לפני כמעט שבעים שנה, דוד בן גוריון אמר: "בנגב יבחן העם במדינתו". כאשר דוד בן גוריון אמר זאת, היה חלומו, הפרחת הנגב והשממה שהייתה בתקופת קום המדינה. הוא הוסיף ואמר: "בלי הנגב תעמוד ירושלים, הנגב בלי ירושלים לא יעמוד". היום יותר מתמיד הנגב לא יעמוד ללא ירושלים.
אם נסתכל במפעל חזונו של בן גוריון, נוכל לראות הצלחה חלקית, הצלחה חלקית בהתיישבות, הצלחה חלקית בתעסוקה, הצלחה חלקית בהפרחת השממה. אבל כשלון גמור במשילות!
אם נעזוב לרגע את המצב החמור של חוסר המשילות ביישובי עוטף עזה, (שהם חלק בלתי נפרד מהנגב), שנמצאים במציאות יום יומית של איום בטחוני מעזה וירי רקטות בלתי פוסק, במיוחד במהלך מבצעים צבאיים.
ישנם אזורים אחרים בנגב שסובלים מחוסר משילות בצורה שונה, הנובעת מעצימת עיניים של מקבלי ההחלטות בישראל. בנגב חיים כמעט מיליון איש, ובתוכם חיים מעל שלוש מאות אלף בדואים. מעל שמונים אלף מתוכם חיים ללא כתובת רשומה במשרד הפנים. נתונים אלו משקפים איבוד מדעת של אדמות מדינה.
מציאות זו יכולה לנבוע משתי סיבות, האחת, אדם מחוסר דיור (לרובם יש כתובת כל שהיא). השנייה, התיישבות בלתי חוקית. המצב שנוצר בנגב הוא כתוצאה מהתיישבות בלתי חוקית. בכל יום אנו עדים להקמת התיישבות בדואית בלתי חוקית, והמדינה עוצמת עיניים. כל זה בניגוד מוחלט למדיניות הממשלה ביהודה ושומרון, באופן שכל נקודת התיישבות יהודית חדשה, נתקלת בכוחות גדולים של התנגדות והרס מוחלט.
בנוסף לכך, ישנם אחוזי אבטלה גבוהים מאוד בחברה הבדואית, ומשפחות רבות מתקיימות מכספי הביטוח הלאומי. ובתוכם נישואי פוליגמיה, אשר כתוצאה מכך גבר אחד מקבל קצבאות של מספר נשים. דבר זה מביא לפשיעה חמורה בקרב הבדואים. משפחות רבות במגזר הבדואי, גדלות לתוך מציאות שהגבר לוקח קצבאות של מספר נשים (כביכול חד הוריות, בשל כך שהמדינה מכירה באשה אחת, והשאר נקראות חד הוריות). כתוצאה מכך, נוצר מצב שמשפחות רבות נשארות ללא מקור הכנסה, ומכאן הדרך לפשיעה היא מיידית.
תושבי הנגב סובלים מתופעות אלו שנים רבות, גניבות, שוד לאור יום, פריצות לבתי עסק, לקיחת חסות בפרוטקשיין והטלת אימים על חייהם של תושבים רבים, החזקת נשק בלתי חוקי בכמויות צבאיות, מריבות בין חמולות חמושות, נסיעה פרועה בכביש תוך סיכון חיי אדם, התנכלות לנוסעים בכבישים והורדתם ממסלול הנסיעה, הטרדת נשים ונערות ושלל תרחישי אימה ופחד.
המדינה אינה נוקפת אצבע בכדי לפעול למניעת הפשיעה הנ"ל בנגב. אם לא נעצור את זה כאן, זה יגיע לכל חלקי הארץ.
הפתרון להחזרת המשילות בגנב, הוא על ידי התיישבות חדשה בנגב, והחזרת קרקעות המדינה לידיה. הכנסת כוחות משטרה וצבא לתוך הכפרים הבדואים, ופירוק החמולות מנשק, כפי שראינו במבצע חומת מגן. להבדיל ממבצע חומת מגן שהתקיים בשטחי הרשות הפלסטינית, כאן מדובר בשטחים עם ריבונות מלאה, דבר הניתן להתבצע בקלות יתירה וביתר שאת. איננו יכולים להשלים עם מציאות של פשיעה גדולה כזו בשטחיה הריבוניים של ישראל.
בעקבות המציאות החמורה בנגב, בשנים האחרונות אנו ערים להתארגנות עצמאית של קבוצות אזרחים בכדי לשמור על ביטחונם האישי. זו אינה משימת האזרחים לשמור על ביטחונם הן בתחומי המדינה והן מחוצה לה, זו משימה ראשונה במעלה של מדינת ישראל.
צריך להכשיר קרקעות ולתת הטבות משמעותיות לתושבי הנגב, בכדי להרחיב את האוכלוסיה הקיימת, להקים ערים חדשות ויישובים נוספים. כמו כן צריך לבנות יישובים ריכוזיים לחברה הבדואית ולמנוע התיישבות בלתי חוקית מצידם. צריך לבטל את תשלומי הביטוח הלאומי לנשים "חד הוריות" במסגרת נישואי פוליגמיה, או מציאת חלופה אחרת לחלוקה ממוקדת של תשלומי הביטוח. כמו כן צריך להגדיל את התעסוקה בקרב בני הנוער בחברה הבדואית, ולקבוע רף ענישה מינימלי במערכת המשפט על כל סוגי העבירות.
משימת יישוב הנגב, עומדת כיום בחזית המפעל הציוני, אם לא נייהד את הנגב על ידי התיישבות והחזרת קרקעות המדינה לרשותה, הנגב עלול להיכנס להתאבדות מוחלטת (מעבר למציאות הקיימת כבר היום), משימת ההתיישבות אינה רק ביהודה ושומרון, אברהם אבינו נצטווה ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה!
אלירן יעיש, תושב הנגב, מתמודד בפריימריז לרשימת הציונות הדתית לכנסת