אחרי עשור פורה במיוחד בשנות השבעים שזיכה את צביקה פיק בתואר זמר השנה ארבעה פעמים, הגיעו שנות השמונים ואיתם האלבומים שלא נמכרו והשירים שלא הצליחו ברדיו.
התחושה הייתה שהגיע זמנו של המאסטרו לפנות את הבמה. אבל אז, הגיעו שנות התשעים. המאסטרו חזר, ובגדול.
1990 לא הייתה שונה מקודמותיה, פיק הוציא אמנם שני שירים ועוד אלבום אוסף, אבל אף אחד מהם לא החזיר אותו לאור הזרקורים. מי שכן החזירו אותו היו להקת נושאי המגבעת, אז להקה חדשה ומצליחה, שסיבוב ההופעות המשותף שלהם ושל פיק ב1991 היה להצלחה כבירה.
שנתיים לאחר מכן הוא התמודד בקדם אירוויזיון עם השיר 'ארטיק קרטיב', וב1995 הוציא אלבום אולפן נוסף בשם 'לעשות אהבה', אבל לא השירים שהלחין לעצמו הכניסו את העשור הזה לפנתיאון היצירה של פיק, אלא השירים שהלחין לאחרים.
אמנם במהלך חייו פיק הלחין עשרות שירים לאחרים, אבל אין ספק שנקודת המפנה הייתה ב1994 כשהלחין את השיר 'אני לא יכולה בלעדיך' לזמרת צעירה בשם דנה אינטרנשיונל (כאן בביצוע של פיק עצמו).
הקשר עם הזמרת הלך והתחזק, ושנה לאחר מכן הם כבר נפגשו לדואט בשם 'מי שלא רוקד עומד', ושלוש שנים מאוחר יותר, ב1998, הוא הלחין לה עוד שיר. השיר הזה, שאתם בטח מכירים, נקרא 'דיווה'.
דנה זכתה עם השיר באירוויזיון, וכישרון ההלחנה של פיק קיבל חותמת בינלאומית - המאסטרו עדיין כאן, והוא כאן בשביל להישאר. בשני העשורים שחלפו מאז צביקה פיק המשיך להוציא שירים ואלבומים אבל בעיקר הלחין לאחרים. כולם רצו פיסה מהמאסטרו. פיק הרבה להלחין לזמרות ובין היתר ביצעו את לחניו שרית חדד, מאיה בוסקילה, ריקי גל ועוד.
במקביל, הדור הצעיר שגדל פה בשנות האלפיים נחשף בעיקר לדמותו הצבעונית כשופט בכוכב נולד, וגם שם, הוא לא הסתפק בכס השיפוט אלא גם הלחין את שיר האודישנים לעונה השלישית - "לפעמים חלומות מתגשמים", בביצוע הפיינליסטים של העונה הקודמת - הראל מויאל, הראל סקעת ועדי כהן.
השבוע, בגיל 73, לאחר יותר מחמישים שנות קריירה, צביקה פיק הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך.