ההסכם שהציע בצלאל סמוטריץ' בשבוע שעבר לאיתמר בן גביר לגבי ריצה משותפת של הציונות הדתית ועוצמה יהודית, עורר סערה במגזר הדתי בכלל ובמפלגתו של סמוטריץ' בפרט. בקבוצות הפעילים השונות של הציונות הדתית התרבו הביקורות על ההצעה ה"יותר מדי נדיבה", כלשונם של חלק מהפעילים, שלמעשה יצרה מצב שבו רק ארבעה מועמדים מתוך העשירייה הראשונה ייבחרו בפריימריז, וכמחצית מהרשימה תאויש במועמדים מטעם עוצמה יהודית.
גם בקרב חברי הכנסת נשמע חוסר הסכמה גדול להצעה. כבר בשבוע שעבר התקיימה שיחה קשה בין יושב ראש המפלגה לשאר חברי רשימתו. מי שתפסה את הקו הלעומתי ביותר להסכם היא חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שהייתה היחידה עד כה מבין חברי הכנסת המכהנים של המפלגה שיצאה בפומבי נגד ההסכם, וצייצה בחשבונה בטוויטר: "האחדות עם בן גביר חשובה לנו, אך יש לתת ייצוג הולם לכל גווני המגזר. אסור שהציונות הדתית המרכזית, הקלאסית, תידחק לסוף הרשימה". בריאיון ל'בשבע' היא מסבירה את עמדתה.
"הציונות הדתית הקלאסית והמרכזית היא לא החברים והשכנים שלי בגבעת שמואל", היא אומרת. "זה גם לא איזה כיסוי ראש היא שמה או איזו כיפה הוא לובש. הציונות הדתית הקלאסית זה אלה שמתעסקים בחיים עצמם. הרי מה זה הציונות הדתית? אלה מפעלי ההתנדבות האדירים שלנו, אלה תנועות הנוער שלנו, אלה כל המקומות שהציבור שלנו נמצא בהם. אם אנחנו רוצים לפנות למגזר הדתי, ולהביא אותו אלינו, אנחנו לא יכולים לוותר על ייצוג עבורו".
הציניקנים יגידו שאת דואגת בעיקר למקום שלך במפלגה בתור מי שאמורה לייצג את אותו ציבור.
"קודם כול, אני לא דואגת למקום שלי במפלגה, בעיקר כי יש לי קבלות מהשנה האחרונה, וכן, הן בדיוק בנושאים האלה של החיים עצמם. זה בנושאי בריאות הנפש, רווחה ושאר התחומים החברתיים. אבל יש כאן משהו מהותי הרבה יותר. אני לא אומרת את הדברים בשביל המקום שלי או של אופיר סופר או כל אחד אחר באופן אישי. אנחנו אנשי ציבור, מאחורינו יש ציבור שמצביע לרשימה בגלל שאנחנו נמצאים שם ומייצגים אותו. אם הציבור לא ירגיש שהרשימה מייצגת אותו הוא לא יגיע".
אז לפי זה, היית די מנומסת בהתנגדות שלך להסכם המוצע לעוצמה. כי עם ארבעה מקומות לבן גביר, ואולי גם החמישי, יהיה קשה מאוד להרכיב את הרשימה שאת מדברת עליה, זאת שתייצג את רובו של המגזר הדתי.
"אני עוד לא ראיתי שההסכם נסגר, כך שאני לא בטוחה שזה יהיה המצב בסוף. מה שכן, אני חושבת שעצם ההצעה של בצלאל היא דבר טוב, כי הציבור רוצה אחדות. אבל הייתי שמחה לראות הצעה קצת אחרת, כזאת שתיצור חלוקה הגיונית יותר. אבל זאת הצעה שנועדה לעשות אחדות בינינו, ומאחוריה עומדות סיבות מאוד טובות: גם בגלל שמגיע לצד הזה, שהוא חלק מאיתנו, ייצוג, וגם בגלל שיש לנו אחריות למחנה הלאומי כולו. אנחנו לא רוצים לאבד מנדטים, כי אנחנו יודעים מה תהיה האלטרנטיבה".
ובשביל זה אתם מוכנים להקריב כארבעה מנדטים - על פי הסקרים - של בני המגזר שלא יכולים למצוא את עצמם ברשימה שחצי ממנה הם אנשי עוצמה?
"אני סומכת על הציבור, כי אני יודעת שהוא חכם ומבין. האחריות שלנו היא להרכיב רשימה מוצלחת שתייצג ציבור רחב ככל הניתן. זו אחריות שמוטלת על כתפי כולנו, ואני יודעת שבצלאל עוסק בזה לילות כימים. אנחנו כאן כדי לשרת את עם ישראל, וכמובן שגם את הציבור שלנו, כי לדאוג לו זה לדאוג לכל עם ישראל".
לא ענית על השאלה. בסוף, ארבעת המנדטים האלו הם אלו שהצביעו לימינה ולתקווה חדשה, ועשויים להצביע הפעם לרוח הציונית או למפלגות אחרות.
"אין בצד אלטרנטיבות. האלטרנטיבות שהזכרת הן רסיסי מפלגות שלא עוברות היום את אחוז החסימה, ולשים את הפתק שלהן בקלפי זה פשוט לשים אותו על קרן הצבי".
אבל אצלכם תהיה לו חצי רשימה שעד לפני מספר חודשים הוא לא העלה על דעתו להצביע לה.
"נכון, אבל היום הוא מבין שהוא צריך. הוא מבין שגם אנשי עוצמה הם חלק בלתי נפרד מהמגזר הדתי. אני עושה חוגי בית בכל הארץ, ואני שומעת את הציבור. באותו חוג בית יושבים אנשים ואומרים דברים הפוכים. חלק אומרים רק עם בן גביר וחלק אומרים רק בלעדיו. בסוף אנחנו ציבור מורכב שצריך לדעת להכיל אלו את אלו".
את בעצם אומרת שצריך אחדות, אולי כמעט בכל מחיר, ומצד שני את מתנגדת להצעה ואומרת שהיא גורמת לחוסר ייצוג של רוב המגזר ברשימה. זה סותר אחד את השני.
"קודם כול, אני באמת מקווה שגם אני אהיה במקום גבוה, וגם שיהיו עוד הרבה נציגים למיינסטרים של המגזר הדתי. אני גם מאמינה שבסוף נסגור עם בן גביר, גם כי הוא יודע שההצעה שלנו נדיבה מאוד, וגם כי בסוף עשינו עבודה מעולה יחד בכנסת היוצאת. ואני גם מאמינה שבסוף נסיים עם דו־ספרתי חזק, כך שנוכל להביא ייצוג רחב ככל הניתן".
כאמור, הדברים שאומרת וולדיגר כנגד ההסכם המוצע לעוצמה נאמרו גם באותה שיחה של חמשת חברי המפלגה בשבוע שעבר. השיחה היתה מורכבת למדי, ובמהלכה הציפו חברי הכנסת את הטענות שנשמעו מפי שדרת פעילי המפלגה.
מה נאמר בשיחה ההיא?
"אתה לא באמת מצפה שאגיד מה נאמר שם. אני כן יכולה לומר שזאת סיטואציה מאוד עדינה. מצד אחד צריך להגיד לבן גביר לקחת אחריות, כי ההצעה שלנו הרבה יותר מהוגנת, אבל מצד שני אנחנו חייבים לשמור על הזהות שלנו. בסוף אני ציונות דתית, אני לא עוצמה. אלה הדברים שעלו בשיחה, כל האתגרים שמציבים אותנו בבעיה".
ומה הייתה התשובה של בצלאל?
"שאנחנו באמת עושים הכול כדי שתהיה רשימה טובה שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בה".
זאת לא תשובה. זה בעיקר להתפלל לטוב, ללא שום מהלך פרקטי כדי להבטיח את הייצוג הזה ברשימה.
"זו מהות הפריימריז. כשיש פריימריז המנדט למהלכים האלה עובר לציבור. הוא זה שאחראי ליצור רשימה מגוונת ומיוחדת שתייצג את המגזר. בצלאל הלך לצעד אמיץ, ויתר על הכוח שלו, כדי שהציבור יבחר. יש לנו מועמדים נהדרים וראויים, ואני בטוחה שהציבור ירכיב רשימה מצוינת".
מי הגשר ומי החומה
כשוולדיגר מדברת על המתפקדים ורשימת המועמדים, קשה שלא להשוות את הדברים לנעשה במפלגת העבודה, שהלכה לפריימריז השבוע. שתי המפלגות נמצאות בסקרים במצב יחסית דומה: לכל אחת מהן יש בין ארבעה לחמישה מקומות ריאליים בפריימריז. אלא שלמפלגת העבודה התפקדו כמעט פי שניים מתפקדים, ורשימת המועמדים הייתה יותר מכפולה.
כשאת רואה את המספרים של העבודה, מפלגה שכמעט נמחקה לפני שנה, עולה תחושה שכל המהלך נכשל?
"בעיניי ממש לא נכשלנו, בדיוק הפוך. זאת הצלחה אדירה. הרי מי הציבור שהכי נפגע מהמהלך של בנט ושקד? הציבור הדתי. הוא זה שאיבד הכי הרבה אמון, כי את הקול שלו גנבו. ומתוך כל זה הגיעו 24,000 מתפקדים שהביעו אמון במהלך. זה הרבה יותר ממרשים. ואני אגיד לך בכנות, אני לא יודעת אם העובדה ששם היו מעל שלושים מתמודדים זה לא מוגזם למפלגה שנמצאת בסקרים על שישה מנדטים. זה נראה כמו אינפלציה של מועמדים על מקומות לא ריאליים. הייתי שמחה אם אצלנו היו יותר מ־16 מתמודדים, אבל גם זה מספר יפה".
ואולי הם לא הגיעו כי הם פשוט לא יכולים להיבחר לרשימה.
"אתה חוזר לעניין ההסכם עם עוצמה. אז אגיד שוב: אני אופטימית מטבעי. נהיה על דו־ספרתי חזק בעזרת ה'".
אמנם זאת הייתה הכהונה הראשונה של וולדיגר כחברת כנסת, אך זאת לא הייתה טבילת האש שלה במחוזות הפוליטיים. במשך חמש שנים, בין 2013 ל־2018, הייתה חברת מועצת העיר מטעם הבית היהודי בגבעת שמואל. באופן מעט אירוני, מי שעומד היום בראשות מפלגת הבית היהודי הוא ראש עיריית גבעת שמואל, יוסי ברודני, שכראש עיר לא השתייך למפלגת הבית היהודי. בשבוע שעבר דלף ציטוט שלו, שאותו הוא הכחיש בצורה כזאת או אחרת, האומר שהוא מעדיף לשבת עם מרצ מאשר עם סמוטריץ' ובן גביר.
נעלבת?
"אני עשיתי לעצמי נוהג בשנה האחרונה, להשתדל לא לדבר על האדם אלא על הנושא. אני לא מבינה איך אפשר לדבר על 'גשר ולא חומה' וסיסמאות מהסוג הזה, ואז להחרים אותנו ולהעדיף את מרצ על פנינו".
בסוף הוא עומד בראשות המפד"ל ההיסטורית, והוא אמר בצורה כזאת או אחרת שהוא מחרים את המפלגה שכנראה שרוב הציבור הדתי מזוהה איתה היום.
"אני חולק על הנחת המוצא הזאת. הוא עומד בראש הבית היהודי, שהיא לא המפד"ל ההיסטורית. אני מרגישה שאני מייצגת את המפד"ל, המיינסטרים של המגזר, ולכן האמירה של ברודני שהם הגשר ולא החומה, ואז לפסול את מיכל וולדיגר ולהגיד לה שהיא לא חלק מהסיפור הזה, זה פסול מהיסוד. אבל הציבור חכם. הוא לא קונה את זה, ואנחנו רואים בסקרים כמה מעט תומכים נותרו לבית היהודי".
מול שערי הכלא הנעול
אומנם נושאי הפריימריז תופסים חלק ניכר מסדר יומה הנוכחי של וולדיגר, אך היא לחלוטין לא זנחה את תחומי ההתעסקות השונים שלה מהכנסת החולפת, שעסקו בעיקר בנושאים חברתיים, בדגש על תחום בריאות הנפש. גם במהלך הריאיון שלנו וולדיגר ביקשה לעצור מספר פעמים, על מנת לסייע במקרה מורכב במיוחד שהתרחש במקביל לשיחתנו. היא יודעת שהנושאים האלה אולי לא זוכים לכותרות ראשיות, אך הם אלה שבפועל משפיעים על חיי היומיום. כך למשל החליטה להגיע לביקור בכלא ניצן, שם נמצא אגף בריאות הנפש לאסירים של כלל בתי הכלא בישראל. "ארבעה חודשים רדפתי אחרי השר בר־לב כדי שיאפשר לי לבקר במרכז מג"ן בכלא ניצן. אני עובדת על הצעת חוק בנושא, ורציתי לראות את המצב בשטח. הגעתי לשם פעם אחת בלי תיאום מראש וכעסו עליי, דרשו ממני להוציא אישורים כדי לבקר שם".
וזה למרות שכחברת כנסת יש לך חסינות ואת יכולה להיכנס לכל מקום?
"מסתבר שהחסינות הפרלמנטרית שלי לא תקפה לבתי כלא. הם מוחרגים בחוק. לכן נאלצתי להיטרטר בין כל הגופים הרלוונטיים כדי להשיג אישור. בסוף השגתי מכולם - המשרד לביטחון הפנים, משרד הבריאות ושירות בתי הסוהר, והגעתי שוב לכלא ניצן בשבוע שעבר. שעתיים התייבשתי בחוץ ובסוף לא נתנו לי להיכנס. התירוץ היה שאין אישורים. זה שכן היו אישורים לא ממש עניין אותם".
זה נשמע קצת מוזר לאור העובדה שחברי הכנסת הערבים מבקרים חופשי אסירים ביטחוניים.
"זה החלק שהכי קומם אותי. בר־לב פרסם לאחרונה שורה של הקלות בתנאים כדי לבקר אסירים ביטחוניים, אבל לחבר כנסת שבא לעשות את עבודתו ולפקח על הממשלה הוא מרים הררי מגבלות. הרי אני לא עושה את זה בשביל להטריל אותו, אני רוצה לדאוג לתנאי האסירים, ולא משנה מי הם. המדיניות שלו לא רואה את האסירים. ההתנהלות שלהם פוליטית ולא עניינית. וזאת רק דוגמה".
וולדיגר לא מגזימה באמירה שהרבה פעמים ההתנהלות היא פוליטית ולא עניינית. היא אחת מחברי הכנסת המובילים במדד חברי הכנסת הפעילים בכנסת היוצאת, עם נוכחות שיא בוועדות, מספר שאילתות והצעות סדר שכמעט הגיע לתקרה שחבר כנסת יכול להגיש, ואף הציעה חוקים שהיו מוסכמים על הממשלה, ונגנבו ממנה לטובת חברות כנסת מהקואליציה דאז, ובדגש על חברת הכנסת עידית סילמן. וולדיגר לא רוצה לדבר על האירוע ההוא, ומסתפקת בלומר שהיא "שמחה שההצעה בסוף עברה, כי היא טובה לעם ישראל".
התעסקות שלה בנושאים החברתיים מעמידה אותה כדמות ייחודית במפלגה שעיקר הפעילות שלה הוא בנושאי ביטחון, התיישבות ומשפט. היא, אגב, ממש שמחה על כך. "קודם כול, זה הדבר המיוחד בנו. לכל אחד יש תחומים שבהם הוא חזק, תחומים שבהם הוא מבין, ואותם הוא מקדם. אבל יש כאן גם אמירה חשובה יותר. התקבע בטעות הרושם שתחומים חברתיים הם נחלתן של מפלגות השמאל בלבד, אבל זה לא נכון. גם לימין, ובמיוחד לציונות הדתית, יש אמירה ופעילות ענפה בנושא. הרי זה מה שאנחנו כמגזר עושים מחוץ לכנסת, אז למה שלא נעשה את זה בתוך הכנסת?"
***