אפתח ואומר, מאמר זה אינו מיועד למי שמזלזל בעולים להר הבית, במי שמסתכל בצרות עין במהלך השיבה למקום קודשנו, ואף אינו מיועד למי שמזלזל ברבנים שהם אינם הרבנים "שלו".
מאמר זה מיועד למי שמבקש להבין באמת ובתמים האם מותר, וכיצד ישנם רבים שעולים להר הבית על אף שגדולי רבותינו הורו בעבר שיש איסור חמור לעלות, וכיצד נהיה הדבר הזה שרבים פוקדים את מקום מקדשנו.
על פי ההלכה, כל אדם מותר בכניסה להר הבית לאחר שטבל במקווה טהרה כהלכה, ואין אסור בכניסה אלא לחיל ועזרת נשים מדרבנן מחמת שאנו בחזקת טמאי מתים, ולעזרה אסורה הכניסה מדאורייתא, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ז, ובהלכות ביאת מקדש פ"ג, שטמא מת ואפילו המת עצמו מותר בכניסה להר הבית, ואין אסור בהר הבית אלא הטמא בטומאה היוצאת מגופו.
ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"א כתב שאין ספק במקום אבן השתיה שתחת כיפת הסלע, ששם היה הארון מונח בבית ראשון בבית קה"ק, והביאו את מסקנתו להלכה החיד"א, השע"ת וכף החיים באור"ח סי' תקס"א. ומסורת זו ידועה לנו מדורי דורות, וגם הטופוגרפיה של ההר מוכיחה זאת. מתוך כך אנו יודעים היום בדיוק עד להיכן מותר להתקרב, כפי המפורט במסכת מידות וברמב"ם, ומחמירים עוד הרבה על מנת שלא להיכנס לכל חשש. אם כן, העולים היום להר הבית כהלכה לא עוברים על שום איסור כלל ואף לא נכנסים לחשש איסור.
ידידיה מאיר פותח ואומר "הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו, ולכל הצדיקים שוכני עפר, שכתבו כולם בחריפות רבה נגד העלייה להר, ובפרט לרבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל".
בואו נעשה סדר, האם כל רבותינו שוכני עפר אסרו את העלייה להר הבית? האם כל הצדיקים האמיתיים שבדורנו אוסרים את העלייה להר הבית? האם אנו עוברים על דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בעלותנו להר הבית? האם אכן במשך דורות היה ברור ליהודים מכל החוגים והעדות שאסור לעלות להר הבית?
הנני להשיב.
ראשית, במשך כל הדורות, מחורבן הבית ועד מלחמת ששת הימים, לא מצאנו כמעט בכלל תשובות הלכתיות שדנו בשאלה האם מותר לעלות להר הבית. מדוע? מכיוון שהדין שמותר להיכנס לשטח הר הבית לאחר טבילה כהלכה, זו הלכה מפורשת בש"ס ובפוסקים ואין חולק עליה. זאת הסיבה שבמשך הדורות, כאשר הייתה אפשרות נעשית ליהודים להיכנס להר הבית, הם אכן נכנסו. לא נוכל במסגרת זו לפרט, והרוצה ללמוד את הנושא כראוי מוזמן ללמוד היטב את הספר 'הר הבית' של הרב גורן זצ"ל, ובספרי 'הר הבית כהלכה', אך נביא כאן בקצרה את עיקרי הדברים והעדויות.
בתלמוד הבבלי והירושלמי מובאים עדויות על עליית רבותינו להר הבית, כגון ר' עקיבא ורבן גמליאל, ר' יוחנן בר מריה ובן זומא ועוד.
כתב ר' אברהם בר חייא הנשיא, מגדולי הראשונים: "ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל..."
הראב"ח מתאר בדבריו מסורת של עלייה לתפילה בהר הבית במועדי ישראל, עד כאלף שנה לאחר החורבן.
הרמב"ם, הנשר הגדול, עלה בעצמו להר הבית וכתב על כך באיגרתו: "ביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו".
הרדב"ז, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פסק להלכה ולמעשה עד היכן מותר להתקרב לכיפת הסלע אשר במרכז הר הבית, ומתאר את מנהג כל העולם לעלות לעליות הסמוכות ממש לכיפת הסלע, נצטט מעט מדבריו החשובים: "אין ספק כי האבן הזאת, אשר תחת הכיפה, היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים... שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהיה רחוקה מהכיפה כפי השיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות".
הרדב"ז מגביל את הכניסה אך ורק לתוך שטח העזרה אשר נמצא באזור בכיפת הסלע ופוסק למעשה שמותר להתקרב עד סמוך מאוד למבנה, כגון להרחיק י"א אמות מהכיפה בצד מערב, כפי המפורט בתשובתו.
את דברי הרדב"ז המתיר להתקרב עד סמוך לכיפת הסלע תוך שמירה שלא להיכנס לתחום העזרה, הביאו להלכה החיד"א, השע"ת וכף החיים ופוסקים נוספים.
גם הגאון הרב חיים אלפנדרי זצ"ל בספרו דרך הקודש כתב: "וצריך להודיע בזמן הזה... אם מותרים אנו ליכנס תוך הר הבית", ובהמשך פירט את התנאי המרכזי לפני הכניסה למחנה לוייה וכתב: "ואם כן תורה יוצאה לזמנינו זה שמותר ליכנס שם כשיטבול".
ובספרו הביא את דברי המהרי"ט מקונטרס צורת הבית שהתיר את העלייה, ואף משמע שעלה בעצמו: "אמר יוסף, זיכני ה' לעלות בהר ה' בתוככי ירושלים תוב"ב להסתופף בחצרותיו ולבקר בהיכלו השמם, שנת ונחת שלחנו מלא דש"ן, וישבתי בה ימים אחדים כאורח נטה ללון וכו'".
הרי לנו עדויות ותשובות מגדולי ישראל במשך הדורות על היתר הכניסה להר הבית, אם כן ידידיה היקר, כיצד ניתן לקבוע בנחרצות שכל רבותינו שוכני עפר אסרו את העלייה להר הבית??
ובאשר לרבותינו במאה השנים האחרונות ומרן הראי"ה קוק זצ"ל.
ראשית, העולים להר הבית אכן לא נסמכים בעלייתם על הרב קוק, אך גם לא ניתן בשום פנים ואופן לומר שהם עושים נגד דעתו. אין לנו כל אפשרות לקבוע מה היה אומר היום בהשתנות הנסיבות הרבות, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
כמובן שאיני אומר זאת מדעתי הענייה, כך כתב הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן זצ"ל, וכך כתבו גדולי תלמידי הרצי"ה.
גם הרב שלמה רענן הי"ד, נכדו של הראי"ה קוק זצ"ל, כתב להדיא שבקריאה לאסור את העלייה לא היתה כוונה למקומות המותרים:
"מצטרף אני בזה לקריאת הרבנים הממליצים לעלות להר הבית במקומות המותרים, כי זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא רבינו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל, לא אסרו לעלות במקומות המותרים. ובודאי מצוה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר.
בברכה לגאולה שלמה ובנין בית המקדש בב"א, הנני חותם נכד מרן הרב זצ"ל, אליהו שלמה רענן קוק".
אם כך ידידיה, האם כל כך פשוט לכתוב על גדולי תלמידי מרן הרב ובנו הרצי"ה, שהם עוברים על דבריו? יתכן ואנו נדרשים לקצת יותר זהירות וענווה ולהבין שהדברים קצת יותר מורכבים.
נביא עוד מדברי חכמי ישראל שוכני עפר.
הרב והדיין הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל היה פוסק, דיין ואב בית דין בחיפה. בספרו 'משנת יעקב' כותב כי גם בימינו מצווה לעלות להר הבית, ואף עלה בעצמו להר קודם קום המדינה. הרב רוזנטל לא רק התיר את העלייה להר הבית, אלא אף שמח שמפרסמים ברבים את היתרו וחתום על כרוז המעודד עלייה להר כהלכה.
הרב הראשי לישראל הגר"ש גורן זצ"ל, שהרצי"ה כינהו "ראש רוממות מחמדי ומחמד כל עם ד' ונחלתו הגאון הצדיק שר התורה והיראה פאר הדור, אביר הפעלים לישראל ואורייתא וקודשא-בריך-הוא מרן רבי שלמה גורן שליט"א", נלחם בתוקף ועוז בעד עליית יהודים להר הבית, פרסם ספר שלם ומכתבים רבים בעניין זה.
וכך כתב: "להסגיר אותו לערבים שהם יחללו את קדושתו ויקנו חזקה עליו, ע"י שאנו נדיר רגלינו מלעלות לשם, בוודאי שזה נוגד את ההלכה ויש בזה משום איסור של "'לא תחנם' - לא תיתן להם חניה… ברור שהעברת השליטה המעשית היום יומית בהר הבית לוואקף, נחשבת מבחינת ההלכה כאילו גרמנו לחורבנו המחודש של הר הבית…".
הרב גורן כתב שמצווה רבה לעלות להר הבית והוסיף שצריך למסור את הנפש שהר הבית יהיה פתוח לעליית יהודים.
הגאון הרב דוד חיים שלוש זצ"ל התיר בספרו 'בני עמי' את העלייה להר הבית וכתב: "עתה שזיכנו ה' והשיב לנו את הר הבית, עלינו להודות לו ולהתפלל לפניו במקום הקדוש שהנחיל לנו. ואם אבותינו בדורות קדומים הקימו בית כנסת על הר הבית עם ספר תורה והתפללו בו, והרמב"ם התפלל בו… ורב שמואל בר שמשון מרבני צפת השתטח לפני העזרה, מדוע לא נעשה כן אנחנו? ועל ידי עריכת תפלה בהר הבית בגבול המותר תשוב השכינה למעונה".
גם הרב הראשי לישראל הרשל"צ הרב יצחק ניסים זצ"ל, על אף שהוא בעצמו חתום בראש הכרוז בשנת תשכ"ז לאסור את העלייה להר הבית, ראה לאחר זמן למה גורם האיסור ועד כמה הוא פוגע בשליטתנו על מקום המקדש, על כן חזר בו מהאיסור הכולל והורה ליחידים היתר: "מניעת דריסת רגל יהודי מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה". מפני טעם זה, קבע, "אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר הבית כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן".
הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל עלה בעצמו להר הבית וכתב תשובה הלכתית על כך, וכן כתב: "העובדה שיהודים רבים אינם עולים למקום המקדש, מעודדת את אויבינו לחשוב שכבר נתיאשנו ח"ו ממנו, וגם המנהיגות החלשה שלנו סבורה שלא אכפת לאף אחד אם ח"ו יוותרו על מקום מקדשנו".
הרב רבינוביץ הוסיף וכתב כי: "לפיכך, יש להוסיף בהעלאת המודעות לחורבן בית מקדשנו במעשים, וצריך לעלות להר הבית ולהלך היכן שמותר, מתוך הקפדה הן בעת הכנות ההלכתיות לעליה, והן בעת ההליכה בהר הבית ושמירת מורא מקדש ובכך נקיים מצות עשה 'ומקדשי תיראו'".
וישנם עוד רבנים רבים וחשובים שהתירו את העלייה להר, ביניהם הרבנים הגאונים הרב אברהם צוקרמן, הרב אליעזר ולדמן, הרב אלישיב קנוהל, הרב חיים דוד הלוי, הרב ישראל רוזן, הרב משה דוד טנדלר, כולם זצ"ל, ועוד.
ובאשר לצדיקים האמיתיים שבדורנו, אמת שבראש העולים עומד הגאון הגדול הרב דב ליאור שליט"א, אך לנסות להציג שוב ושוב כאילו רק הרב ליאור מתיר, זה סילוף גמור וחוסר כבוד לרבותינו. ב"ה זכינו שהיום למעלה ממאתיים רבנים מתירים ומחזקים את העלייה להר הבית! ביניהם גדולי תלמידי הרצי"ה, חלקם כבר זצ"ל כפי שכבר הזכרנו, וחלקם עמנו לאורך ימים ושנים טובות, כגון הרבנים הגאונים הרב צפניה דרורי שליט"א, הרב חיים דרוקמן שליט"א, הרב ישראל אריאל שליט"א, הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאמור עוד עשרות רבות של ת"ח גאונים ומופלגים, ראשי ישיבות, אבות בתי דין, רבני ערים ורבני יישובים.
ואני שואל בכנות, האם ראוי לזלזל בכך? האם ניתן לבטל את דבריהם בהינף יד במקלדת?
ידידיה, עד עכשיו השבתי רק להקדמה שכתבת במאמרך, אם כן לא אוכל להאריך ולהשיב כאן לכל דבריך, רק אתייחס לטענה המרכזית, והיא כלשונך: "מה לגבי כל האלפים שאתם גורמים להם לעלות? האם גם הם עושים את זה בטהרה ומקפידים על המסלול? ומה עם הקריאה המתמדת לעוד ועוד אנשים להגיע?"
ידידיה היקר, בשביל להורות הלכה והוראה בכל תחום, הדבר הראשון וההכרחי הוא להכיר היטב את המציאות, וכדברי חז"ל על הפסוק: "וירד ה' לראות" – "לא הוצרך לכך אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו". אי אפשר לטעון שהעולים להר הבית כהלכה מכשילים רבים, בלי להכיר את המציאות. אני הקטן, בשונה מכל הכותבים נגד העלייה, נמצא בהר הבית בכל יום ויום, ואני רואה במו עיניי האם העלייה שלנו גורמת למכשול או דווקא היא המונעת רבים ממכשול ועוון. והתשובה היא פשוטה וחד משמעית, העלייה להר הבית כהלכה מצילה רבים רבים מעוון, וככל שיעלו יותר יהודים כהלכה, כך נוכל יותר למנוע ולהסיר רבים מלהיכשל.
גדולי ישראל שהורו איסור כניסה להר הבית לציבור, לא הורו זאת אלא למגדר מלתא, על מנת שאנשים שאינם בקיאים בהלכה לא ייכשלו ויכנסו בטומאה למקומות האסורים, זו היא הסיבה העיקרית ללא ספק.
פשוט הדבר שהוראה זו היא הוראה זמנית, הרי בהר הבית מתקיימות כמאתיים מצוות עשה ולא תעשה מהתורה, ורק בזמן שאין בידינו לקיים את מצוות התורה המתקיימות בהר, ויש חשש שהעלייה להר תגרום מכשול, אזי יש לאסור את העלייה להר הבית.
אלא שהמציאות מזמן שגדולי ישראל הורו את האיסור בזמן הראי"ה קוק זצ"ל לפני כמאה שנה, ושוב לפני למעלה מחמישים שנה בשנת ה'תשכ"ז, עד לזמנינו אנו, השתנתה בהחלט, ומכיוון שהשתנתה המציאות הרי שיש לשנות אף את ההוראה. ההלכה כמובן אינה משתנית, ההוראה הציבורית כן משתנית.
היום, ההימנעות של יראי ה' לעלות להר הבית היא היא הגורמת לחילול ה' גדול, על ידי כניסת טמאים וערלים למקום המקדש באין פוצה פה ומצפצף, ועל ידי כניסת אויבי ישראל המחללים את מקום המקדש והופכים אותו למערת פריצים ומקום הסתה לרצח עמנו, ועל כך מקונן הנביא יחזקאל "ובאו בה פריצים וחיללוה", וכל זאת בסיבת הפקרתנו את מקום המקדש לידי זרים.
דווקא העולים להר הבית כהלכה, מונעים מרבים כניסה שלא כהלכה למקומות האסורים, על ידי מפות ושלטים והדרכה בשטח של הבאים למקום, ואף המשטרה בתיאום עם ראשי העולים לא מאפשרת להיכנס למקומות האסורים בכניסה, ואם כן דווקא העולים להר זוכים להפריש רבים מאיסור. כמו כן, בזכות העולים להר הבית המשטרה נוכחת במקום ולא מפקירה אותו לידי אויבנו, וככל שיש נוכחות יהודית בהר כך המשטרה אינה מאפשרת לאויבי ישראל לחלל את מקום קודשנו ולהוציא ממקום המקדש קריאות הסתה לרצח ישראל.
בדומה לעלייה לארץ, בה רבים מיראי ה' פחדו להשתתף במהלך אלוהי זה מפני חששות שונים, ועל ידי כך גרמו שכל המערכות החשובות והמרכזיות במדינת ישראל נשלטות עד היום על ידי אנשים שאין יראת ה' בלבם. כך גם בנושא העלייה להר הבית, יראי ה' יכולים לעמוד מנגד ולאפשר למקום להיות מחולל ומבוזה על ידי אויבי ישראל, ועל ידי תיירים שעולים באופן האסור, ומאידך יכולים יראי ה' להוביל מהלך אלוהי וקדוש זה שיהיה כהלכה, בקדושה ובטהרה, מתוך תפילה ותורה, מתוך יראה והגבלה, מתוך הדרכה של האופן המותר והאסור, ובכך להביא הן לשמירה על רבים שלא ייכשלו, והן לגאולת מקום מקדשנו, שתשוב לשרות בו השכינה על ידי בית ישראל ששבים למקום כהלכה ומתפללים ולומדים בו כפי שאנו זוכים לראות ולעשות, ועל כך אנו מברכים "ברוך משמח ציון בבניה".
בתפילה שנזכה לבנות את בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
הרב אלישע וולפסון הוא ראש כולל דרישת ציון של ישיבת הר הבית