אבידת ירושלים
אבידת ירושלים צילום: שייע דייטש

א. עבודה עצמית

"עוד יומיים ה'יארצייט' הראשון של ה'חוזר' של הרבי רבי יואל כהן ע"ה, ואספר לכם מה ששמעתי ממנו פעם בשיעור חסידות, וכך הסביר לנו: רובנו מכירים את 'מסוע ההליכה' בשדי התעופה השונים, המאפשר לציבור להתקדם למרחק גדול בכדי להקל מעליהם מהליכה ממושכת. שני אנשים מגיעים בסמוך אליו, הראשון עולה עליו והשני ממשיך ללכת במקביל למסוע. מי מהם מגיע הראשון? וכולם ענו שכמובן זה שהולך, הוא מגיע ראשון.

הסביר לנו ר' יואל, שהסיבה היא, שזה שהלך עשה 'עבודה עצמית', הוא לא נתן שרק אחרים ילכו בעבורו. ומכאן הלקח, כי כאשר אין האדם משנה את עצמו מבפנים, מעצמו ובכוחות עצמו - לא יהיה השינוי פנימי, יסודי ואף לא יהיה נצחי. שיטת חב"ד מביאה לידי התעלות באמצעות הכוחות העצמיים - אמנם בסיוע הרבי, אך באמצעות מאמציו העצמיים של החסיד - והתעלות זו היא אמיתית, יסודית ונצחית!".

את הדברים זכיתי לשמוע השבוע מפיו של הרב יוסף יצחק חיטריק, מהשלוחים הוותיקים של הרבי, המנהל מזה 45 שנה את סמינר "בית חנה" בצפת, ואלפי תלמידות כבר עברו אצלו את כור ההיתוך החסידי שהכשיר אותן להקים בית חסידי, בית של שליחות.

יחד עם בני משפחתי, הצפנו השבוע לעיר הקודש צפת, לכבוד ההילולא של האר"י הקדוש, ומשם הוזמנו לביתו של הרב חיטריק, שגם שיחת חולין איתו, היא התוועדות חסידית ארוכה ומרתקת, שרבות אפשר לכתוב ולספר עליה, ועוד חזון למועד בע"ה.

ב. "איש ירושלים"

בימים שבין ראש-חודש מנחם-אב לתשעה באב, חושב ומדבר כל יהודי בעולם, על עיר הקודש והמקדש ירושלים. ואם אני זכיתי ב"ה בימים אלו להימצא בעיר קדושה זו, לא פלא שקפצתי על ההזדמנות להיפגש ולשוחח עם "איש ירושלים" במלוא מובן המילה. היסטוריון חסידי, חוקר וסופר, שכבר כתב כעשרים ספרים מרתקים, וערך מספר כפול של ספרים, והרוב הניכר כמובן על ירושלים, ועוד ידו נתונה עוד בימים אלו ממש.

נפגשנו ברחוב 'הזית', בו אני שוהה בשבועות אלו עם משפחתי, ומיד הוא שולף מזכרונו הסבר מרתק מדוע נקרא כך שם הרחוב, מספר על חברי האצ"ל שכאן התחבאו וצלפו נגד הבריטים במחנה 'שנלר' הסמוך, ובהיות וברוחב קטן זה, היו בור מים בטבורו, קראו לו 'הזית', המזכיר את גלעין הזית. גם על סגנון הבנייה ברחוב זה, השונה מעיצוב המבנים באזור - יש לו הסבר מרתק ועסיסי.

אני מקשיב לדבריו וסיפוריו השופעים ברתק ובמתיקות, חולפים את רחוב בר-גיורא ומגיעים לרחוב יהודה המכבי, אל אזור התעשייה הקטן והישן בו שוכנים משרדיו הצנועים של היומן החרדי והוותיק "המודיע", שכל מילה הכתובה בה נמדדת בפלס מיוחד ונדיר, בכדי להגיש לקוראיו הנאמנים סולת מזוקקת שבעתיים.

ידידי מארח אותי בפינתו, בו הוא יושב בכל יום מספר שעות כבר שנים רבות, ומעלה על צג המחשב את מחקריו השזורים בזיכרונו הפנומנאלי, ושנינו עומדים בקשר כמעט יומיומי. באמצעותי הוא גם אוהב לשמוע על העיר מוסקבה, בה ביקר שנים רבות ואותה סוקר ומתעד בהזדמנויות תכופות.

את מאמריו הנקראים בשקיקה בקביעות על ידי אלפי קוראים נאמנים, הוא חותם בעיתון תחת השם ק. בנימין, המסתיר את שמו המלא ר' בנימין קלוגר; האיש, האגדה וירושלים, הסופר שגורם לכל יהודי בעולם להתגעגע לעיר הקדושה, לבכות באמת על מה שהיה ולצפות בתמימות לגאולה הקרובה.

ג. על מה חרבה ירושלים?

סגנונות שונים של תעודות שמעתי וראיתי במשך הזמן, כאלו המתארים את ההישגים בלימודים, מבחנים שונים או תחרויות מגוונות.

"בני קיבל השבוע תעודה מאוד מיוחדת", מספר לי לפני יומיים ידיד קרוב. בנו סיים את הלימודים במוסד החינוכי בו הוא לומד מזה כשלוש שנים, והשבוע נערכה מסיבת סיום שנה בה חולקו תעודות ופרסים שונים. בנו של ידידי קיבל תעודה על 'אהבת ישראל בגבורה' על ידי ראשי המוסד, שהגישו זאת בהתרגשות יוצאת דופן.
רק לאחר מאמצים מרובים, הצליח האב לגלות מה עומד מאחורי תעודה חריגה זו.

מתברר, כי בכיתת בנם נטפלו מספר ילדים חזקים בגופם ובנפשם, לחבר חלש-אופי והחלו לרדת לחייו בדרכים שונות וקשות. הבן החליט יום אחד על דעת עצמו, להפסיק בכל מחיר את מחול השדים המסוכן והרעיל. ראשית כל הוא נעמד לצד הנער הנפגע בכל כוחו ומרצו, השקיע שעות כדי להרגיע ולהסביר לו כמה הוא בסדר וטוב; ובמקביל אזר אומץ, וניגש באופן אינדיבידואלי לפוגעים ודיבר על לבם שיפסיקו לפגוע כך בנער. מתוך השיחות שנאמרו בנועם ובאהבה, הוא קילף שכבות של בעיות נפשיות מהפוגעים, והתברר, כי בתוך תוכם הם נערים טובים שלצערנו הושפעו משכנים או חברים לא טובים, והצליח צעד אחר צעד, לפקוח להם את העיניים ולשנות את גישתם כלפי השני והשונה.

בס"ה מדובר בנער צעיר, שביוזמתו האישית, ביצע תוך מספר חודשים מהפך מדהים אצל כמה נערים, מתוך אהבת ישראל שנעשתה אכן בגבורה מיוחדת, כזו, שבוודאי תזרז את הגאולה, והפעם היא עוד יותר קרובה, הרבה בזכות נערים נפלאים שכאלה.

ולתמונת השבוע שלי: אבידת ירושלים

כשנשמע השבוע הכרוז בירושלים על פטירתו של גאב"ד העדה החרדית הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, בגיל 96, הצטרפתי יחד עם עוד אלפי בני ירושלים להלווייתו הגדולה שנערכה ליד 'כיכר השבת', סמוך לבניין בו ישב יחד עם חבריו הדיינים והרבנים במשך כעשרים שנה, מאז שמונה לתפקיד החשוב.
לקחתי איתי את בני, ובדרך סיפרתי לו על ביקור שלי אצל הרב וייס המנוח, עת התלוויתי אל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לפני מספר שנים.

השיחה החלה בהתעניינות המארח על יהדות רוסיה, ועברה לדון בנושאים הלכתיים שונים. לפתע נכנס יהודי עם שאלה הלכתית דחופה, לגבי שידוך שאמור להיסגר בערב ושם החתן זהה לשם החמות המיועדת (כגון: 'שמחה' או 'יונה'), ונשאלה השאלה האם יש כאן מקום לחוש לצוואת רבי יהודה החסיד שלא יהיו שמות החתן וחמיו או שמות הכלה וחמותה שווים. שאלה נדירה זו לא נידונה בפירוש בפוסקים, והתפתח משא ומתן הלכתי בנושא.

הרב לאזאר הזכיר פסק מסוים של ה'צמח צדק', הספר הובא מיד מספרייתו של הגאב"ד והרב לאזאר פתח את מקום הדיון בנושא זה. הגאב''ד דייק מהלשון של הצמח צדק, ולאחר משא ומתן ובהתחשב בנתונים נוספים, הציע הגאב''ד לשואל, כי שלושה רבנים יסכימו להצעת השידוך, ולשינוי בהוספת השם לבחור, והורה לו מיד: "סע לבני ברק, היכנס לרב העיר הרב משה לנדא, ולרב של זכרון מאיר הרב וואזנר, ואמור להם כי ביקשתי מהם לאשר את השידוך"; והוסיף מיד: "והרב השלישי שיתיר את השידוך, יושב כאן לצידי, רבה של רוסיה שכוחו רב בהלכה".

אני זוכר כיצד כל הסובבים עמדו מרותקים מסביב, ולפתע מתנער העוזר האישי שלו, ניגש אליי ושואל / מתחנן אם יש לי אפשרות לצלם את המעמד, על-אף האיסור הרשמי לא לצלם כאן בחדר. בשקט הוצאתי את הטלפון, תיעדתי קצת, שלחתי אליו והוא מיהר לפרסם בכמה במות את הפגישה המרתקת.

בסיום הפגישה שנמשכה זמן רב, בה התעניין רבות על יהודי רוסיה בכלל והפעילות התורנית והלכתית של הרבנים והשלוחים הרבים בכל המדינה - בירך הגרי"ט ווייס זצ"ל את יבלחט"א הרב שליט"א ואת כל יהודי רוסיה, וליווהו בכבוד רב עד לרחוב. יהי זכרו ברוך!

גוט שבת, ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לימי ששון ושמחה!
שייע