחשבה אחרונה לסיום. האם זה הדרך לדחוק ח"כ חרוץ ולויאלי כמו אבי בצורה כזאת לא ראויה? להצהיר מעל כל במה שתהיה אחדות מלאה, ושאסור לנהל את המו"מ בתקשורת, כדי להרדים את השטח ואז לסגור דילים מהירים מאחורי הגב? לא חרבה ירושלים אלא משום שפסקו ממנה אנשי אמנה, ואולי כדאי לקראת תשעה באב גם להתחזק בזה.