במרתפים המאובקים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ביחס של תלמיד אחד למרצה, מועבר מדור לדור הסוד. לא כל אחד רשאי להיכנס לפרדס. נדרשת יכולת הבחנה נוקבת עד תהום וטהרת הלב לפני שניגשים ללימוד. מעולם לא נכתבה התורה הזאת כולה, ולא בכדי: הדברים חמקמקים, הררים התלויים בשערה, והעברה שלהם לתלמיד שאינו הגון עלולה להסתיים באסון. לכן גם בלימוד אין די, ונדרשת מלאכת שימוש ארוכת שנים עד שניתנת לפרח הפסיקה הרשאה רשמית להכריע בתחום הסבוך. זהו סודן של סמכויות הממשלה בעת ממשלת מעבר.
מכיוון שמדובר בטור נועז ופורץ גדרות, בשורות הבאות אנחנו מתכוונים להציץ אל תוך העולם הנשגב הזה, בתקווה שלא ניפגע. מפני שבעיני אנשים פשוטים כמונו, ועוד רבים אחרים, ההתנהלות של היועצת המשפטית לממשלה מאז ההצבעה על פיזור הכנסת לוקה, איך נאמר בעדינות, בחוסר קוהרנטיות מובהק. ואם בתעוזה עסקינן, נהין ונאמר כי חוסר הקוהרנטיות הזה משתלב באופן עקבי עם האינטרסים של ממשלת המעבר. אולם כמובן, אין לפסול את האפשרות כי דעתנו קצרה מלהבין רזים שכאלה.
פתאום דחוף למנות רמטכ"ל
באמצע חודש יוני האחרון, לאחר שהתרשם שר הביטחון גנץ לרעה מהחזרה הצולעת של הקואליציה לכנס הקיץ, הוא החל להפריח לחלל האוויר את הרעיון של הנעת תהליך מינוי רמטכ"ל חדש. לאור העובדה שלרמטכ"ל כוכבי נותרו עוד שישה חודשי כהונה באותו זמן, ושבמקרים קודמים לא נפתח ההליך בשלב מוקדם כל כך, לא נותר אלא לשער שגנץ קרא את המפה הפוליטית והבין שהשפעתו על זהות הרמטכ"ל הבא היא עניין של עכשיו או לעולם לא. והוא אכן צדק.
בתוך שבועות ספורים מפתיחת כנס הקיץ הוא גם ננעל, כאשר שר החוץ לפיד וראש הממשלה דאז בנט הודיעו על פיזור הכנסת מרצון. לא חלף שבוע, וגנץ התבשר על שיבושים בתוכנית: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה עדכנה כי לאור המציאות הפוליטית החדשה, ישנה בעייתיות במינוי רמטכ"ל בממשלת מעבר. בימים קדמונים, נניח עד לפני שנתיים, מניעה משפטית שהיועמ"ש מכריז עליה הייתה בטון יצוק שאין לזוז ממנו. לא כן במקרה של הממשלה הנוכחית והיועצת שלה. הספיקה שיחה אחת במשרדו של שר הביטחון כדי שהמניעה תיהפך על פניה ובהרב־מיארה תכריז כי ניתן להתחיל בהליך המינוי. על פי הגינונים המקובלים בקרב חברת בעלי המזג השיפוטי, היועמ"שית ביקשה מאיתי אופיר, יועמ"ש מערכת הביטחון, לכתוב חוות דעת שתכשיר את המהלך, וזו אכן התקבלה. קל יותר מלהזמין פאד תאי באפליקציית משלוחי מזון.
משם הדרך אל השערורייה השנייה שאירעה השבוע הייתה קצרה. גנץ ולפיד ראיינו מועמדים לתפקיד, ולשלב הסופי הגיעו האלופים הרצי הלוי ואייל זמיר. אלא שלצורך ההכרעה בפועל וההצבעה בישיבת הממשלה נדרש אישור מקדים של הוועדה למינוי בכירים, זו שאמונה על בדיקת בעיות בתחומי ההתאמה המקצועית או טוהר המידות, ובידה לפסול מועמדים שלא עומדים בסטנדרט הרצוי. הבעיה עם הוועדה הזו היא שיושב הראש שלה, השופט אליעזר גולדברג, נפטר למרבה הצער לפני כחצי שנה, ובלא יושב ראש היא אינה יכולה להתכנס. מינוי בזמן ממשלת מעבר גורר מינוי בזמן ממשלת מעבר.
לכאורה, על פי הסטנדרט שהיה מקובל עד לעידן הנוכחי, המקרה הנדון הוא מהרף הבסיסי ביותר של מניעה משפטית. ראשית, מינוי הרמטכ"ל בזמן הזה אינו דחוף. כהונתו של כוכבי מסתיימת בינואר, והבחירות נקבעו לתחילת נובמבר. אם נניח שתוקם ממשלה בתוך שבועיים, הרי שייוותרו לממשלה החדשה חודש וחצי לעסוק במינוי רמטכ"ל. ובינינו, אם ניתן לומר זאת בלחישה, המועמדים הפוטנציאליים יכולים לגבש דעה בעניין גם עכשיו. גם אם לוח הזמנים לחוץ קמעה, ואפילו אם יידרש הרמטכ"ל כוכבי להתעכב שבועיים או שלושה לצורך חפיפה מסודרת, הנזק שווה בהחלט כששוקלים אותו מול אפשרות של יחסים חורקים לאורך ארבע שנים בין ממשלה לרמטכ"ל – אחת ממערכות היחסים הקריטיות לקיומה של מדינת ישראל.
בהרב־מיארה, אם מניחים שהיא אכן שוקלת את השיקולים ומקבלת את ההכרעות, לא חשבה כך. היא הדריכה את הממשלה לפעול למינויו של יושב ראש חדש לוועדה, והכול על מנת לקדם את מינוי הרמטכ"ל. האישור הזה הביא את לפיד, שעומד בראש ממשלת שמאל, להציע את מועמדותו של אחד האנשים הבולטים בשמאלניותם וחד־צדדיותם במשפט הישראלי זה שני עשורים. מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה ושופט העליון לשעבר, נבחר ביום ראשון האחרון בממשלה לכהן כיושב ראש הוועדה למינוי בכירים למשך שמונה שנים תמימות.
זו בחירה חמורה מכמה בחינות. ראשית, זהו מינוי בעל אופי פוליטי מובהק. מזוז הצטיין כיועץ משפטי לממשלה בחומת המגן המשפטית שהעניק לאריק שרון במסגרת דוקטרינת האיתרוג שנועדה לאפשר לשרון להוביל את ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון. שמו נחתם גם על רמיסת זכויות המפגינים בגסות שלא הייתה כמוה וספק אם תהיה, שכללה הארכות מעצר לפי דרישה, יד חופשית לשב"כ ועצירת אוטובוסים בדרכם להפגנות ללא כל עילה חוקית. כשופט בעליון חתם על לא מעט פסקי דין אקטיביסטיים ושמאלניים, שמביניהם מתבלטת בבירור העמדה העקבית שלו נגד הריסת בתי מחבלים באופן גורף.
גם במישור של טוהר המידות, שעליו הוא אמון כעת בבודקו את המינויים החשובים ביותר במדינה, נפלו כמה פגמים בהתנהלותו במשך השנים. בשנת 2020 הגיש השר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה בקשה לפסילת מזוז מלדון בעניין מינוי ממלא מקום פרקליט המדינה שביקש לקדם, בטענה שמזוז התבטא פומבית נגדו בהיותו שר משפטים ואמר כי "המצב של שר משפטים לעומתי הוא בעייתי, מציק ומטריד". מזוז הכחיש כי התכוון לאוחנה, והחליט שלא לפסול את עצמו. בתגובה הוגשה תלונה לנציב התלונות על השופטים אורי שוהם, והאחרון קבע כי לא ניתן להתכחש לכך שהדברים נאמרו והובנו כראוי, ומשכך "ראוי היה להימנע מאמירת הדברים כפי שנאמרו". לשון המשפטנים סבוכה היא, אך אם נתרגם אותה לשפת העם, הרי שנקבע פה מפורשות כי השופט מזוז אמר דבר שאינו אמת במסגרת התעקשותו לדון שר שאותו הוא עוין.
גם בפרשה אחרת באותה שנה מתח השופט שוהם ביקורת על מזוז, וטען כי לא נהג כשורה כשדן בעתירה נגד משרד העבודה שבו מכהנת בתו כמנהלת בכירה. בפרשה אחרת שהתפרסמה, עוד בטרם מונה לכהן כשופט, התגלה כי מזוז סירב לדרישת המדינה להשיב לה 100,000 שקלים שניתנו לו בשל טעות חישובית במשרד האוצר.
לכל זה יש להוסיף פן שלישי, בעייתי גם הוא: מזוז גילה בפומבי איבה אישית לאמיר אוחנה - פוליטיקאי שעל פי מיקומו בפריימריז והרזומה שלו עשוי להתמנות לתפקיד מפתח בממשלת ליכוד עתידית. קשה לדמיין כבילת ידי ממשלה עתידית - שזו למעשה תמצית ההגבלה על ממשלת מעבר - יותר מיושב ראש ועדת מינויים שתאב לסכל מינוי אנשים של אוחנה כשר לביטחון הפנים, הביטחון או האוצר.
הדוקטרינה תקרוס בממשלה הבאה
הודענו כבר: אין אנו רשאים להטיל ספק בשיקול הדעת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, באשר חזקה עליה ששימשה כל צורכה במלאכה המורכבת של הכרעה בין מותר לאסור בממשלת מעבר. ובכל זאת, לו הייתה זו הכרעתה היחידה בשדה המשפטי הזה, היינו שותקים. מצד האמת, לא מופרך לחשוב שממשלה רשאית למלא את ימיה כשהיא מנצלת את סמכותה עד תום, וגם אין חקיקה מפורשת שאוסרת זאת. אך כאשר הייעוץ המשפטי קובע ברצונו אם לשבט או לחסד, ומציג קו לא קוהרנטי שהחוט היחיד השוזר אותו הוא תקיעת מקלות בגלגלי ממשלות ימין ויד נדיבה לממשלות שמאל - הצדק לוקה בחסר.
מפני שבשני מינויים אחרים, לא מלפני שנתיים או שלוש אלא בימים אלה ממש, מציגה היועמ"שית קו הפוך לחלוטין. הראשון, ועליו כבר כתבנו כאן לא מעט, הוא מינוי מנכ"ל קבוע לרבנות הראשית. מדובר בתפקיד חשוב בשגרה, אך קריטי פי כמה כאשר על המחזיק בתפקיד זה להוציא לפועל את רפורמת הכשרות השנויה במחלוקת עד ינואר 2023. בתפקיד מחזיק כיום ממלא מקום זמני למעלה משנה - הרבה מעבר למה שמאפשר החוק היבש. ועדת איתור המליצה כבר בינואר על שלושה מועמדים אחרים, דנה בערעורים וסיימה את תפקידה. אבל השר כהנא, שלא אהב את ההמלצות, משך את הזמן עד פיזור הכנסת. או אז הודיע הייעוץ המשפטי לשר כי לא יוכל למנות בתקופה זו מנכ"ל חדש. נשווה: כאן תהליך המינוי הושלם הרבה לפני נפילת הממשלה, המשרה אינה מאוישת כבר למעלה משנה, ועדיין בהרב־מיארה לא יכלה לסבול את הרעיון של מינוי בזמן ממשלת מעבר.
דבר דומה אירע גם בגלי צה"ל. גנץ, בניגוד להבטחתו לפרק את התחנה, מינה את גלית אלטשטיין למפקדת זמנית לפני למעלה מחצי שנה. המפקדת שירתה את האינטרסים שלו באופן מעורר השתאות, ניקתה את התחנה מגורמים מבקרים ושינתה מן היסוד את לוח השידורים. אחרי שדחק בו בג"ץ, נאלץ שר הביטחון למנות ועדת איתור בתקווה שתמשיך את כהונתה של אלטשטיין, המפקדת הזמנית. כל זה התרחש קודם לפיזור הכנסת. אלא שאז, שוד ושבר, הוועדה איתרה את אור צלקובניק, מנכ"ל תחנת 103FM, שבעוונותיו מציג לוח שידורים מאוזן בתחנתו. או אז נזכרה היועמ"שית כי כעת מדובר בתקופת בחירות, ומשכך לא ניתן להוציא את המינוי לפועל, ואלטשטיין תמשיך בתפקידה. שוב, מינוי זמני שמינה השר מטעמו ללא כל ביקורת של שומרי סף עדיף על מינוי קבוע שעבר ועדה מקצועית. כבוד השר, לשירותך.
כימנים שוחרי משילות, עלינו לברך על המגמה החדשה שמסתמנת בייעוץ המשפטי. אירוע אחר אירוע, בהרב־מיארה מתגלה כמי שתמסור את נפשה באקרובטיקה משפטית מסובכת, והכול למען מימוש האינטרס של הרשות המבצעת. ואכן היינו מברכים, אילו רק לא היה מקנן בליבנו הספק שמא ברגע שתיכון ממשלה ימנית־לאומית תקרוס הדוקטרינה החדשה, ואת מקומה יתפוס שלטון המניעה המשפטית.
לתגובות: [email protected]
***