בניסיון להתחקות אחר קסמם של גנרלים בפוליטיקה הישראלית שוחחנו עם ד"ר גייל טלשיר מומחית לחקר אידיאולוגיות פוליטיות שמציגה בשיחה אתה כמה תובנות וניתוחים מפתיעים.
בראשית הדברים תהינו כיצד קורה שעל אף שאנחנו לא יודעים הרבה על עמדותיו של אייזנקוט בנושאי כלכלה, דת ומדינה, מדיניות חוץ ועוד, עם זאת במחנה גנץ יש תקווה שהוא יהיה זה שיחולל את המהפך, מעבר לניסיונותיו הקודמים של יאיר לפיד לצרף אותו אליו. ניסינו להבין את ההיגיון שמאחורי התקוות הללו. ד"ר טלשיר מסבירה כי תקווה זו נובעת ממספר מרכיבים.
"מרכיב אחד הוא שאנשים שניהלו את הצבא, שהוא הזרוע המרכזית של אסטרטגיה ארוכת טווח בזירה הישראלית, יש להם יכולת הובלה, יצירת מדיניות ופרופיל ציבורי המזוהה עם ביטחון שהוא מצרך חיוני בפוליטיקה הישראלית. להילה של הרמטכ"לים יש מקום כדמויות ציבוריות מוכרות", היא אומרת ומציינת כי גם יוצאי סקטורים אחרים כמו תקשורת והשלטון המקומי מהווים מוקד למשיכת מצביעים, אך "אין כמו צבא העם כדי להביא את ההילה של פעולה למען הכלל".
לבד מזאת, אומרת טלשיר, קיימת "תופעה שהיא בעיה של המרכז שהוא מחפש כל הזמן גירויים חדשים והם לא פעם פרסונות חדשות, כוכבים נוצצים. במובן הזה רמטכ"ל חדש שנכנס לפוליטיקה הגדושה גם כך ומביא הילה מחודשת נענה לסנטימנט הזה של המרכז שמחפש כוכבים". למה הבעיה הזו קיימת דווקא במרכז? "כי הימין והשמאל אידיאולוגיים, יש תפיסת עולם ויודעים מה הם רוצים. לעומת זאת המרכז פריך מבחינת תפיסת עולם וניתן להצטופף בקלות בלי להסגיר עמדות משמעותיות לגבי סוגיות שונות, כפי שראינו בדבריו של אייזנקוט אתמול שדיבר בממלכתיות שאומרת שמירה על שלטון החוק והדמוקרטיה והציטוט היחיד הוא ממגילת העצמאות שמדבר על ישראל כמדינת לאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לכולם".
אם גם לכם נראה שמדבור בחיבוק של המכנה המשותף הנמוך ביותר, ד"ר טלשיר מזכירה ש"בעשור האחרון הקרב האידיאולוגי הוא לא על הסכסוך הישראלי פלשתיני אלא על המתח הכאילו לא מגושר בין יהודים לדמוקרטית, לכן המפלגה שלהם באה לומר גם וגם, למרות שזה היה הקונצנזוס במשך שבעים שנה, אבל כעת הפך למחלוקת. מעבר לזה, מה זה אומר בנוגע לסכסוך, ליהדות, להגירה? לא שמענו כלום מאייזנקוט ונקווה שגם הוא יגיד עמדות ולא רק ססמאות כלליות".
בהתייחס למקובל בעולם אומרת ד"ר טלשיר כי שם המציאות שונה שכן גנרלים הם חלק מצבא מקצועי והילת הפעולה למען הכלל והאומה קיימת פחות. עם זאת ישנם כאלה שנכנסו לפוליטיקה, אך שם העדיפו מפלגות ימין ומפלגות רפובליקאניות כחלק מהאג'נדה הביטחונית בה הם מאמינים. בישראל מדד האמון בצה"ל הוא הגבוה ביותר והתקווה של הזירה הפוליטית לרווח גדול מקפיצתם של גנרלים אליה נובעת מכך.
על הצלחותיהם ואי הצלחותיהם של גנרלים בפוליטיקה מזכירה ד"ר טלשיר את הצלחתו של יצחק רבין להעביר את ההובלה הצבאית להובלה המדינית והאזרחית, מה שגרר הילה משמעותית במרכז שמאל. לעומת זאת אהוד ברק ניסה לפני כשנתיים לחזור אל הזירה כדי להציל את המרכז שמאל והתרסק. במקרה של כחול-לבן על שלל רמטכ"ליה השאיפה הייתה לשדר את עמדת המבוגר האחראי.
בהקשר זה מציינת טלשיר כי חיבור המנדטים של יש עתיד והמחנה הממלכתי מייצג מפלגה בסדר גודל דומה לזה של הליכוד, אך לעומת הליכוד שמצליח לשמר את אחדותו וגודלו, המרכז שמאל מתנפץ וממשיכי מפלגת העבודה לא מצליחים לחזור לימיה הגדולים של המפלגה כמרכז שמאל חברתי מדיני ביטחוני. "כך קורה שהמרכז רוצה כוכבים חדשים ואנחנו מקבלים מרכז חלול שלא מצליח להעמיד אלטרנטיבה. עם אלקין וסער אי אפשר להגיד שזו מפלגת מרכז שמאל".
בהזדמנות זו שאלנו את ד"ר טלשיר אם היא מזהה הבדלים משמעותיים אידיאולוגית בין יש עתיד למפלגתו של בני גנץ, והיא מסבירה את ההיסטוריה הפוליטית של השניים בניסיון לבדל ביניהם, אך קובעת שבסופו של יום מדובר במאבק פרסונאלי על ההנהגה. "לפיד עלה על גב מחאת המילואימניקים עם תפיסת הישראליות החדשה שצמחה מהמחאה החברתית. המיתוג שלו היה של ימין לאומי בגלל האמירה השטחית שהעם זז ימינה. מאז לפיד מיצב את עצמו מחדש מכיוון שהלפיד צפוף בדמויות שרוצות לרשת את נתניהו ולכן ראינו את לפיד זז למרכז שמאל עם אג'נדת הגנת הדמוקרטיה וזכויות פרט, מה שלא היה לפני עשור וכך נוצר מקום במרכז לבני גנץ לומר שהוא המרכז האמתי. האם יש ביניהם הבדלים אידיאולוגיים? ברור שהקרב הוא קרב פרסונאלי, וכך גם הקרב בין גנץ למיכאלי. האם הם יצליחו לשתף פעולה אחר כך? ראינו שהם עבדו יחד בממשלת השינוי, אבל זה קרב יצרי על שאלת זהותו של המנהיג שעליו תוטל הרכבת הממשלה אם לנתניהו לא יהיו 61".
"מול הניסיון של נתניהו להגיד שללפיד אין ממשלה ללא המשותפת, גנץ ואייזנקוט אומרים שהם יביאו את החרדים ויוכלו להקים ממשלת אחדות, אבל לממשלת אחדות יש הצדקה בתקופות משבר כמו מלחמת ששת הימין או משבר כלכלי. התפיסה הבסיסית בדמוקרטיה היא לא ממשלת אחדות, אלא מצב שבו יש עמדות ויש מדיניות והציבור בוחר בין עמדות ולא לחפש חמימות נעימה שבה לא אומרים כלום. יש כאן אי הבנה של מהות הדמוקרטיה".
על הסיכוי שאייזנקוט יביא אתו סחף של מנדטים אומרת ד"ר טלשיר כי הסיכוי לכך קטן, אך במציאות הפוליטית העכשווית לא זו השאלה, אלא מי יביא את שני המנדטים שישלימו ל-61, ובקרב הקטן הזה יתכן ולאייזנקוט תהיה העדיפות הזו. עוד היא מזכירה את החלטת אייזנקוט להביא אתו למפלגה את מתן כהנא על מנת להיאבק על הציונות הדתית המתונה, "אלו קרבות קטנים, אבל בהם תוכרענה הבחירות הבאות".
לזאת מוסיפה ד"ר טלשיר תרחיש שיתכן ויפגע בכוונותיהם של גנץ ואייזנקוט, ובתרחיש זה אייזנקוט תורם תרומה יפה למפלגה ובכך מביא לקריסתן של מרץ והעבודה אל מתחת לאחוז החסימה ובכך יובטח לנתניהו הרוב הדרוש לו.
עוד שאלנו אודות האמירה של המפלגות החרדיות לפיה הם לא יוכלו לשבת יחד עם מתן כהנא בממשלה אחת. טלשיר מציינת שמפתיע לראות שאותו גנץ שדחק את יועז הנדל, שגם נגדו החרדים מתבטאים בחריפות, מקבל את כהנא דרך אייזנקוט. להערכתה שאלת עבודתם המשותפת של חרדים וכהנא לא תאריך ימים וגם הווטו שמוטל על כהנא יוסר במידה והחרדים יהיו מעוניינים להיכנס לממשלה. במצב שכזה יימצא לו תפקיד שאינו השר לענייני דתות.