הרבה מדובר בעבר על מה שישראל נקרא "עם הנבחר". יש המתפארים שבח זה, ויש המגנים התפארות-עצמית זו.
אבל תפשה תשומת-לבי שני מאמרים שהופיעו היום בערוץ שבע, בעיצומו של יום תשעה באב, באמצע מבצע צבאי של צה"ל נגד הטרוריסטים ברצועת עזה היורים עלינו כל השנה כולה טילים קטלניים, נגד ריכוזים אזרחיים, בלי לעשות חשבון אם ימותו חפים מפשע, ילדים וכו'.
אייטם אחד, צה"ל פרסם שיחה טלפונית של נציג צה"ל אל אזרח עזתי הדר סמוך לבנין בעזה ששם מרכיבים טילים אלו, והבנין מיועד ומסומן להשמדה על ידי כוחותנו. והנציג פונה אליו בעוד מועד שיטוש את ביתו לבל ימות בהתקפה זו שלנו על בנין ייצור הטילים.
אייטם שני, הראו בערוץ שבע סרטון צה"ל איך מתוכננת השמדת אתר שיגור הטילים, ותצפיות שלנו זיהו הימצאות של אזרח עזתי בלתי מזוהה במרחק ששים מטר מהיעד. מפקדי צה"ל ציוו לנצור את האש עד שהאזרח העזתי יטייל לו מחוץ לטווח האש.
שואל אני כל הקורא מאמרי זה, האם מצאתם או ראיתם או שמעתם שיש צבא אחר בעולם הנוהג במוסריות כזו? בעדינות כזו? באנושיות כזו? שוטטו בחוצות אוקראינה, שוטטו במרחבי אפריקה, שוטטו במזרח הרחוק. היכן מצאתם דוגמא אפילו קלושה להתנהגות הנ"ל?
ודאי יש מקום לביקורת על צמרת צה"ל, אם זה נבון ונכון לנצור אש עת שאויבינו מתכוננים לחסל אותנו, להרוג אותנו בלי הבחנה. שאלה טאקטית זו נשאיר בצד.
אבל אני שואל, אחרי שתי דוגמות האלו, ויודעי דבר יוכלו לצטט מקרים רבים הדומים בהיסטוריית כוחות הבטחון שלנו, כלום אין בזה מספיק להכריז בקול רם ונישא: "אין אומה כזו בעולם!". ולא לחינם בחר הקב"ה בנו, מחמת מדת הרחמנות האופיינית לישראל! מדת ההתחשבות בזולת!
"אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו".