זכורה לי חבורה צעירה שנהגה להתכנס בקביעות. המרצה האורח באחד המפגשים היה שלום רוזנפלד, עורך "מעריב" וחתן פרס ישראל לעיתונות, אוהד התנועה הדתית-לאומית, שטען בנחישות שזו רק שאלה של זמן עד שהחינוך הדתי - ייעלם.
רוזנפלד אינו היחיד שסבר כך בזמנו. גם דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, ביטא עמדה דומה במספר הזדמנויות.
בהיותי מנהלת תיכון "צייטלין" בתל אביב, בו התחנכו גם שלושת ילדי, עמדתי על המשמר ושאלתי את עצמי האם בן גוריון ורוזנפלד צדקו? האם נהיה רק אפיזודה קצרה בהוויה היהודית-ישראלית-ציונית בראי ההיסטוריה? המציאות מוכיחה את ההיפך: הקמנו מערכת חינוך דתית גדושה מסגרות מגוונות ורלוונטיות: גני ילדים, בתי ספר ממלכתיים-דתיים, תורניים, תיכונים עירוניים, אולפנות, ישיבות תיכוניות, תנועות נוער דתיות, ישיבות הסדר, מכינות קדם-צבאיות, מדרשות גבוהות, מכללות לחינוך ועוד.
כל זה מוכיח שאיננו אפיזודה חולפת אלא חברה הנלחמת על ערכיה, ולא מתפשרת על דרכה. מלאכת קודש זו היא פרי עשייה נחושה ומאומצת של מפלגה דתית-לאומית "המפד"ל" – "הבית היהודי", אשר בראש מעייניה היה החינוך הדתי ומוסדותיו. למי בחברה הישראלית כיום אכפת באמת ממוסדות החינוך הממלכתי-דתי? את מי מעניין מפעל המדרשות, האולפנות והישיבות? רק "הבית היהודי – המפד"ל" נלחם בנחישות לשמור על מוסדות החינוך שלנו. במהלך השנים רק "המפד"ל – הבית היהודי" הובילה את הערכים החיוניים הללו.
כדי להצליח במשימה החשובה לכולנו אנו חייבים להוות כח פוליטי חזק ומאוחד, ולחזור למרכז הבמה הפוליטית.
המחנה הדתי-ציוני איבד את החישוקים שאיחדו אותו והתפזר, שבריו נפוצו לכל עבר. הפוליטיקה של הציונות הדתית-לאומית הקלאסית שבסיסה הוא עקרון "תורה ועבודה" נעלמה מהמפה. התחליפים לא דומים למקור. ציבור גדול חש היטב במהלך הבחירות האחרונות שביתו הפוליטי נעלם, שאינו מיוצג, שאין לו מפלגה לתמוך ולהצביע עבורה. דווקא עכשיו יש סיכוי לציבור המגוון והרחב שלנו להניף את דגל המפלגה הדתית-לאומית-ציונית הקלאסית, על שלל משימותיה, שתהווה בית לרבים המחפשים את ביתם הפוליטי שאבד.
הגיע הזמן לשקם את הבית הפוליטי שלנו ולחזור הביתה. מפלגת "הבית היהודי" תעמיד בעזרת ה' נציגים ראויים וערכיים לבחירות לכנסת הבאה, אשר ייצגו נאמנה את דרכה ואת ערכיה מאז הקמתה ועד היום. זוהי שעה קריטית לבית של כולנו. התנועה שלנו איננה מפלגת מצב-רוח חולפת! שורשיה נטועים בראשית המאה העשרים, מנהיגה הראשון של המפד"ל – חיים משה שפירא היה מחותמי מגילת העצמאות, ומאז ועד היום מנהיגי התנועה שותפים להנהגת המדינה בכל תחומי החיים. במהלך השנים הצמיחה התנועה מנהיגים בולטים כמו ד"ר יוסף בורג וזבולון המר. אך גם לאחר לכתם של מנהיגים אלה, התנועה מצאה תמיד את הדרך להמשיך ולמלא את תפקידה הייחודי במערכות הממשל של מדינת ישראל.
התנועה איננה תנועה חולפת. היא הצמיחה מנהיגים בולטים רבים. השרביט הועבר מדור לדור, והתנועה צלחה תקופות משבר בהצלחה. כשם שכל אדם מתמודד במהלך חייו עם שלבי התפתחות ומשברים שונים, כך ארגונים ומערכות נדרשים להסתגל לתנאי המציאות המשתנה ולדרישות הזמן.
לאחרונה התכנס מרכז מפלגת "הבית היהודי" בישיבת נחלים, והחל בבחירת מנהיגות שתמשיך להוביל בהצלחה את התנועה המפוארת, למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. המרכז בחר ביוסי ברודני כראש הרשימה של "הבית היהודי". איש רב-פעלים ומעש, שהפך בתוך 14 שנה את גבעת שמואל מעיירה רדומה לעיר מבוקשת ויוקרתית. יוסי ברודני, ראש העיר הנמרץ של גבעת שמואל, איש חזון ומעש! אני מעריכה מאוד את יכולותיו האישיות והציבוריות. לדעתי, יוסי הוא מועמד הראוי ביותר להצעיד את המפלגה לכנסת הבאה בהצלחה רבה. הוא מקובל על חוגים רחבים, המאמינים בו ובדרכו, ביושרו וביכולותיו. זה האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא האיש המתאים להוביל אותנו ועוד נכונו לו הצלחות גדולות במישור הלאומי.
אני קוראת לכולם לחזור הביתה, ולהניף אתנו את דגל התורה והעבודה. הרכבת יוצאת לדרך, ואנו חייבים לעלות עליה מאוחדים, חזקים ומנצחים!
אסיים בקטע משירו של אלישיב רייכנר "מושכים בחוטים":
"הם מנסים לפרום אותה, את הכיפה הסרוגה. הם מושכים לה חזק בחוטים, מנסים להקטין אותה, להוריד לה שורה, שלא תבלוט על הראשים. רוצים להוריד לה שורת חיילים, שורת בחורי ישיבות. הם מושכים לה בחוט של שורת החינוך, שהיא תחילת כל השורות. גם בנוער שלה רוצים הם למשוך, ולפרום לו חוטי מסגרות...
אבל היא בשלה, הכיפה הסרוגה, היא לא תיכנע לידיים פורמות. היא תמשיך ותוסיף עוד חוט לשורה. היא תמשיך ותרבה לה שורות. היא תגדל ויהיה לה רקע גדול, ובסוף תתנוסס הדוגמא, דוגמא רחבה שתבלוט לעין כל. שתהיה דוגמא לאומה".
גילה פינקלשטיין, לשעבר חברת הכנסת וסגנית יו"ר הכנסת, וחברת נשיאות "הבית היהודי"