מופע חדש של תיאטרון יידישפיל בשם 'דבש ניגר' עלה שלשום בהיכל התרבות כפר סבא להצגת בכורה, והפגיש על במה אחת שלושה עולמות שונים: החזן והזמר שי אברמסון, השחקן והזמר ששי קשת ואיש התקשורת והקומיקאי קובי אריאלי.
המופע, בניהולו המוסיקאלי של אלדד שרים ובליווי הרכב מוסיקאלי, הוא מלאכת מחשבת בהפקתו של שוקי שצוב ובימויה של שלומית טריגר הגואל, והוא משלב בין שירים עבריים ישנים שגדלנו עליהם, חזנות ומוסיקה יהודית, כשהכל כמובן מתובל בנגיעות משעשעות של הומור.
"הכל התחיל בחיבור המיוחד שנעשה לי עם ששי קשת במסגרת רעיון שקדח במוחו של המפיק שוקי שצוב" מספר אברמסון, "ומכיוון שאת ששי אני אוהב כבר שנים רבות ואף גדלתי על ביצועים שלו היה לי ברור שאני בפנים".
"אז נפגשנו בביתם של ששי ויונה בתל אביב על מנת לחשוב על מופע מוסיקאלי של שני אמנים ממקורות שונים אך עם הרבה מכנה משותף, וכך מצאנו עצמינו כשאני על הפסנתר ושנינו שרים במעין הרמוניה את השיר הקסום "אילו ציפורים". כך המופע הזה נולד". ולמי שהמילים 'תיאטרון יידישפיל' מפחידות אותו, אמנם יש נגיעות משעשעות ביידיש אבל הערב כולו בעברית.
המופע מספר את סיפורו של מקום - ארץ ישראל תוך ביצוע של שירים אהובים מכל הזמנים בעיבודים חדשים: "דבש ניגר", "ארץ הצבי", "שבחי ירושלים", "עין גדי", אילו ציפורים", "אין לי ארץ אחרת", "היו לילות" ועוד, ומשולבים בו גם סיפוריהם האישיים של השחקנים שחושפים מאין באו ומנסים למצוא לאן הם הולכים כשהמפגש בין ארבעת היוצרים מאפשר היכרות עם השורשים התרבותיים של כל אחד מהם.
"אני אישית גדלתי בבית חילוני", מספרת במאית ההצגה שלומית טריגר הגואל, "אימי מבית חרדי עיראקי ואבי ניצול שואה מפולין, בבית שמעתי יידיש וערבית, אופרות ועבד אל- ואהב. התרבות שינקתי יצרה את מי שאני- ישראלית גאה. קיבלתי עושר של תרבויות. אני עצמי שיחקתי בתיאטרון יידישפיל בהצגת "הכתובה", למרות שבילדותי ניסיתי להתכחש לשפה – משורשים אי אפשר לברוח ובטח לא מהשפה המופלאה הזו. חזרתי הביתה".
"דבש הוא אחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל. כולנו כאן – יוצרים ובונים חברה אחת שבה 'קיבוץ התרבויות' הוא מסממניה המובהקים – וה"דבק" שמחבר בו את כולנו – הוא בדבש הניגר מכל עבר".
"אחת התובנות שעלו לי מהמופע הזה" משתף אברמסון בתובונות מהצגת הבכורה, "היא שהחיבור המיוחד שלנו האומנים על הבמה מחלחל לקהל ומייצר תחושה מאוד נעימה ונוסטלגית, כך שלא משנה מאין באו קהל הצופים, החיבור המוסיקאלי והסיפורים עם התיבול של ההומור מחבר את כל הקהלים לכדי משהו פנימי עמוק, ונוגע בנימי הנשמה כל אחד במקום שלו".