שמעון החזיק בפעם המי יודע כמה את הטלפון וניסה ליצור קשר עם אבא. בתחילה עוד נשמע צליל חיוג, בהמשך הוא הועבר ישירות לתא קולי.
שלושה ימי חרדה עברו עליהם. לא היו להם פרטים על מיקום האירוח וגם לא קצה חוט של מקום שהותו של האבא בלונדון.
אחרי שלושה ימים הגיעה הידיעה, אבא אותר ללא רוח חיים בדירת המארח בלונדון. גופתו הייתה קרה והצוות הרפואי שהוזעק למקום זיהה כי הוא שוכב כך כבר מספר ימים.
תוך יומיים הוא הגיע לארץ, שמעון שהיה אז רק בן עשר נפרד ממנו בבית ההלוויות באמירת קדיש.
הימים שהגיעו אחר כך היו ימי בדידות ומחסור, הדממה והעוני כיסו כל קיר בבית. חרדת הנטישה לא עזבה אותו.
במילים כאובות הוא מתאר את החלומות הקשים שליוו אותו בימים ובלילות: "פחדתי לעזוב את אמא, חששתי לנסוע לישיבה בעיר אחרת ולגלות אחרי כמה שבועות שאמא עטופה בלבן ואני נפרד ממנה בקדיש. השתדלתי לעשות נחת לאבא ז"ל ולאמא שמאז אותו היום הפכה לאדם אחר. כשבגרתי ורציתי לבנות בית לא היה מי שיהיה שם בשבילי שידאג לי. השנים התקדמו, המצב הכלכלי רק הוחמר וההמתנה לשידוך הייתה נראית כנצח".
כעת עומד שימי לפני חתונתו ופונה לעזרת הציבור, "ב"ה בסוף התארסתי לבחורה מעולה. עוד שלושה שבועות אני מתחתן, אני לא ישן בלילה ומייחל שיימצא פתרון… אני מתבייש מההורים של הכלה, הם לא מבינים למה אנחנו לא נותנים את חלקנו באולם. העתיד שלי תלוי בליבכם הרחום! בבקשה אל תתנו לי להתרסק, תעזרו לי לבנות בית חדש ולשמח את אבא ז"ל ואת אמא".
שימי הוא אחד מ 63 היתומים הנישאים בחודשים אב ואלול ורבני ועד הרבנים נרתמים לעזרתם.