1. אחת הטענות המרכזיות במאמר היא הטענה שמושמעת בפי רבים מהמתנגדים לעליה להר הבית, והיא הטענה שעליה להר הבית של ציבור דתי תגרום לציבור רחב שאינו מקפיד על ההלכה לעלות ולהיכנס לאזורים שהנכנס אליהם עובר בכרת או להיכנס להר ללא טבילה ולעבור על איסור לאו.
בכל מקרה גם אם טענה זו הייתה אולי נכונה לפני 10 שנים, במצב הנוכחי טענה זו שייכת להיסטוריה. כיוון שכיום חלק ניכר מארגוני המקדש אלו ארגונים של יהודים ציוניים חובשי כיפת שמיים. (למיטב ידיעתי, הם מקפידים ליידע את העולים שאינם מחוייבים לשמירת הלכה בחובה ההלכתית לטבול. אך אינם מתנים את ההדרכה או הסיור בטבילה ובחליצת נעליים)
הדיון אינו אקטואלי כיון שגם אם כיום כל הרבנים המתירים "יודו בטעותם" ויאסרו את העלייה, העלייה של ציבור ציוני לאומי שאינו בהכרח מחויב להלכה לא תיפסק אלא להיפך תמשיך ותגדל בטור הנדסי. ואולי כמו במפעל הציוני הם אלה שיקבעו לבסוף את הצביון של המקום.
2. השאלה היום אינה האם תהיה עליה להר הבית אלא כיצד תתקיים העלייה?
המצב מזכיר קצת את ימי ראשית הציונות, העלייה לארץ של ציבור שאינו מקפיד על מצוות התלויות בארץ הייתה שנויה במחלוקת אם לראות בה את ההיבט החיובי של קיום מצוות ישוב הארץ השקולה כנגד כל המצוות ומאידך הרבי מסאטמר ראה בה עבירה על איסורי תורה כמו אכילת טבל, ערלה ושביעית וכן פגיעה בקדושת הארץ על ידי עשיית עבירות בארץ ישראל כמו חילול שבת, מאכלות אסורות וקדושת המשפחה שכאשר הם מתקיימים בארץ הם בבחינת "ותבואו ותטמאו את ארצי".
בפועל, יותר ציונים חילונים עלו לארץ והחרדים שחששו ויתרו על יכולתם להשפיע יותר על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
3. אם הרבנות הראשית הייתה נכנסת לעובי הקורה ולוקחת בעלות על המקום היה ניתן לקבוע שיש מקומות שאסורים בכניסה בהר הבית, ובתיאום עם המשטרה היו אוסרים כניסה ליהודים למקומות האסורים בכרת. (דרך אגב, זה כמעט המצב היום שדווקא בזכות העולים בטהרה לפי ההלכה, התקבע מסלול שתואם את הגבולות המוסכמים על רוב ככל הפוסקים, הדרך היחידה לעלות למקומות האסורים הוא להתחפש לתייר ולהגיע ללא כיפה ואז המשטרה מאפשרת ביקור בכל שטח ההר).
בנוסף, אם הרבנות הראשית הייתה פועלת בעניין אולי אפילו הייתה יכולה לקבל סמכות להתיר את העלייה רק למי שמביא אישור על טבילה, כמו ברישום לנישואין.
כמו כן, הרבנות הראשית הייתה יכולה להקים מקוואות מזמינים ונגישים בכניסה להר, ולעודד מאוד את הטבילה, וכן לחלק חינם לכל דורש כפכפים חד פעמיים נוחים ועוד יוזמות רבות שהיו משרישות את הייחס המקודש וההלכתי לעליה להר.
במקום זה, רבים נלחמים במגמה ולא מבינים שגם ברמה המציאותית, כבר לא ניתן לעצור את הכמיהה והעליה להר, ובפועל הם מפקירים את ההר לציבור הולך וגדל שבוודאי ישפיע על אופיו ומעמדו של ההר בעתיד. שוב, יש כאן חזרה היסטורית על העמדה החרדית שלא עלתה לארץ ובכך לא הייתה יכולה להשפיע על האופן שבו התמסדו ונבנו החיים היהודים בארץ.
4. האמירה שהר הבית הוא מקום היראה היא אמירה חשובה ביותר (אם כי חלקית) ולכן נחוצים דווקא כמה שיותר מיראי ה' שיהיו חלק וישפיעו על כוונת העולים ולא יפקירו את המגמה לכוונות שונות.
5. גם הטענה שצילום הוא פגיעה בקדושת המקום אינה מוכרחת, וכי בטכס המקודש ביותר ביהדות של כריתת ברית בדם עם השם יתברך שמתקיים לרוב בבית כנסת לא מזמינים צלם שיתעד את הרגע המקודש. ודאי שהצילומים בהר הבית נובעים מהתרגשות ומכבוד ולא מזלזול וקלות ראש.
6. יש לגנות את הפטרונות של הכותב, לקבוע מי הוא הרב הגדול היחיד מקרב העולים ובכך למחוק רבים מגדולי ישראל בהינף קולמוס.
רבים מגדולי ישראל מחייבים את העלייה להר, ורבים מהם לא חילקו בין גברים לנשים (מלבד האזהרה ההלכתית שצריך ללמוד היטב את הלכות טהרה לנשים ששונות באופן מהותי מהלכות טהרת המשפחה- יש ארגון שעוסק בהדרכה הלכתית לנשים הרוצות לעלות להר בטהרה)
7. הפספוס הגדול של הכותב הוא פספוס של מהלך הגאולה ההיסטורי כמו שכתוב בשיר השירים "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" הפסוק אומר שיש עת לכל חפץ, ויבוא היום שתהיה התעוררות לשוב לארץ, ויבוא יום שתהיה התעוררות להר בית ה'. לא קמפיין חיצוני יגרום לכך, אלא רוח פנימית המתעוררת בלב רבים וטובים.
ועל כך היה חוזר הרב חנן פורת זצ"ל על דברי הגמרא במסכת סנהדרין "אוי לו למי שמטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה".