השמאל יכול והשמאל גם שולט. זאת ראינו רק השנה כיצד השמאל לא מתבייש להשתמש במפלגה שהכריזה על עצמה כימנית להשען עליה, ולהקים ממשלה שרוב שריה מגיעים מהשמאל.
הם לימדו אותנו שלמרות שאין להם מנדט אמיתי מהעם הם יודעים למשול, לשנות אג'נדות ותפיסות עולם בתוך משרדיהם (ללא צורך בחקיקה) כאוות תפיסתם השמאלנית. השר ניצן הורביץ הוא דוגמה טובה לכך.
השמאל לא מתנצל, השמאל שועט קדימה מבלי להתבלבל הוא יודע את הדרך והוא יכבוש אותה. התמונה הזו די מצערת כי בצד הימני של המפה זה בגדר חלום, למרות שאין שום הבדל, אבל ממש שום הבדל אם נעמיד דעותיהם הקיצוניות של שרי הממשלה של היום אל מול הח"כים המקבילים להם בדעותיהם ההפוכות מהימין.
בא נקח לדוגמא את השרה מרב מיכאלי, היא מייצגת ומקדמת אג'נדות פרוגרסיביות כנגד התא המשפחתי באופן הכי קיצוני שיכול להיות.
ח"כ אבי מעוז מייצג את הצד הלעומתי כנגדה. אבל הוא לעומתה נחשב קיצוני, פנאט. כן זהו השיח, לא דנים בדעותיו של אבי מעוז ומנסים ללבן את האמת אלא מיידית הוא פסול ומורחם. נקח עוד דוגמה, סגן השר יאיר גולן. הוא האיש ה"מזהה תהליכים" , המשווה אותנו לגרמניה הנאצית. זה אותו יאיר גולן שלאחר הירצחו של יהודה דימנטמן הי"ד אמר את המילים הבאות:
"לא מזכירים את העובדה שאותם אנשים שבאים להתיישב שם, פורעים בכפר בורקא, מנתצים מצבות, עושים פוגרום. במצבות אנחנו מתעללים? אלו לא אנשים, אלה תתי אדם, אנשים בזויים, קלקולו של העם היהודי".
אבל הוא כן יכול לטפס במטכ"ל עד לתפקיד מועמד לרמטכ"ל למרות דעותיו שמן הסתם היו ידועות, הרי הם לא נולדו יש מאין לאחר שהוא פרש מהצבא והפך לח"כ ( הציבור הדתי לאומי שטובי בניו משרתים בצבא יכולים רק לחלום שסרוג יגיע אי פעם למעמד כזה). ובממשלה הנוכחית הוא מכהן סגן שרת הכלכלה והתעשייה(כמובן תפקיד שר ממש לא נמנע ממנו לולא המקום בו שובץ במפלגתו) ללא שום סייג או התנגדות למינויו . הלועמתי אליו הוא ח"כ איתמר בן גביר.
אך בניגוד ליאיר גולן איתמר בן גביר נחשב סדין אדום. כולם אחוזי אמוק שבן גביר יתפוס משרה בכירה. זהו השיח הפוליטי של השמאל והתקשורת, ככה יאיר לפיד ושותפיו מפחידים את העם מעל כל בימה בפרט במערכת הבחירות הנוכחית.
הם מייצרים דמוניזציה באמצעות כינויים "כוחות האופל" "מכונת הרעל" וכו'. אז נשאל למה לבן גביר אסור וליאיר גולן מותר? ככה! עד כדי כך שאפילו בנימין נתניהו (כזכור המייצג "ימין על מלא") נתפס שבוי בקונספט הזה. בריאיון לפני הבחירות האחרונות לשאלתה של יונית לוי האם בן גביר יהיה שר בממשלתו, ענה ללא היסוס:
"הוא לא יהיה בממשלה בכלל, אני מניח שיש קווים מסוימים שהוא לא מסכים להם אבל אני מחליט. הוא לא יהיה שר ולא יו"ר ועדה".
הבנתם לא שר ולא יו"ר ועדה! אך בא לא נהיה תמימים מהשמאל לא ציפינו באמת לריפוי ואיחוי השסע .
ברצוני בעיקר להצביע על תופעה מצערת שמתרחשת דווקא בתוך מחננו – הציבור הדתי לאומי. בשנתיים האחרונות דמויות מתוך הציבור הדתי לאומי החלו לשתף פעולה עם השיח ההרסני הזה של השמאל.
רק שבוע שעבר הצהיר ניר אורבך כי מפלגת הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' ובן גביר היא קיצונית מדי. ברוח אותם דברים אמר יועז הנדל את הדברים הבאים: "מבחינתו זו לא הציונות הדתית זו הקיצונות הדתית... אנחנו נותנים את האפשרות להצביע לימין השפוי, ולא לסמוטריץ' ובן גביר".
שפיכת השמן לתוך המדורה שהשמאל מבעיר דווקא מאותם אנשים שהם חלק ממחננו, זהו מעשה פסול שחייב להפסק. זה כואב ומשפיל לקבל חרמות ופסילות של קהלים בתוך הציבור שלנו. הרי אם נחשוב ונשאל את מי באמת ניר אורבך ויועז הנדל פוסלים?
הרי הסקרים הכי מחמיאים נותנים 10 מנדטים לסמוטריץ' ובן גביר אז בא נראה מי נמצא בתוך קהל הבוחרים הענק הזה שהם פוסלים: נערים ונערות בתנועות הנוער בבני עקיבא ואריאל, בוגרי ישיבות הסדר ומכינות , ישיבות גבוהות ותנועות וקהלים מכל עיר ועיר בני הציונות הדתית. אז תחשבו לפני שאתם פוסלים, האם באמת שפסלתם את סמוטריץ' אתם ממש מצליחים בפינצטה להגדיר מכלל הרשימה הזאת את מי פסלתם ואת מי לא?!
בואו נסכים שמהיום לא פוסלים אנשים או תנועה, אלא נדון על אמירות ותפיסות עולם. נאמר ונסביר מה מפריע לנו באותם אמירות ותפיסות מבלי לפסול קהלים שלמים,
ובעיקר, לא להשמע כחלק מאותה טרמינולוגיה הזויה שהשמאל יוצר ומייצר.
הכותב: מחנך בבית ספר אמית בר אילן נתניה, ממקימי הגרעין החינוכי בעיר