לא מעט חושבים כי על "הציונות הדתית האמונית" לקחת אחריות פוליטית על כלל המציאות בישראל על כל מורכבותה, ולהוביל אותה מראש הפירמידה הפוליטית - מפלגת שלטון וראשות הממשלה.
את הגישה הזו ייצגה תנועת מנהיגות יהודית בראשות משה פייגלין בליכוד, ומוטי קרפל בספרו המהפכה האמונית. גישה אידיאולוגית זו חלחלה עמוק לציבור הדתי לאומי ונראה לי שהיא הייתה אחד הכוחות הפועלים בבחירת נפתלי בנט בתחילה לראשות המפד"ל לשעבר.
אך גישה זו חטפה מכות קשות מאוד: פייגלין לא הצליח באופן אישי להוביל את המהלך הזה בליכוד. אח"כ הוא הלך להקים מפלגה עצמאית שזו היתה האמירה שלה אך היא קרסה.
בנט קרס מדחי אל דחי עד שהוא הגיע למצב אבסורדי שהוא ראש ממשלה אך ללא ציבור וללא אידיאולוגיה. נשארה רק התמונה על הקיר.
המכות הקשות לדעה הזו לכאורה גרמו לה להימחק מהמפה הפוליטית לגמרי.
האם מכות קשות אלו מלמדות מראש שהיא הייתה טענה לא נכונה? או שאולי דרך היישום שלה היה מוטעה? אולי מי שניסה להוביל אותה הקדים את זמנו או שחסר לו הכישורים הפוליטיים לכך?
ננסה לחשוב על הכוחות הפוליטיים הציונים דתיים הקיימים:
1. דתיים לאומיים בליכוד: אף אחד מהם לא מצהיר שזו האידיאולוגיה שלו- להוביל את כלל מדינת ישראל ולקחת אחריות על כל המורכבות שלה ולהגיע לראש הפירמידה מיתוך האידיאולוגיה הדתית הלאומית. מה שכן הם בעניין של לקחת חלק לשנות לטובה וכו'.
אין ספק שהיום יש למזוהים כדתיים לאומיים השפעה פוליטית כבירה בליכוד ואולי יום אחד זה יתממש בצמיחת המטרה שפירטנו.
2.. מפלגת הציונות הדתית- סמוטריץ מדבר בפירוש על המטרה שפירטנו. אך טענתו המרכזית שלא הגיע זמנה. ייתכן שהוא סבור שלא הגיע זמנה במובן של היקף הציבור שרוצה בה. וייתכן שהוא סבור שלא הגיע זמנה במובן זה שאין לתורת הציונות הדתית מספיק יכולת תורנית לנהל מדינה.
3. מפלגת נועם- מטרה זו כלל אינה בסדר היום שלה. במובן הזה היא נסיגה עמוקה שכן מבחינתם נראה שיש רק נושא אחד חשוב והשאר אין הם מעוניינים לקחת עליו אחריות. אומנם הנושא שלהם אינו דאגה לציבור ספציפי אך כן מתמקד בנושא ספציפי, אם כי מהותי וייסודי ביותר.
4. עוצמה יהודית- הם בוודאי אינם רואים עצמם כשייכים למטרה זו. הם ממוקדים בדאגה ללאומיות היהודית אך בוודאי לא עסוקים בחיבור למטרה שהצגנו. נראה שהם רואים את עצמם תמיד כתוספת חשובה על הימין בישראל.
5. ציונים דתיים שמפוזרים במפלגות שמאל- כן חשוב להם לקחת אחריות בתחומם אך נראה שהם רואים בדתיות הלאומיות תופעה מגזרית אך לא אידיאולוגיה בעלת פוטנציאל הובלה של כלל הציבור בישראל.
אז האם המטרה הזו נגנזה? אני מקווה שלא. אני מחכה ומתפלל שיקום לה גואל.