אז נחתמה הפסקת אש, ומפלס המתח ירד. אפשר להפסיק לדאוג אם הילדים ישמעו חדשות, ומה הם מבינים וממה הם דואגים. אבל האם זה באמת כך? האם זה באמת נגמר מבחינת הילדים שלנו? מה עם שאר הדברים? אלה שהיו כמו הקורונה והמבצעים הקודמים, אלו שקורים כמו המצב בכבישים ואלו שאולי עוד יקרו?
אירועים מצטברים כאלה עלולים לפגוע בחוסן הנפשי של ילדינו, אבל גם יכולים שלא. לכן, דווקא עכשיו זה הזמן להתמודד לעזור להם להתמודד עם מה שהיה ולבנות את החוסן שלהם לעתיד
ראשית, דברו איתם על מה שהיה על תנסו לעבור הלאה כאילו כלום לא קרה. דברים שלא מדברים עליהם לא הולכים לשום מקום. זכרונות מרגעים מפחידים שלא עובדו יצטברו ויעלו בפעמים הבאות. המחשבות והדמיונות יכולים גם לגדול ולהתעצם אם לא נותנים מקום לדבר על הדברים. אפשר וכדאי למצא הזדמנות להזכיר משהו שהיה, או משהו שהשתנה- למשל שיש פסטיבל באזור כי רגוע שם.
כשנוצרת הזדמנות אפשר לסכם את הארועים בקצרה ולמסגר אותם באופן שהילדים יבינו אך גם לא יפעילו קטסטרופיזציה וחרדות להמשך. זה הזמן להראות כי האירועים היו זמניים (הנה עכשיו שקט), ספציפים לתחום הבטחוני (היו גם דברים טובים שקשורים לאירועים כמו ההתגייסות החברתית, או שלא קשורים- היינו עם חברים או ראינו סרט טוב). והדבר השלישי והחשוב שצריך להדגיש הוא השליטה והמסוגלות. היתה לנו כמדינה שליטה על הארועים (כיפת ברזל למשל) וגם כיחידים (יכולנו לשמור על עצמנו ולהכנס למרחב מוגן). מיקוד במה שאפשר לעשות מעלה תחושות מסוגלות ומקטין סיכוי להתפתחות חוסר אונים נרכש- התחושה שהדברים לא בשליטתנו.
שלושת המנגנונים של הסתכלות על דברים כזמניים, ממוקדים בתחום מסויים וההתמודדות איתם, בחלקה לפחות בשליטתנו הם מאפייני האופטימיות באופן רחב יותר, וכדאי להנחילם כדי שישמשו במצבים מאתגרים שונים.
יחד עם שיח על אירועים, דברו גם על רגשות: מה הרגשתם באותם ימים? מה אתם מרגישים עכשיו כשהסתיים? מה עזר לכם להתגבר? חשוב לתת לגיטימציה למגוון הרגשות, לתת ולידציה (אשרור) לכל מה שהילדים מספרים שרגישו ולא להקטין (בנוסח "מה יש לפחד, הרי אנחנו בבית ולא גרים בדרום", "קטן עליך" , את גיבורה וכו). זה הזמן להגדיל את אוצר המילים הרגשי של הילדים, לתת להם מגוון שמות מדוייקים יותר לרגשותיהם. אלה חשובים לניהול רגשות והתמודדות עם רגשות סוערים.
אפשר להציע מילה מדוייקת יותר מהרגשות הבסיסיים שעולים ראשונים (פחדתי, כעסתי, הייתי עצוב). אפשר גם לשתף במשהו שאנחנו הרגשנו ולהשתמש במילים מדוייקות ורגשות מורכביים יותר. שיח על רגשות, שכולל שיום, הבנת וזיהוי רגשות חשובים באופן רחב יותר, לא רק בעיתות כאלה ובונים אצל הילדים אוריינות רגשית (שפה רגשית עשירה), מודעות עצמית ויכולת לשתף ברגשות שעוזרות בתורן לנהל רגשות ולהתמודד עם מצבי לחץ ולבניית חוסן, גם בעיתות חרום וגם במצבי יום יום שונים, כולל מערכות יחסים עם חברים והצלחה בלימודים.
במקביל חשוב לדבר על החשיבות של שיתוף ברגש והתרומה שלו להרגשה טובה יותר וגם לכך שיבינו אותנו גם באופן ישיר יותר.
אפשר לדבר ספציפית על לחץ, להסביר את המנגנונים של הלחץ ואת החשיבות שלו לשמירה על עצמנו על ידי הנעה לפעולה. אפשר לדבר על מה גורם ללחץ, למה לחץ ברמה מסויימת עוזר ולאחריה מפריע. במקביל אפשר לדבר על דרכים להתמודד עם הלחץ שלא יגדל מדי ורצוי לשתף את הילדים במציאת דרכים להתמודדות. פתרונות שהילדים מציעים בעצמם או אחד לשני בדרך כלל מתקבלים באופן הטוב ביותר .
נסו להרבות בזמני יחד משפחתים. אלה מאזנים את זמני המתח, יוצרים תחושת חיבור ומוגנות. תמיכה ומערכות יחסים הם הגורם הראשון במעלה בהעלאת רווחה נפשית ובניית חוסן ולאחר ימים של מתח הם נחוצים במיוחד כגורם מגן. אז ככל שאתם יכולים, נסו לשים בצד חלק מהריצות ותהיו ביחד. הכניסו פעילויות מהנות, מחברות, ממלאות מצברים ומחממות לב. זה לא חייב להיות משהו מפוצץ, מעבר להם אין כמו ריטואלים משפחתיים חיוביים לייצר רגשות חיוביים ולהקטין את השפעתן של חוויות לא נעימות. אז הכניסו דברים קבועים וחוזרים על עצמם כמו פיקניק סוף החופש, ערב פיצה ומשחקי קופסה, מוצאי שבת ליד הים עם אבטיח או כל דבר שמתאים למשפחה שלכם.
לבסוף, לקראת הפעם הבאה (שנקווה שלא תבוא) אבל גם ביום יום. הגבילו ככל האפשר את כמות ובסוג המסרים החדשותיים אליהם חשופים הילדים, לפחות במדיומים בהם אתם שולטים .שטף חדשות המלווה אותנוו לאורך כל היום לא טוב לאף אחד ויוצר לחץ ודאגה, ובמיוחד לילדים. מחקרים מראים שחשיפה מרובה לחדשות מורידה רמות רווחה נפשית. מעבר לכך, היות ומרבית החדשות לא משמחות בלשון המעטה צמצום החשיפה לחדשות ימנע את התחושה שהעולם מלא סכנות ורוע ויקטין רמות לחץ. שתפו בני נוער, שעצמאים בצריכת החדשות, במחקרים ובתובנות כדי שיוכלו לקחת אחריות בעצמם על צריכת החדשות שלהם.
במקום זה, הרבו במינונים של חדשות טובות, כדי לנטרל את המחשבות שעלולות לעלות אצל ילדים בעקבות התקופה. חדשות על אנשים טובים, על מעשים טובים, על דברים טובים שקרו הכניסו פרקטיקה של הכרת תודה בסיום כל יום. בקשו מהילדים לספר על משהו טוב שקרה באותו היום, משהו שיש בחייהם והם מודים עליו, או מישהו שעשה עבורם משהו שהם מודים עליו. אלה עוזרים למוח להתמקד גם בטוב ובחיובי וגם הם כלי לבניית חוסן.
חשוב לזכור שהדברים שאנחנו עושים היום בונים את איך שנתמודד בעתיד. חוסן נבנה ממשתנים אישיים ומגורמי מגן סביבתיים. שניהם- גם פיתוח יכולות אישיות אצל ילדינו וגם יצירת סביבה בטוחה ותומכת הם בידינו. ושלא נצטרך להשתמש בהם לעיתים קרובות.
--
ד"ר ניבה דולב היא דיקנית סטודנטים, חוקרת בתחום המיומנויות האישיות, רגשיות וחברתיות במכללה האקדמית כנרת, על הופעתן של תסמיני חרדה שמופיעים אצל הילדים ומה הורים יכולים לעשות בנידון.