באחת הפגישות השנה ישבנו בחדר של שר בכיר, חבר קבינט. גללנו בפניו את כל מה שאנחנו יודעים מהשנים האחרונות בעניין השבויים, ההצעות שעלו ונפלו, המחיר הכבד שישראל משלמת.
יכולנו לראות עליו שהוא מופתע, לא מפני שגילה שאנחנו יודעים מה קורה בתוך ישיבות הקבינט, הוא היה מופתע כשהבין שהוא בתור חבר קבינט לא מכיר את המידע שהבאנו אליו.
ההתנהלות של מדינת ישראל בעניין השו"ן היא כמעט ארעית, מקרית, אין אסטרטגיה ואין בעל בית.
יד ימין ויד שמאל לא מתקשרות. ואין אדם שקם בכל בוקר ושואל את עצמו איך להשיבם.
אני יודע שאני אומר כאן דברים קשים אבל לצערי אלו ימים קשים בהם אסירים בטחוניים מסרסרים בחיילות,
בהם אנחנו מעניקים טובות הנאה לרוצחים, בהם אנחנו נותנים גז ומים למדינות ערביות שכנות בלי לדרוש את הדבר הפשוט. את החיילים והאזרחים שלנו.
כשגלעד שליט היה בשבי שבבי מידע התגנבו אליו, על המחאה הציבורית להשיבו, תוכניות רדיו שפתחו וסגרו מהדורות עם הקריאה להחזרתו. לא פעם אני חושב על אברה מנגיסטו, יושב ואולי מחכה לשביב מידע כזה. לתקווה.
מ׳צוק איתן׳ ועד היום ממשלות ישראל שחררו מאות מחבלים. כמעט אלף. ועדיין בכל פגישה עם השרים אנחנו שומעית את הקלישאה ׳לא תמורת שחרור מחבלים׳. אנחנו כאן להגיד לכם שאתם משחררים כל הזמן.
תלמדו את הנתונים. תתעוררו. תפעלו. תשיבו את הבנים.
׳תדע כל אם עבריה..׳
(פורסם בדף הפייסבוק של עידן עמדי)