הגמרא (מגילה טו, ע"א) אומרת: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". זוהי אמירה שרבים מצטטים כשבאים להוכיח אנשים שאומרים דברים בלי לציין את המקור של הדברים, וכיום נחשב הדבר ל"גניבה ספרותית".
חשבתי לעצמי מה לגבי אלו שאומרים דברים בשם אומרם, שמעולם 'אומרם' לא אמרו כך. לאחר מכן נזכרתי בדברי הגמרא (ברכות כז, ע"ב): "והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל!". תלמיד ר' יונה (מסכת ברכות יח, ע"ב) הסבירו: "האומר דבר שלא שמע מפי רבו. רוצה לומר שלא שמע ממנו ואומר אותו בשמו". אם כן, אלו שאומרים דברים בשם אלו שלא אמרם, גורמים לשכינה שתסתלק מישראל.
חשבתי על הדברים האלו לאחר שקראתי את דברי הרב רפאל דלויה. הוא ציין מדברי מספר פוסקים מחכמי מרוקו שהם הקילו מאוד בגיור. אבל, כשמעיינים בכל המקורות לא מוצאים ראיה אחת לעניין הקלה בגיור לעניין קיום תורה ומצוות. ההקלה בגיור היתה לעניין גיור לשם אישות.
הפוסקים נקטו שבמקרה שהיא כבר נשואה בנישואין אזרחיים ליהודי, אין כאן גיור לשם אישות. נוסף על כך, בדיעבד גיור לשם אישות חל (מסכת יבמות כד, ע"ב). אין בכל המקורות שהזכיר רמז אחד לכך שהיה כאן גיור שלא על דעת לקיים תורה ומצוות, או להיות יהודי "מסורתי". אין כאן הקלה בעניין הצורך בכוונה לקיים תורה ומצוות. הרב רפאל דלויה מסיק מסקנות מתוך דברים שלא כתובים. הוא כותב שהיה מדובר שלא היתה כוונה לשמירת תורה ומצוות כשהדברים לא כתובים.
נוסף על כך, נציין לדברי הרב שלום משאש זצ"ל, שהוזכר כמיקל גדול בגיור. הרב שלום משאש זצ"ל (שו"ת "תבואות שמש", יורה דעה, סימן קד) דן בנוגע לגיורים בזמן הזה ועל כך כתב:
כדי להראות בעליל, דעת הרבנים גדולי הדור, השואלים והמשיבים, להקל בענין הגירות, ושלא לעצור יותר מדאי ומטעם של רבותינו הנ"ל, מוטב שיאכלו שחוטות, שכן אנו רואים בזמן הזה שכאשר עוצרים בעדם שלא לקבלם לגירות, הולכים ונושאים אותם בהאלמרי ע"י הממשלה, ונשארת נוצרית בדתה, ומושכת הבעל מעט מעט עד ששוכח את דתו כלל ועיקר, גם יולדת לו בנים נוצרים כמוה ומגדלת אותם בלי דת או בדת נוצרים. לא כן אם נתגיירה אזי היא מוכרחת לעשות המוכרח ונראית לעצמה מחוייבת להתנהג כיהודים ולגדל את בניה בדת יהודית ולמול אותם באין אומר.
וכן ראיתי בעיר מולדתי מקנאס לבתי דינים שקדמונו שהיו מקבלים גרים מזמן לזמן, ובזמנינו זה אנו מוסיפין לתת להם שיעורים בענייני הדת, האמונה, והחגים וטעמם, והשבת וטעמו, וענייני כשרות הבשר ובשר בחלב, וטהרת מהשפחה, ועושים לה בחינה יפה בכל העניינים הנ"ל. וכשהיא יודעת, וגם מקבלת הכל בספ"י, אזי מקבלים אותה להכניסה תחת כנפי השכינה. ובזה מלטנו כמה וכמה משפחות שריחקו אותם בצרפת והקרבנו אותם אצלינו, אחר שראינו באמת שבאו בחום לבבם.
גם חקרנו אחריהם אחרי גירותם כמה שנים, ונתברר לנו בירור גמור שמושכים בענייני הדת, ושמחתי כשמחת בית השואבה שמעשה ידינו הצליחו, וזה על פי רוב בנשים, שלבם רך ובאים בלב שלם, גם הם תחת שלטון הבעל ויראים לנטות שמא יערער הבעל ויבא לגרש. לא כן בגברים שהם ראש המשפחה ויכלו לבא במרמה, אני רגיל להרחיק אותם עד מקום שידי מגעט, או במיעוטא דמיעוטא שלפי השערתי באו בלב שלם, כמו שיש מהם היום היושבים בישיבות הגדולות בארץ ישראל, וגדלו זקן, ומדקדקים במצות מהחמורות עד טבילת כלים, והניחו משרתם ועבודתם הפוריה, והלכו להתעלות, ועכשיו שש לבי ועלץ, בראותי בחזותי שכן דעת רבותינו הגדולים הנ"ל, הם אמרו בזמנם, קל וחומר בזמן הזה שרבתה הפריצות ותערובת בחורים ובתולות לא יהודים בבתי ספר הנוצרים, מה יעשה הבן, והוא כמעט אנוס, ואם בא מעצמו ודרש לגייר משודכתו והיא גם היא קבלה מרצון, אחרי שעושים לה מה ראית, כפי הדין, הרי עלינו החובה לסייעו ולעזור לו שישאר בדת היהדות הוא ובניו אשר ילד, ובמקום להפסיד א' שיהיה נטמע בין הנוצרים, אנו מצילים משפחה שלימה לקרבה לאמונת ה'.
מדבריו למדים, שעל אף שמיקל גם במקרה שמדובר בגיור לשם אישות, בכל זאת, מלמדים את הגיורת ורק מגריים כשאכן סבורים שתקיים מצוות לאחר הגיור. במקרים שהיה נראה שלא ישמרו, הוא מתרחק מגיורם על אף הבעיה של נישואי תערובת.
יש גם תשובה של הרב משאש בנוגע לגיור קטינים. הרב משאש זצ"ל (שו"ת "שמש ומגן", חלק ג, יורה דעה, סימן סב) התנגד לגיור ילד שאמו נשארת בנכריותה ואביו לא שומר תורה ומצוות. משמע מדבריו שהגרות כלל לא תחול, שאין כאן גרות:
על דבר שאלתך, לגייר ילדים קטנים על דעת בית דין, בזמן שאמם לא נתגיירה, והיא נשארה באזרחות עם האב, ואינה רוצה להתגייר, וגם הבעל לא איכפת לו והוא חילוני. על זה יש להשיב, שמעיקרא דמילתא אין זה גרות לגמרי. דמסתמא אנו יודעים מראש, שהנער הזה מתגדל אצל נוצרים וחילונים, לא שמירת שבת ולא קפידא על הכשרות, ולא תפילות. וכל זמן שהאמא לא נתגיירה, אי אפשר לגייר את הבנים וישארו חיים עמה. ובפרט שגם הבעל לא קפיד. ונמצא שאין זה אלא כסות עינים.
גם נעיין בדברי הרב יוסף משאש זצ"ל, שהוזכר לאחרונה כמיקל גדול בגיור ומתיר לגייר גם כשבכוונת המתגייר להיות "מסורתי". במספר תשובות התייחס לדרך הראויה בגיור. יש תשובה (שו"ת "מים קדושים", סימן קח) שדן בנוגע לקבלת גרים, ששם טען שיש להיקל ולקבל כל הבא להתגייר:
תשובה דבר זה לגייר כל הבא להתגייר פשוט הוא בכל מקום בכל ערי המערב, ובכל ערי אלג'יריאן וטוניס.
אולם, אם נעיין באותה תשובה נראה שלא מדובר לעניין להיקל גם לקבל מי שאין בכוונתו לשמור תורה ומצוות. אלא, הדיון שם לעניין גיור אשה שמתגיירת שלא לשם שמים, וכן במקרה שיש נטען על הנכרית. דהיינו, יש חשד שהיא נבעלה לישראל ועכשיו באה להתגייר, שמבואר במשנה במסכת יבמות (כד, ע"ב) שנטען על הנכרית, אסור לשאת אותה. אלא, על כך הביא מספר טעמים להיקל. אך, לא מדובר שם לעניין אי כוונה בשמירת תורה ומצוות.
יש עוד תשובה של הרב משאש (שם, סימן קמח) שדן בנוגע לגיור נכריה שנשואה בנישואין אזרחיים לכהן. שם הוא כתב להתיר לגיירה, וזאת כדי להציל מאיסורים. אבל, לא מבואר בכל התשובה שיש היתר לגייר גם כשבדעת המתגיירת לא לקיים את התורה והמצוות, או לקיים את התורה והמצוות "כמסורתית":
בכן אמרתי אני אל לבי, כי טוב לגיירה, ולעבור רק על איסור ספק זונה [כי אין כהונה ודאית בזמן הזה], ולא יעבור על כולם, וזרעו אף כי יתחלל, לא יהיה לפוקה ולמכשול לישראל, ועוד, כאשר תתגייר יוכל לקיים את הדת לפניה לאכול מצה וכו' וכו', כי עתה הוא פרוע מכל המצות, כי מתבייש בדתו לפניה, מפני חפשיות הדור שלא הניחה מדה טובה לישראל, ובפרט נדון זה המעורב מין עם שאינו מינו, אשר רבה עליו ומבטלו, כי אין חזק כאשה... ומה גם, דכהני בזמן הזה, אין להם ספר יוחסין, וכהונתם עומדת בספק...
רואים שהיסוד שלאחר הגיור הבעל יקיים את התורה והמצוות, אם כן, נראה שהאומדנא שהאשה תקיים תורה ומצוות.
נראה שלא כדאי להסיק מסקנות שלא כתובים וכדאי לדייק בדברי הפוסקים.
הכותב הוא הרב אורי בצלאל פישר מרבני ארגון דרך אמונה, ודיין גיור