הרב מאור קיים
הרב מאור קייםצילום: הר ברכה

הרב רפאל דלויה הביא את עמדת הרבנים לשושלת אבוחצירא להקל לגייר גרים שלא יקיימו אורח חיים דתי כדי למנוע התבוללות.

בתגובה דיין הגיור, הרב אורי בצלאל פישר טען "כשמעיינים בכל המקורות לא מוצאים ראיה אחת לעניין הקלה בגיור לעניין קיום תורה ומצוות".

ושוב טען "אין בכל המקורות שהזכיר רמז אחד לכך שהיה כאן גיור שלא על דעת לקיים תורה ומצוות, או להיות יהודי מסורתי". עוד הוסיף לטעון שהרב שלום משאש לא גייר גרים שהיה ברור שלא יקיימו אורח חיים דתי. קשה להאמין שהרב פישר קרא כראוי את המקורות ולאחר מכן כתב את דבריו. כדי להוכיח את טעותו נעיין בקצרה בדברי הרבנים.

הרב מכלוף אבוחצירא (תרנ"ד-תש"מ), אב בית דין מרקש, פנה לרב שלום משאש שהיה אב בית דין קזבלנקה, בשאלה מדוע הוא מגייר נשים שאינם שומרות מצוות, "ועינינו רואות שמאותה שעה שטובלת הנוצרית בשעת גרותה, לא תוסיף עוד לבוא באש ובמים, ולא תשמור הנדה ולא שבת ולא חודש, וכו' וכו'".

ואילו הוא, הרב מכלוף, נוהג להקל בזה רק בגברים, שאין הייחוס תלוי בהם. וציין שאמנם הרב עוזיאל היקל לגייר גם נשים, אלא שהוא היקל רק לאחר שנישאו בנישואים אזרחיים, אבל בלא נישואים אזרחיים אין להקל בכך (מכתבו מובא בספר 'ריח ניחוח' עמ' 468. וכן עולה בבירור מדבריו בשו"ת 'יפה שעה' יו"ד סז). הרי לנו עדות מפורשת מהרב מכלוף אבוחצירא, שכל שידוע שהיהודי לא יעזוב את בת זוגו הנוכרייה, גם אם עדיין לא התחתנו, הרב שלום משאש היה מגיירה, למרות שלא תשמור אורח חיים דתי, ואף הרבה פחות מכך. והרב מכלוף בעצמו היה מיקל לגייר גברים במצב זה.

גם אם הרב פישר אינו רוצה לסמוך על עדותו המפורשת של הרב מכלוף, יש ללמוד זאת מעיון בתשובת הרב שלום משאש, אותה הביא הרב פישר בתגובתו (תבואות שמ"ש יו"ד קד). בתחילת התשובה הרב משאש הביא את תשובת בד"ץ ראבט בראשותו של רבי רפאל אנקווה, רבה הראשון של מרוקו, והדגיש: "העתקתי מכתב זה, כדי להראות בעליל, דעת הרבנים גדולי הדור, השואלים והמשיבים, להקל בענין הגרות, ושלא לעצור יותר מדאי מטעם מוטב שיאכלו וכו' וכו' עי"ש".

הרב שלום משאש אמנם כתב ששיפר את הלימוד לקראת הגיור, ואף היו גרים ששמרו מצוות אחר הגיור. אלא שעיקר דבריו נועדו לבאר מדוע יש להקל בגיורים, "שכן אנו רואים בזמן הזה, שכאשר עוצרים בעדם שלא לקבלם לגירות, הולכים ונושאים אותם בהאלמרי (נישואים אזרחיים בעירייה) על ידי הממשלה, ונשארת נוצרית בדתה, ומושכת הבעל מעט מעט עד ששוכח את דתו כלל ועיקר, גם יולדת לו בנים נוצרים כמוה ומגדלת אותם בלי דת או בדת נוצרים. לא כן אם נתגיירה, אזי היא מוכרחת לעשות המוכרח ונראית לעצמה מחוייבת להתנהג כיהודים ולגדל את בניה בדת יהודית ולמול אותם באין אומר".

כל לומד יכול להבין שמדובר ביהודים חילוניים, כי דתיים לא מתחתנים עם נוכריות, ואין חשש שיגדלו את ילדיהם בדת הנוצרית או בעצמם ישכחו דתם. ולכן כאשר כתב הרב משאש שבזכות הגיור הנוכריה "מחוייבת להתנהג כיהודים ולגדל את בניה בדת יהודית ולמול אותם באין אומר", כוונתו לשמירת זהות יהודית מינימלית ולא מעבר לכך, ולכן ציין את ההסכמה לקיים ברית מילה. וכדי להעלות את הסיכויים שישמרו יותר מצוות, סידר בקזבלנקה לימוד הכנה, ובכל זאת לא הזכיר בתשובתו התחייבות לשמירת מצוות, אלא רק שמלמדים יותר, מתוך שאיפה לחזק את הזהות היהודית. אגב, מספר היהודים בקזבלנקה היה כשמונים אלף, ובהערכה זהירה בפיקוח הרב שלום משאש התגיירו לפחות מאות גיורות, שרק מעטות מהן קיימו אורח חיים דתי.

דעת הרב משאש מתבארת גם מטענת הרב יהושע מאמאן כלפיו (שו"ת עמק יהושע ג, יו"ד יז), ומתשובת הרב משאש אליו. הרב מאמאן הביא את דברי הרב יעקב טולידאנו שהתנגד לקבל גרים שמתגיירים "לְפָנִים, לכסות קלונם ובושתם, ועומדין בסורן הרע... רק שינוי השם ערלית בשם יהודית". והביא מכתבים מרבנים נוספים. והשיב הרב משאש לדבריו, שדעתו להקל כדעת הגדולים שקדמו לו, והזכיר פוסקים רבים נוספים שהקלו, וברוך השם שזכה לכוון לדבריהם. והקפיד על הרב מאמאן שלא דייק כראוי בתשובות הפוסקים.

נדמה שקרה לרב פישר בדיוק מה שהרב שלום משאש טען שקרה לרב מאמאן, שלא הבין כראוי את דברי הפוסקים "שהתאוה והמהירות גורמת לכל זה", וטעותו נובעת מכך ש"לא דקדק ולא עיין", ונעלם ממנו "דברים המפורשים כשמלה". (שו"ת שמ"ש ומגן ח"ב חו"מ ג, ה). [אמנם לאחר שעלה לארץ, כנראה מתוך התחשבות בעמדת הרבנות הראשית, הרב משאש נטה מעט לחומרא, כפי שכתב בשנת תשנ"ו בשו"ת שמ"ש ומגן ג, יו"ד סב. אולם עדיין נשאר בדעתו העקרונית כפי שכתב לציץ אליעזר בשמ"ש ומגן ח"ב או"ח לא, ג].

לא נחה דעתו של הרב אורי פישר עד שיצא לטעון שבכל דברי הרב הגדול הרב יוסף משאש לא מבואר שיש היתר לגייר מי שאינה מתכוונת "לקיים את התורה והמצוות, או לקיים את התורה והמצוות כמסורתית". אך כל המעיין בדבריו של הרב יוסף משאש מוכרח להבין אחרת. לו היה הרב פישר מתעניין ברמתם הדתית של היהודים שנישאו לנוכריות באלג'יריה ובמרוקו, וברמתן של הנשים עליהן כתב "בני הדור הפרוץ הזה של ערי אלגיריין שאינן טובלות לנדתן" (מים חיים ג, סח), היה מבין שאם היקל לגייר את בנות זוגם, ולא כתב במפורש שבית הדין צריך להעריך שהן יקיימו אורח חיים דתי, הרי שהיקל לגייר נשים שלכל היותר יתנהגו כמסורתיות. והרי הרב משאש כתב באופן המפורש ביותר שהמנהג פשוט "בכל מקום בכל ערי המערב, ובכל ערי אלג'יריאן וטוניס" - "לגייר כל הבא להתגייר" (שו"ת מים חיים ג, קח).

גם בלא להכיר את המציאות, היה הרב פישר יכול להבין זאת מתוך עיון בדברי הפוסקים מאותה תקופה ואותו מקום. הפוסקים המחמירים תיעדו באופן גלוי וברור מהם הגיורים אותם עורכים הרבנים המקילים. הרב דוד הכהן סקאלי (תרכ"ב-תש"ח), בשו"ת קרית חנה דוד (ב, יו"ד יז), כתב כנגד מנהג רבני אלג'יריה שנהגו לגייר נשים שלא התכוונו לקיים אורח חיים דתי, ולאחר הגיור "מעשיה הם כמאז כן עתה. ואין כאן שינוי מעשה לא בשמירת נדות ויולדות ולא בשמירת שבת ולא במאכלות אסורות, הכל כאשר לכל כערלים, כי הבעל כבר פרק מעליו עול יראת שמים ורוצה בחפשיות בלא עול תורה, לא מועד ולא שבת וכל עבודתו ומלאכתו עם הערלים כל הימים, ואם כן מאין יבא להם הנהגת היהדות, ורובם ככולם הכי הוא".

בדיוק כנגד עמדתו הגיב הרב מסעוד הכהן (תרנ"ג-תש"י), בשו"ת פרחי כהונה (אה"ע י), וביאר את עמדת כלל הרבנים, שהואיל ולא ניתן להשיב את היהודי בתשובה, כי אינו מקיים מצוות ואינו מקבל תוכחה, כדי להצילו מהתבוללות יש לגייר את אשתו, למרות שקבלתה את הדת היהודית היתה "באותו מקום ובאותו זמן שהוא לפני מורה צדק, אבל אחרי כן אינה זוכרת מה שאסר עליה הרב המורה", כי גם בעלה "לא חש ולא מרגיש להתרחק מן האיסור". ויש לגיירה למרות ש"קרוב לוודאי שתחזור לסורה" (ראה 'ריח ניחוח' עמ' 604-608).

ראוי לרב אורי פישר לקיים בעצמו תחילה את מה שכתב: "נראה שלא כדאי להסיק מסקנות שלא כתובים וכדאי לדייק בדברי הפוסקים". ותימה גדולה כיצד מי שכתב ארבעה ספרים על גיור (סדרת ספרי 'גר המתגייר') לא שת ליבו לעיין בפוסקים הרבים שמבואר בדבריהם שהקלו לגייר למרות שהמתגיירים לא קיימו אורח חיים דתי.