המבצע בעזה היה אמור להיות סוג של 'הכשרה מדינית' בציבור עבור ראש הממשלה יאיר לפיד. להראות שגם אל מול מערכה צבאית, לפיד יודע לפעול באופן הנכון. איש לא חושד בראש הממשלה שעיתוי היציאה למבצע הזה קשור למערכת הבחירות לכנסת ה-25, היה כאן צורך צבאי אמיתי בפעילות, אבל אין ספק שלפיד היה אמור ליהנות מהפירות של מבצע 'עלות השחר' שאיך שלא נסתכל עליו הסתיים באופן מוצלח מאוד מצידה של ישראל – הן צבאית והן מדינית.
בינתיים על פי הסקרים מפת המנדטים לא השתנתה. בחלק מהם לפיד אף מאבד גובה. מי שבוחן את התנהלותו במהלך המבצע לא ימצא בה רבב. התדרוך לנתניהו שהסכים לבוא, אחרי שלא היה מוכן לשבת לתדרוך המזומן על פי חוק עם ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, השיח סביב המבצע, האורך שלו, העובדה שהוא הסתיים בהצלחה, כל אלה היו אמורים להוסיף ללפיד עצמו וגם לבני גנץ נקודות זכות.
אז מדוע זה לא משתקף בסקרים? כי אמנם הסוגייה הביטחונית היא אחת המרכזיות בכל מערכת בחירות ובליכוד מאוד אוהבים לשים אותה על סדר היום בהקשר האיראני, אבל הקשב הציבורי המרכזי נמצא במקום אחר – יוקר המחיה.
כשלפיד היה עסוק בסוגיות אחרות, יו"ר הליכוד נתניהו הציג תוכנית כלכלית שכל מטרתה – אם באמת תצא אל הפועל – היא להיטיב עם האזרחים ולנסות לשנות את העול הכבד של סגירת החודש מבחינה כלכלית.
בעוד לפיד נמצא בעמדה לא טובה בעימות עם רוסיה סביב סוגיית פעילות הסוכנות היהודית אחרי שמתח ביקורת חריפה על הרוסים בשל המלחמה באוקראינה, נתניהו נחשב דווקא למיודד עם ולדימיר פוטין. אבל גם רוסיה אינה הבעיה של לפיד. הוא פשוט לא מבשר שום בשורה בתחום הכלכלי. אולי הוא מחכה, כי להערכתו מערכת הבחירות מתנהלת בעצלתיים ויש עוד זמן, אבל כדאי שראש הממשלה יזכור שהציבור צמא למידע הכה חשוב על הקלות בנטל הכלכלי. נראה שזה אולי הנושא הכי חשוב על הפרק במערכת הבחירות הנוכחית מבחינת ציבור המצביעים הישראלי כולו.
נתניהו מנסה לשנות כיוון בבחירות האלה. לקיים הבטחות – לפחות למי שהובטח לו שיריון בליכוד, להציע תוכניות שקיים סיכוי שייושמו מהר מבחינה כלכלית ובעיקר להיות ממלכתי ולהיפרד מתדמית פחות ממלכתית שנדבקה אליו במערכות הבחירות הקודמות. ההתנהלות המחושבת הזו בינתיים מציבה את הליכוד על מספר שסביב 34 מנדטים בבסיס. מאמץ שיצליח להביא עוד קצת, עלול לעשות את ההבדל בהרכב הממשלה הבאה.
לפיד נמצא במקום אחרי לגמרי. משייט במחוזות של היסמכות על הרשימה המשותפת ורע"מ, מחיר שיהיה חייב לשלם בשביל להקים ממשלה, מחיר שגם הוא עצמו לא בטוח שהוא היה רוצה לשלם. בונה על מישהו שיפנה עורף לנתניהו מתוך גוש הימין, כפי שהיה עם נפתלי בנט וגדעון סער.
סיבה נוספת לכך שאין שינוי במפת הסקרים, גם אחרי מבצע מוצלח מאוד בעזה, היא שמבחינת צד המרכז-שמאל הסוגייה היא עדיין נתניהו או לא נתניהו. כל עוד הם מעודדים את השיח הזה, נתניהו רק מתעצם ממנו והם מפסידים. הם מדברים גבוהה, אבל לא הצליחו להוכיח מדינית, כלכלית ואפילו חברתית שהם באמת יצרו כאן שינוי וריפוי. כמובן שאם תשאלו את סביבתם התשובה תהיה אחרת, אבל אם נניח את הברים על השולחן, בסוף הציבור רוצה את מה שבחר ובבחירות הקודמות הוא קיבל משהו אחר.
לפיד טען לכאוס מדיני, בינתיים הוא יוצר אותו בעצמו
בימים האחרונים עלתה סוגיה מטרידה על סדר היום המדיני, שלא זכתה ליותר מדי כותרות. הונדורס הודיעה שהיא שוקלת להעביר את השגרירות שלה מירושלים לתל אביב כדי ליישר קו עם החוק הבינלאומי, כך על פי גורמים בכירים במדינה.
המערכת המדינית שלנו עושה פעילות אינטנסיבית מתחת לפני השטח כדי למנוע את המהלך הזה, אבל צריך לדבר על כיצד הוא הופך לגיטימי דווקא בתקופת פעילותה של הממשלה הנוכחית.
ובכן, זה לא סוד שהממשל הדמוקרטי היה שמח להפוך את החלטת הנשיא טראמפ להעביר את השגרירות האמריקנית בחזרה לתל אביב, אבל הסיפור הזה מעוגן היטב בחקיקה בארה"ב. אז בינתיים מכרסמים לאט לאט בקיים. ההסכמה של יאיר לפיד ונפתלי בנט לאשר את שדרוג מעמדה של הנציגות הפלסטינית הפועלת בתוך השגרירות ולאפשר לה מחדש לעבוד תחת מחלקת המדינה ישירות ולא תחת השגריר, היא בעצם צעד שאומר בעצם, אנחנו מסכימים לנציגות מיוחדת לפלסטינים, מבלי להגיד את המילה קונסוליה שהיא כבר אמירה שמנוגדת לחוק האמריקני. נוח לג'ו ביידן, נוח לאנתוני בלינקן, קשה להבין למה המצב הזה נוח לישראל.
הונדורס רואה בדיוק את הפיחות הזוחל הזה. אם עד לפני קצת יותר משנה ישראל הפעילה לחץ כדי שמדינות יפתחו נציגויות בירושלים, היום זה אולי מדובר בשולי השיח הדיפלומטי. חילופי השלטון במדינה הזו, שנהנתה היטב משדרוג היחסים עם ישראל לאחר העברת השגרירות בירושלים, העלתה להנהגה מועמדת מהשמאל שאוזנה קשובה מאוד לפלסטינים. לא היה צריך לשכנע אותה הרבה להסכים למהלך. ישראל היא זו שצריכה לעשות עבודה קשה ואף לשלוח רמזים פחות נעימים בשפה הדיפלומטית, כדי להשאיר את שגרירות הונדורס במקומה.
לפיד וממשלתו, בהתנהלותם, משדרים פשרנות מדינית. הם קוראים לזה התנהלות נכונה וזהירה, אני ברשותכם אקרא לצעדים הללו פשרנות. לאמריקנים היה צריך להגיד באופן ברור ומוחלט שישראל לא מסכימה לשום שדרוג של נציגות לפלסטינים בירושלים. נעשים צעדים משמעותיים לטובת הפלסטינים, בעיקר בעזה, והם די והותר כדי להראות לאמריקנים שאנחנו נכונים לדאוג לאוכלוסייה שהרשות הפלסטינית מפקירה באופן עקבי.
אני מניח שלפיד מחזיק בידיו הערכות מדיניות שלוקחות אותו למהלכים מעין אלה, אבל האמת צריכה להיאמר: אלה לא צעדים טובים למדינת ישראל. השינוי שנעשה בממשל הקודם להכרה בירושלים כבירת ישראל באופן בלעדי, היה צריך להישמר במלואו. לא צריך לתת לממשל הדמוקרטי לכרסם במצב הזה, בגלל אי נעימות של ביידן מהפלסטינים או לחץ שהם מפעילים עליו, בטענה שהצעדים הללו הם אלו שיובילו לשלום.
ביידן, שמכיר את האיזור לא רע, יודע היטב ששלום לא יצא מאבו מאזן. הוא יודע שמדובר באדם שמממן טרור באמצעות הרשות הפלסטינית, במנהיג שבני עמו מעניינים אותו הרבה פחות מהכסף שנכנס לכיסים שלו ושל משפחתו מכל מיני מיסים מומצאים ברשות הפלסטינית.
גם זה נמצא בעוכריו של לפיד. הוא טען תמיד שנתניהו דיבר על תור זהב מדיני, אבל מצבנו בעולם למעשה היה גרוע. יאיר לפיד מחזיק במושכות השלטון שבועות ספורים וכבר כעת יש לו שורה של בעיות מדיניות שהוא צריך לפתור. זה ההבדל שמותיר את גוש הימין על סף ניצחון ומבהיר שגוש השמאל-מרכז לא באמת מסוגל להרכיב ממשלה שתוכל להיקרא לאומית.