גובה המזוזה בשער יפו

נחלקו האחרונים בעקבות הגמרא במסכת מנחות (מג ע''ב), האם ההולך לישון ובפתחו מזוזה מקיים מצווה.

הגמרא מביאה את דברי דוד המלך שנכנס לבית המרחץ, ובתחילה הצטער שהוא עומד ללא מצוות, אך לאחר מכן נרגע, מכיוון שנזכר במצוות המילה שנמצאת עליו תמיד.

א. מקשה האר''י הקדוש (מובא במג''א כא, ב), הרי גם בעת השינה היה ללא מצוות, ומדוע הצטער רק כאשר נכנס למרחץ? מכאן הסיק, שדוד המלך הלך לישון עם ציצית, ולכן לא היה ערום מהמצוות. ב. המגן אברהם (שם) חלק על דבריו וכתב שאין מצווה לישון עם ציצית, והסיבה שדוד לא חשש שהוא ללא מצוות בשנתו היא, שהוא ישן בחדר שיש בו מזוזה ויש בכך מצווה. ובלשונו:

''וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן, ומביא מהאי דאמרינן במנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות, וקשה למה לא אמר כן בלילה שהיה גם כן ערום? אלא על כרחך שהיה שוכב בטלית קטן. ואם קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה, דיש לומר דבלילה על כל פנים היה לו מזוזה בפתחו.''

בעקבות התורה המזכירה את מצוות המזוזה, נעסוק השבוע בחלק מהלכותיה ובמחלוקות הראשונים בשאלות: כיצד יש לקבוע את המזוזה, במאונך או במאוזן. באיזה גובה יש לשים את המזוזה, מה הדין בשערים גבוהים במיוחד (כמו שער יפו), והאם יש לקבוע מזוזה בבית מדרש.

אופן הנחת המזוזה

כיצד יש לקבוע את המזוזה? הגמרא במסכת מנחות (לג ע''א) כותבת, שמזוזה המונחת כמו 'נגר', כלומר כמו היתד שתוקעים הנגרים בדלת - פסולה. נחלקו הראשונים כיצד הנגרים היו תוקעים את היתד שלהם, וממילא באיזה אופן אסור לקבוע מזוזה:

א. רש''י (ד''ה כמין נגר) והרא''ש (ג, ט) ביארו, שהנגרים היו תוקעים את היתד שלהם במאוזן (מימין לשמאל), ומשום כך רק מזוזה שקובעים אותה במאונך כשרה. בטעם פסק זה הסביר הנימוקי יוסף (ה ע''ב בדה''ר), שכאשר מניחים מזוזה בשכיבה, יש בכך חוסר כבוד, כשם שמניחים ספר תורה בעמידה בארון ולא בשכיבה.

ב. רבינו תם (תוספות ד''ה הא), הקשה על רש''י. הרי הגמרא במסכת בבא בתרא (קא ע''א) כותבת, שקבורה במעומד נקראת 'קבורת חמור', אם כן בוודאי שקביעת מזוזה בדרך זו לא מוסיף לכבודה. כמו כן מוסיף רבינו תם ראייה לשיטתו, שספר התורה והלוחות שבארון הברית הניחו בשכיבה כפי שמשמע מדברי הגמרא בבבא בתרא (יד ע''א), ומוכח שהנחה בשכיבה מכובדת יותר.

לדעתו הנגרים היו תוקעים את היתד שלהם במאונך, ואם תוקעים את המזוזה בצורה כזאת היא פסולה כפי שכותבת הגמרא. כדי שהמזוזה תהיה כשרה יש להניח אותה במאוזן, כהנחת ספר התורה והלוחות שבארון הברית, ובלשונו:

''וקשיא לרבינו תם, דמעומד לא דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (בבא בתרא קא), וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפרק הראשון של בבא בתרא, אף על פי שהיו יכולין להניחו מעומד. ועל כן פירש רבינו תם מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ (= במאונך) פסולה, וכאיסתוירא הנתון בשוק (כלומר) לרחבה, כשרה.''

אמנם עדיין קשה על דבריו, שהרי למעשה ספרי התורה שבארון הקודש נמצאים בעמידה וכשיטת רש''י. על כך מתרץ רבינו תם, שאדרבה משם ראייה לשיטתו, שהרי יש לעמוד בפני ספר תורה רק כאשר הוא נמצא במצב לא טבעי, כשמוצאים אותו מההיכל כאשר הוא נמצא בעמידה, ואילו דווקא כאשר משכיבים אותו על הבימה כולם יושבים - מוכח ששכיבה היא מצבו הטבעי.

להלכה

א. להלכה פסק השולחן ערוך (יו''ד רפט, ו) כדעת רש''י, שיש לקבוע את המזוזה במאונך, שכן דעת רוב הראשונים, וכך פסק גם הגר''א (דרכי תשובה שם). ב. הרמ''א (שם) לעומת זאת פסק כדעת המהרי''ל (מזוזה, ו), שעל מנת לצאת ידי חובת שתי הדעות יש לקבוע את המזוזה באלכסון, וכך היא גם קצת במאוזן, וגם קצת במאונך.

לכאורה פשרת המהרי''ל תמוהה, שהרי כאשר קובעים באלכסון המזוזה לא מאונכת ולא מאוזנת ולא יוצאים ידי חובה לא לדעת רש''י ולא לדעת רבינו תם! צריך לומר שהמהרי''ל הבין שבטבע יש שתי אפשרויות, מאוזן ומאונך, 'אלכסון' לעומת זאת אינו מצב כשלעצמו, שהרי שבטבע אין חפצים העומדים באלכסון. לכן, כאשר שמים חפץ באלכסון הוא חצי מאוזן וחצי מאונך (ועיין הערה ).

גובה המזוזה

הגמרא במסכת מנחות (לג ע''א) עוסקת בדיני מזוזה, ובכללם בשאלה באיזה גובה צריכה המזוזה להיות. לדעת שמואל המזוזה צריכה להיות בשליש העליון של המשקוף, ואילו לדעת רב הונא אפשר לקובעה לאורך כל המשקוף, למעט הטפח הצמוד לסוף המשקוף. להלכה פסקו הראשונים כדעת שמואל, אלא שנחלקו בביאור דבריו:

א. הרא''ש (הל' מזוזה סי' י) ביאר, שאפשר לקבוע את המזוזה בכל השליש העליון של המשקוף. ראייה לדבריו הביא מדברי רבי יוסי בגמרא שאמר 'וכתבתם וקשרתם', דהיינו שהמקום שמניחים את המזוזה שנכתבה זהה למקום בו קושרים את תפילין של ראש, ואת התפילין של ראש מניחים בכל גובה הראש (מקום שמוחו של תינוק רופס), וכן פסק להלכה הגר''א (רפט, ז).

ב. הרמב''ם (מזוזה ו, יב) חלק על דבריו ופסק, שדברי רבי יוסי נאמרו רק במצב של בדיעבד ובלית ברירה, כאשר אין אפשרות להניח את המזוזה בתחילת השליש העליון ניתן לקובעה גם בסופו, אבל לכתחילה יש לקבוע את המזוזה בתחילת השליש העליון של המשקוף. כדבריו פסק השולחן ערוך (רפט, ב), וכך משתדלים לעשות בפועל.

שערים גבוהים

על בסיס האמור, יש לראות את מחלוקת הפוסקים היכן יש לשים מזוזה בשער גבוה. הגמרא במנחות (לג ע''ב) כותבת שיש לקבוע את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כדי שהנכנס לבית יראה ראשית את המזוזה. דנו הראשונים, מה הדין בשערים גבוהים כמו שער יפו, מצד אחד יש לקבוע את המזוזה בשליש העליון, אבל מצד שני בגובה כזה כלל לא יראו אותה:

א. התוספות (יומא יא ע''ב ד''ה שאין) והמרדכי (רמז תתקסא) כתבו, שהירושלמי (מגילה ד, יב) הכריע שבמקרה בו השערים גבוהים במיוחד, יש להעדיף את נראות המזוזה מהנחתה בשליש העליון, ולכן יש לשים את המזוזה בגובה סביר. כדבריהם פסקו להלכה אחרונים רבים, ביניהם הב''ח (יו''ד רפט), הש''ך (שם), הט''ז (שם) ועוד, וכך אכן המזוזה בשער יפו. ובלשון ערוך השולחן (רפט, י):

''ובגובה כמה שיעורה לקובעה אמרו שם (לג ע''א) מצווה להניחה בתחילת שליש העליון, ואם הפתח גבוה הרבה באופן שתחילת שליש העליון הוא למעלה מכתפיו בירושלמי דמגילה אומר מפורש, דאימתי נותנה בשליש העליון, רק כשהוא נגד כתפיו אבל כשהוא למעלה מכתפיו אין להשגיח על שליש העליון וכן ביארו התוספות ביומא וכן כתב המרדכי.''

ב. הרמב''ם בהלכות מזוזה לא חילק בין הדינים, ופסק שבכל עניין יש להניח את המזוזה בשליש העליון של הפתח, וכן פסק הרב עובדיה (יביע אומר יו''ד ב, כא) בעקבות הבנתו בשולחן ערוך. הסיבה שלא פסק כדברי הירושלמי מופיעה בדברי התוספות במנחות (ד''ה ומאי) שכתבו, שמתוך כך שבתלמוד הבבלי לא הובא דין זה, משמע שהוא חולק על הירושלמי ואין שינוי במיקום המזוזה בעקבות גובה הפתח, וכאשר הבבלי והירושלמי חולקים - הלכה כבבלי,.

מזוזה בבית מדרש

האם בית מדרש חייב במזוזה? הגמרא במסכת יומא (יא ע''ב) מונה את המקומות החייבים במזוזה: שערי חצרות, שערי בתים, ועוד. כפי שממשיכה הגמרא וכותבת, בית כנסת חייב במזוזה רק בתנאי שיש דרכו מעבר לחדר בו גר שמש בית הכנסת. בטעם הדבר שבית הכנסת פטור ממזוזה נחלקו הראשונים, וטעמם משליך על השאלה האם בית מדרש חייב במזוזה:

א. רש''י (יב ע''א ד''ה דכרכים) ותוספות (ד''ה שאין בו) פירשו, שבית מתחייב במזוזה רק כאשר יש לו בעלים מוגדרים, וכלשון הפסוק על מזוזות 'ביתך' - הבית שלך. בית הכנסת בדרך כלל שייך לציבור, משום כך הוא פטור ממזוזה (אך כאשר הוא פרטי, יהיה חייב). את דברי הירושלמי הפוסק שבית מדרש חייב במזוזה, העמידו בבית מדרש ששייך לאדם פרטי.

ב. הרמב''ם (מזוזה ו, ו) והמאירי (י ע''א ד''ה בתי) פירשו אחרת. לשיטתם בית הכנסת פטור ממזוזה משום שזהו מקום קדוש, ומקום קדוש לא נחשב בית, גם אם הוא שייך לאדם פרטי ושלא כדברי התוספות. יש לציין, שבמקרה בו משתמשים באולם גם לתפילות וגם לאירועים חברתיים, גם הם יודו שיש לקבוע בו מזוזה, כיוון שלא חלה עליו קדושת בית כנסת. ובלשון הרמב''ם:

''הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קודש, בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב, כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה.''

ג. כיוון שונה מופיע בדברי המרדכי (מנחות תתקסא) שפירש, שבית כנסת פטור ממזוזה בגלל שהוא לא מיועד למגורי קבע, דהיינו הוא משמש לתפילות בלבד (בעבר היו מתפללים בבית הכנסת ולומדים בבית המדרש). בעקבות כך טען המרדכי (על פי ביאור הש''ך), שבית מדרש שנמצאים בו במהלך היום באופן קבוע והוא דומה לדירה - חייב במזוזה (ועיין הערה ).

סברא נוספת לחיוב בית מדרש במזוזה מצינו ברא''ש (הל' מזוזה סי' י) בשם המהר''ם מרוטנבורג, ש''רוח רעה הייתה מבעתתו'' כאשר הוא היה ישן בבית מדרש, עד שקבע שם מזוזה. כלומר, המזוזה משמשת גם כעין הגנה רוחנית כפי שכותבת הגמרא במסכת מנחות (לג ע''ב), ולכן יש לקובעה גם בבית המדרש (מכל מקום ברור שאסור לקבוע מזוזה רק בשביל סגולה או הגנה וכו').

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (רפו, י) שבית המדרש פטור ממזוזה (ובפשטות פסק כטעם הרמב''ם). אמנם הוסיף, שמכיוון שהמרדכי פסק שהמקום כן חייב במזוזה - טוב לקבוע בלא ברכה. הש''ך (שם, כ) הביא דברי הב''ח שהמליץ להסמיך את קביעת המזוזה בבית הכנסת לקביעת מזוזה בבית פרטי המחוייב לכל הדעות, וכך ניתן לברך פעם אחת (בדומה לבדיקת חמץ).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו ...

יגאל גרוס הוא אברך בישיבת מרכז הרב

מצאת טעות? tora2338@gmail.com