בשבוע שעבר, ביום רביעי, קיבלנו שיחה למוקד החירום של ארגון להב"ה.
"יש פה אישה בבית החולים, שהבן זוג הערבי תקף אותה בביתה, ולאחר שאושפזה, הוא הגיע לבית החולים ופגע בה שוב תוך אלימות קשה. הצוות הזמין משטרה, וזו עיכבה אותו אבל שחררה אותו לאחר 3 שעות! הסימנים הכחולים על הגוף שלה מחרידים. הוא עלול לרצוח אותה! בואו, קחו אותה עכשיו. היא מוכנה".
כמובן, שכבר שעה לאחר מכן היא היתה בדרך לאחת מדירות החירום של להב"ה. אשתי ענת סיפרה לי, שהיא ראתה הרבה נשים מוכות ועם סימנים על גופן, אבל דבר כזה עדיין לא ראתה.
אשתי והצוות ישבו עם האישה כל אותו הלילה, והיא ספרה להם את הסיפור הקשה של חייה. גם היא הלכה שבי אחריו, וחשבה שהוא יגאל אותה מכל קשיי החיים שחוותה. וגם היא - כמו כולן - התבדתה מהר מאוד. הם ניסו לשכנע אותה להגיש תלונה במשטרה, אבל היא סירבה בתוקף. באותו הלילה, היא אמרה: "מה תעזור המשטרה? הרי אחרי שהוא תקף אותי בתוך בית החולים הם שיחררו אותו, אז עכשיו הם יעצרו אותו?", טענה חזקה.
היו שותפים איתנו במלאכת הקודש הקודש של הצלת בנות ישראל
ביום שישי, לאחר שכנועים רבים, הסכימה בכל זאת לגשת ולהגיש תלונה במשטרה. תיאמנו עם המשטרה שהיא תגיע בשעה 16:00, אבל כבר בשעה 15:00 היא הרגישה כאבים עזים בכל הגוף. אין ברירה, חייבים להזמין אמבולנס.
הפרמדיק פסק שחייבים להגיע לבית החולים. ערב שבת, ובמוצאי שבת כבר צום תשעה באב, אבל אין ברירה - חייבים להגיע לבית החולים. ידענו, שהיא לא תספיק לחזור לדירת החירום לפני שבת. אשתי לא יכלה ללוות אותה לבית החולים, כי ישנן נשים נוספות בדירת החירום שהיא צריכה לדאוג להן. לכן הסכימו הבת שלי, ביחד עם החברה שלה, אוריה, הבת של אליהו ליבמן ראש מועצת קרית ארבע, להתנדב ללוות אותה לבית החולים. תוך מספר דקות אירגנו להן אוכל ובגדים, והן נסעו לבית החולים.
בינתיים התקשרה אשתי למוקד של משטרת ירושלים כדי לעדכן אותם, שהבחורה מגיעה לבית החולים וכדאי שישימו לב, שהרי בפעם הקודמת, הגיע ה'בן-זוג' ותקף אותה בתוך בית החולים. אבל לאחר 10 דקות של שיחה עם המוקדן היא התיאשה. "אין עם מי לדבר", היא אמרה בסיום למוקדן. "אני דיווחתי, השיחה מוקלטת, אם קורה משהו - האחריות שלך".
כמובן, שלא סמכנו רק על זה. אשתי יצרה קשר עם אלמוג כהן מהוועד להצלת הנגב, בכיר במשטרה לשעבר והיום מועמד 'עוצמה יהודית' לכנסת. היא שלחה לו את התמונות של החבלות של האישה. הוא יצר קשר עם גורמים בכירים במשטרה, שדאגו לעצור את אותו עבריין ולהאריך לו מעצר. אבל מה תעשה אישה מוכה שאין לה קשרים במשטרה? שאלה נוקבת שאמורה להדיר שינה מעיניו של השר לביטחון פנים...
במוצאי שבת, לאחר תפילת ערבית, נסענו מיד לבית החולים. כשנכנסנו לבית החולים, ראינו אותה בפעם הראשונה כשהיא מחייכת. הם בילו את השבת בחדר המיון. היחס של הרופאים והאחיות היה נפלא. הם הבינו את הסיפור ועשו ככל יכולתם כדי לסייע. "אין על אוריה ולהבה", היא אמרה והתכוונה כמובן גם לבת שלי שהייתה איתה, שקוראים לה להבה(...), וגם לארגון להב"ה.
ועכשיו מתחיל השיקום הארוך והקשה. עוד קשיים רבים נכונו לה וניסיונות לא פשוטים, אבל אנחנו נעשה הכל כדי להיות לצידה, לעזור לה לשוב לעמה. נקווה, שגם במשטרה יתעוררו ויתנו דגש גדול יותר למאבק באלימות כנגד נשים.
היו שותפים איתנו במלאכת הקודש הקודש של הצלת בנות ישראל
בנצי גופשטיין