במקום שאין אנשים – על הרב הלל פלסר זצ"ל

אמש הלך לעולמו במפתיע הרב הלל פלסר זצ"ל, מתלמידיו של הרצי"ה קוק זצ"ל וממקימי מוסדות 'מורשה'.

רוב הרבנים שלמדו בישיבת מרכז הרב באותה התקופה, חבריו של הרב הלל, מהווים כיום את שדרת הנהגת הציונות הדתית ומוכרים לכל. הסיבה שבגללה רובכם כנראה לא שמעתם על הרב עד היום, נובעת מדרך החיים שקיבל על עצמו: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

היה זה בשנת תשל"ז, שנות עיצובה של הציונות הדתית, והצורך במוסדות חינוך תורניים עלה על הפרק. אל הדגל נקרא הרב הלל פלסר, ויחד עם רבנים נוספים, ובליוויו הצמוד של הרצי"ה קוק, הם עסקו בהקמת תלמוד תורה תורני וביססו אותו. תלמוד תורה מורשה היווה פריצת דרך ואחריו קמו עוד תלמודי תורה רבים ברחבי הארץ. כתלמיד אני זוכר את צוותי ההוראה הרבים שהיו מגיעים ליום השתלמות או לסיור, כדי ללמוד איך עושים את זה נכון. ללמוד שיטות חינוכיות, דידקטיות ואת סולם הערכים הנכון.

בשליחות שקיבל על עצמו דבק הרב הלל עד לסוף חייו, הוא לא הלך להקים ארגונים אחרים, ולא חיפש פרויקטים נוספים, הוא פשוט נתן את כל כולו למפעל חייו. נתן את כולו גם במחיר של הפחתת שעות לימוד התורה שלריבויו הקדיש את חייו, גם במחיר של התעסקות בניירת, במשכורות, באישורי עירייה ואפילו להתייצב בבתי משפט.

בהמשך, היה הרב הלל מפורצי הדרך של עולם הישיבות הקטנות בציבור הדתי לאומי, לאחר שנים שבהם היתה קיימת ישיבה אחת בלבד, קמה ישיבת מורשה וכיום ישנן כבר מספר ישיבות ברחבי הארץ. רק אז זכינו לטעום מעט מגדלותו ואישיותו, בהנהגות היום יום, בשיעורים שבהם קרא שיחות הרצי"ה כשלמתבונן לא היה קשה לראות את בעל השמועה עומד לנגד עיניו, והשיא - בשיחות סעודה שלישית, רעוא דרעוין, שבהן התגלו שאר הרוח והעוצמות הפנימיות.

אך כשם שהתמסר להיות במקום שאין אנשים, כך נמנע מלהיות במקום שלתחושתו איננו מקומו... במשך שנים רבות סבר הרב הלל שאחרים יכולים לבצע את ראשות הישיבה טוב ממנו, בענוותנותו הוא פצח בחיפושים אחר ראשי ישיבה מתאימים (רובם צעירים ממנו בחכמה ובמניין), ובכל פעם שהזמינו את 'ראש הישיבה' לדבר הוא נותר במקומו עד שהמנחה תיקן את 'טעותו'.

בסיום כיתה י"ב ביקשנו להוציא חוברת סיכומים של שיעוריו המרוממים בסעודה שלישית, תארנו לעצמנו שניתקל בסירוב ולכן עיבדנו את החומר לבדנו ועמלנו עליו רבות, וכשהגענו אליו עם חוברת מוכנה העמדנו אותו בפני התלבטות קשה: כיצד לסרב בלי שעבודתינו תהיה לשווא? הרב הלל ביקש שנשאיר את החומר על שולחנו והוא ישיב לנו תשובה. לאחר יומיים של מתח נקראנו להקראת גזר הדין: החוברת תצא, אך רק בעותקים ספורים כמספר תלמידי הישיבה (את העותקים הנוספים שהודפסו נדרשנו להפקיד בידיו של הרב הלל). אזרתי עוז ושאלתי: מדוע לא להנות אנשים נוספים בדברים הנפלאים שבחוברת? 'אין כאן כל חידוש', השיב לי הרב הלל בפסקנות. ובכך לימדני שיעור נוסף על היחס להוצאת ספרים וחוברות בעולם שרווי בהם.

את חלומי היומרני ובו אני מגיש לרב הלל (שעודדני לכתוב עוד ועוד) את פרי יצירתי, ספר שראוי להכנס למדף הספרים היהודי, לצערי כבר לא אזכה לממש, אך את השיעור שקיבלתי ממנו אני נושא עמי שנים רבות: "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש" ובמקום שיש אנשים – מצא את מקומך.

וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה – הקב"ה ישלם שכרם.