קרן הראל
קרן הראלצילום: באדיבות המצלם

ושוב, יושבים על הריצפה כאבלים, קוראים בכאב את מגילת איכה, מזדעזעים ממדרשי חז"ל ותיאורי הפורענות ובוכים על שנאת האחים וחורבן המקדש.

והמחשבות מייסרות: "איך?! איך הם לא ראו? איך הם יצרו במו ידם את הזוועות לבני עמם וכירסמו בעצמם את הפתח לאויב שרק השלים את מלאכת השמד והחורבן! אנחנו, וודאי לא היינו נותנים לזה לקרות, וודאי היינו פועלים אחרת! האמנם?

השנה שחלפה הבהירה באופן מבהיל יותר מתמיד: אנחנו יודעים בעל פה את החומר אמנם, אך לא באמת למדנו כלום! אולי בגלל שקטעי המקורות כבר שגורים על לשוננו מבטן ומלידה "כמצוות אנשים מלומדה", אולי בגלל שאחרי כל הזעזוע מהמדרשים אנחנו עדיין מודעים לכך שאנחנו מתהלכים במדינת ישראל הריבונית עשרות שנים, תודה לאל. בין כך ובין כך, כובד המשקל למסרים העיקריים לנסיבות שהובילו לחורבן, טושטשו.

מדינת ישראל הגיעה לאחד משעותיה הקשות. כמות סבבי הבחירות בכמה שנים בלבד והקרע בין חלקי המחנות רק מעיד את גודל הבור שאליו נקלענו כמדינה. וכעם.

הציונות הדתית שהיתה אמורה להוביל ולהאיר את השיח בעם ולגשר את חילוקי הדעות באופן אחראי – נכשלה.

אביא רק 2 מקורות הידועים לכולנו בדבר הסיבות שגרמו לחורבן המקדש תוך שיקוף מצער להתנהלות מהשנה האחרונה שהעידה על צורך בהול בחשבון נפש ובדרכי תשובה וקודם כל במגזר.

"בעוון שנאת חינם נחרב הבית"

אומרים חז"ל "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות". ומה החידוש? לשם מה נצרכו חז"ל לביטוי זה? אלא כשם שברור לנו שיש פרצופים שונים. ועל כך איננו מתקוממים. כך מצפים חז"ל שלא נאבד את הדעת ונתנהל באופן שלוח רסן ומסוכן בעת שנחשף לעמדות ודעות שאינן כדעותינו.

העוינות ששררה בשנה האחרונה כלפי נציגי הממשלה וכלפי תומכיה, ובפרט בימין, חצתה קוים אדומים ומבהילים של שנאה והסתה. כפסע היינו ממלחמת אחים.

סמוטריץ' העומד בראש מפלגת הציונות הדתית יצא למלחמת חרמה כנגד הממשלה. המטרה קידשה אצלו את האמצעים עד כדי שנטש כל ערך שעליו ובשמו יצא להלחם ויצא פוגע בארץ ישראל- בהצבעה בעד חוקים הנוגדים את ביטחון המדינה ונגד ערכי הימין ותושבי יו"ש: חוק האזרחות ותקנות יו"ש, ובעם ישראל.

פגיעה בעם ישראל- בקריאה לחרם על תומכי הממשלה, תוך שימוש בבתי הכנסת ויצירת פירוד וקרע בקהילות ובעם. הוקעת ציבור והענשתו בשל עמדה פוליטית היא התנהלות מסוכנת ובריונית המקבילה לשריפת האסמים בירושלים שלפני החורבן. היא זלגה לחלוטין מגבולות השיח הלגיטמיים, התנהלות זו הפכה לחילול ה', גם אם נעשתה "לשם שמיים" ולפגיעה בתורת ישראל בהפלת בשורת המנהיגות האמונית למדינת ישראל הראשונה מאז קום המדינה ובית חשמונאי.

במקום לייצג את ערכי האחדות באומה ואהבת ישראל על ידי ראיית הערך ה-לוהי שיש לכל חלק באומה, והכרה בכך שיש לו תפקיד בישועת ישראל ובתוכנית ה-לוהית, והעצמת נקודת האור והטוב שבכל חלק באומה – במקום כל זאת פעלה הציונות הדתית להפיל ממשלת אחדות על אף שבראשה עמד ימין, ומפלגת הציונות הדתית בראש סמוטריץ' ממשיכה לשאוף לממשלה חד קוטבית תוך הדיפה מוחלטת של זרמים גדולים מכלל ישראל.

בדרך זו של שנאה, הסתות, חרמות, ותעדוף ממשלה חד קוטבית שהודפת חצי עם ורואה בו אויב – היאך יבנה המקדש?

"כל דור שלא נבנה המקדש בימיו – כאילו חרב בימיו"

באחד מנאומי ח"כ שמחה רוטמן השנה עמד הוא בדוכן הכנסת והצהיר "גם אם הקואליציה הזו תגיש הצעת חוק לבנות את בית המקדש, נתנגד לה! כיוון שלא מקימים בית עם תומכי טרור".

האם הטענה היא שחייבים לבנות בית מקדש כאשר הגויים מתנגדים, וכל עזרה או הסכמה של גויים פוסלת את התהליך?

הרי בית המקדש השני נבנה אך ורק על גבי הסכמתו ועידודו של כורש.

ומדינת ישראל – רק על בסיס הכרה רשמית של האומות בהצהרת בלפור ובאו"ם.

אף אחד לא הציע לתת לעבאס למנות פועלים לבניין הבית. אבל להגיע למצב שהדבר יהיה בהסכמת הערבים – מה רע?? אף אחד גם לא נאיבי וחושב שעבאס מאוהב בעם ישראל. אבל אם אנו מספיק חזקים כדי ללחוץ מפלגה ערבית להסכים לבניין המקדש – באמת לא תרצה?

אני מניחה שלא רק עבאס מפריע לך בקואליציה, וייתכן שיש שם גורמים נוספים שעלולים לגרום לך להתנגד חלילה לבניין מקדש ביחד איתם, גם אם הם כן חלק מעם ישראל. אז אזכיר לכולנו מי אלו שהשתתפו בבניין בית המקדש השני, ובדורנו בהקמת מדינת ישראל – ואיתם קראו גדולי התורה שלאורם אנו אנו הולכים - לשתף פעולה.

בימי שיבת ציון לאחר גלות בבל – מצהיר כורש, גוי כאמור, את הצהרת השיבה לארץ. ומי ששיתף פעולה ונענה לקריאה היו השוליים של החברה, ואף כהנים שנישאו לנשים נוכריות - דרכם יבנה המקדש!

בראשית הציונות – מצהיר הלורד בלפור, גם הוא גוי, את הצהרת הבית הלאומי. גם כאן, מי ששיתף פעולה ונענה לקריאה היו אלו חילונים כופרים, שמאל פרוגרסיבי. בהמשך, בהנהגתם, יתגשם חזון נביאי התנ"ך לקיבוץ גלויות ותקומת מדינת ישראל "יסוד כסא ה' בעולם"!

לא אנחנו מנהלים את ההשגחה והתוכנית האלוהית, לא אנו נבחר לאל מי יהיו שלוחיו, ועזות היא להתנות לאל באיזה אופן ינהל את עולמו.

מעולם לא הובטחה לנו גאולה ללא מורכבות. תפקידנו לפעול עם אל, תוך בחינת האלטרנטיבה הטובה ביותר מבין אפשרויות הקיימות ובהקשבה מתמדת לרצון ה' נוכח אתגרי השעה. חובתנו תמיד להפעיל שכל ישר ולקדם את הטוב הריאלי, המציאותי, ובוודאי שלא להתנגד ולהפיל בשורות חיוביות שהן עיקר מגמת התורה.

כדי שצום ט באב יתהפך ליום שמחה עלינו לתקן את הנסיבות הנ"ל שהובילו לחורבן תוך בחירת מנהיגים אחראיים, הרואים את הערך שבכל חלק באומה מתוקף אהבת ישראל, ונכונות לפעול יחדיו לקידום הטוב המשותף

ממשלת אחדות הינה צו השעה. ורק דרכה, בבא העת, יסלל הציר הראשי לבניין המקדש!