מבצע "עלות השחר" הסתיים והוא ארך שלושה ימים בלבד, הישג אדיר לישראל. אבל יש מבצע אחר שנמשך.
לא יורים במסגרתו לעבר ישראל רקטות, פצמרי"ם וכו' והוא מתקיים כבר למעלה משמונה שנים. למבצע הזה קוראים "השבת הבנים".
מבצע צוק איתן התרחש ממש בימים הללו לפני שמונה שנים. אמנם החמאס קיבל מכה קשה וכואבת אבל גם אנחנו החברה הישראלית קיבלנו מכה. לא החזרנו את חיילינו הביתה. החיילים, שאנחנו החברה הישראלית שלחנו כדי שילחמו בשבילנו ויחזירו את השקט לדרום הארץ. הפקרנו אותם.
את סגן הדר גולדין, את סמ"ר אורון שאול, השארנו שם בידי החמאס. למה אתם שואלים?כי הממשלה שלנו אמרה לנו לצאת בלעדיהם ושהם יעשו את המאמצים להחזרתם בצורה מכובדת.
כל חייל שעובר טירונות מכיר את המשפט: "לא מפקירים חיילים פצועים בשדה קרב". הממשלה שלנו נרדמה בשמירה, יותר משמונה שנים חלפו מ"צוק איתן" ובינתיים לרשימת החיילים שנמצאים בעזה הצטרפו עוד שני אזרחים חפים מפשע.
אני מנסה לחשוב מה החיילים והאזרחים חושבים כשהם עכשיו נמצאים בידי החמאס. בדבר אחד אני בטוח ובזה כולם יסכימו: כדי שמבצע 'עלות השחר באמת יסתיים צריך להשיב את הבנים הביתה.
כשהתעורר הצורך להפסקת האש, אחד התנאים שלנו היה צריך להיות החזרת השבויים והנעדרים.
אני קורא מכאן לראש הממשלה יאיר לפיד: מבצע 'עלות השחר לא הסתיים'. החזר את הבנים הביתה".
הכותב שימש בעבר יו"ר מטה הנוער להשבת הבנים