"1937 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני הוסעו שתי אבני הפינה של בית המקדש השלישי בלב לבה של ירושלם בירת ישראל", כך ניסח את הדברים גרשון סלומון, ראש תנועת נאמני הר הבית, באוזניה של כתבת INN לאה רבינוביץ'. בראיון שנתן היום, תשעה באב, תיאר סלומון את האירוע:
"הבוקר בשעה 08:30 הועמסו שתי האבנים על משאית ענקית, המקושטת בדגלי ישראל ובכרזות ענק בצבעי כחול ולבן: 'אבני הפינה לבית המקדש השלישי', והיא החלה במסעה ברחובות ירושלם מלווה באופנועי משטרת ישראל מלפניה ומאחוריה. אחרי המשאית נסעו בשיירה עשרות מכוניות, ועליהן דגלי ישראל ודגלי המקדש. דגל המקדש דומה לדגל ישראל, אלא שבמרכזו מפה של גבולות ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: מן הנהר הגדול נהר מצרים ועד לנהר פרת, ומהים הגדול עד המדבר. בעיגול שבמרכז המפה מגן דוד ובמרכזו תמונה של בית המקדש. מסביב לעיגול כתובים דברי העידוד לעלייה לארץ ולירושתה, שהשמיע כלב בן יפונה לדור המדבר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג ל')
מסלולה של המשאית החל בשכונת גבעת המבתר, הנמצאת בצפון מזרחה של ירושלם, המשיך לאורך כביש מס' 1, המוליך משכונת רמת אשכול אל החומה הצפונית של העיר העתיקה, משם עברה השיירה בכביש המקיף את הר ציון ממערבו, ודרך הרחובות קרן היסוד והמלך ג'ורג' במרכזה של ירושלם עשתה המשאית את דרכה בחזרה אל המקום שממנו יצאה".
בדברו על האבנים הסביר סלומון כמה עניינים הקשורים לטיבן המיוחד, וכן למקום המיוחד שמהן החל המסע. האבנים הן אבני שיש ענקיות, שישה טונות וחצי משקלה של כל אחת מהן, והן נחצבו במדבר. אגב", מציין סלומון, "גם האבנים שמהן בנו את בית המקדש השני נחצבו במדבר. צבען של אבני הפינה דומה לצבען של אבני בית המקדש השני, וגונן כחלחל. חשוב לציין כי כשנחצבו לא הופעל עליהן כל כוח של כלי מתכת, וזאת כדי לציית למצווה הכתובה בתורה בספר דברים בקשר לבניית מזבח העולה הניצב בחצר המקדש: "ובנית שם מזבח לה' אלוקיך, מזבח אבנים, לא תניף עליהם ברזל" (דברים כ"ז ה'). האבנים נחתכו בסכין מיוחד, סכין יהלום.
ובאשר למקום שממנו נלקחו הבוקר האבנים, המקום שבו הן נשמרות במשך כל השנה: מדובר במערת קבורה שנתגלתה בגבעת המבתר לפני 22 שנה, ובה קברו של אנטיגונוס, אחרון מלכי ישראל. מלך זה נצלב בידי הרומאים, ונקבר בסוריה במקום בלתי ידוע. הרומאים ביקשו להעלים את מקום קבורתו, ככל הנראה כדי שלא לעורר רגשות לאומיים בקרבם של היהודים, אולם כהן אחד לא מצא מנוחה לנפשו בגלל עניין זה, והוא טרח לנדוד עד לסוריה, לא הפסיק לחקור את הדבר עד שגילה את מקום קבורתו של המלך, דאג להביא את עצמותיו לארץ, וקבר אותן בירושלם במערת הקבורה שציינו.
במערה זו שני חדרי קבורה. באחד מהן נקבר המלך, ובשני נקבר אותו הכהן, ובו נמצאה גם כתובת, ועליה סיפור המעשה, כפי שכתבו הכהן. כיום מוצגת הכתובת באחד המוזיאונים.
"הבוקר בשעה 08:30 הועמסו שתי האבנים על משאית ענקית, המקושטת בדגלי ישראל ובכרזות ענק בצבעי כחול ולבן: 'אבני הפינה לבית המקדש השלישי', והיא החלה במסעה ברחובות ירושלם מלווה באופנועי משטרת ישראל מלפניה ומאחוריה. אחרי המשאית נסעו בשיירה עשרות מכוניות, ועליהן דגלי ישראל ודגלי המקדש. דגל המקדש דומה לדגל ישראל, אלא שבמרכזו מפה של גבולות ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: מן הנהר הגדול נהר מצרים ועד לנהר פרת, ומהים הגדול עד המדבר. בעיגול שבמרכז המפה מגן דוד ובמרכזו תמונה של בית המקדש. מסביב לעיגול כתובים דברי העידוד לעלייה לארץ ולירושתה, שהשמיע כלב בן יפונה לדור המדבר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג ל')
מסלולה של המשאית החל בשכונת גבעת המבתר, הנמצאת בצפון מזרחה של ירושלם, המשיך לאורך כביש מס' 1, המוליך משכונת רמת אשכול אל החומה הצפונית של העיר העתיקה, משם עברה השיירה בכביש המקיף את הר ציון ממערבו, ודרך הרחובות קרן היסוד והמלך ג'ורג' במרכזה של ירושלם עשתה המשאית את דרכה בחזרה אל המקום שממנו יצאה".
בדברו על האבנים הסביר סלומון כמה עניינים הקשורים לטיבן המיוחד, וכן למקום המיוחד שמהן החל המסע. האבנים הן אבני שיש ענקיות, שישה טונות וחצי משקלה של כל אחת מהן, והן נחצבו במדבר. אגב", מציין סלומון, "גם האבנים שמהן בנו את בית המקדש השני נחצבו במדבר. צבען של אבני הפינה דומה לצבען של אבני בית המקדש השני, וגונן כחלחל. חשוב לציין כי כשנחצבו לא הופעל עליהן כל כוח של כלי מתכת, וזאת כדי לציית למצווה הכתובה בתורה בספר דברים בקשר לבניית מזבח העולה הניצב בחצר המקדש: "ובנית שם מזבח לה' אלוקיך, מזבח אבנים, לא תניף עליהם ברזל" (דברים כ"ז ה'). האבנים נחתכו בסכין מיוחד, סכין יהלום.
ובאשר למקום שממנו נלקחו הבוקר האבנים, המקום שבו הן נשמרות במשך כל השנה: מדובר במערת קבורה שנתגלתה בגבעת המבתר לפני 22 שנה, ובה קברו של אנטיגונוס, אחרון מלכי ישראל. מלך זה נצלב בידי הרומאים, ונקבר בסוריה במקום בלתי ידוע. הרומאים ביקשו להעלים את מקום קבורתו, ככל הנראה כדי שלא לעורר רגשות לאומיים בקרבם של היהודים, אולם כהן אחד לא מצא מנוחה לנפשו בגלל עניין זה, והוא טרח לנדוד עד לסוריה, לא הפסיק לחקור את הדבר עד שגילה את מקום קבורתו של המלך, דאג להביא את עצמותיו לארץ, וקבר אותן בירושלם במערת הקבורה שציינו.
במערה זו שני חדרי קבורה. באחד מהן נקבר המלך, ובשני נקבר אותו הכהן, ובו נמצאה גם כתובת, ועליה סיפור המעשה, כפי שכתבו הכהן. כיום מוצגת הכתובת באחד המוזיאונים.