למה זה חייב להיות קשה תמיד? טרור, נהרות דמים זורמים במזרח התיכון, באפריקה וקברים המוניים נחשפים באוקראינה, אך כל אלה לא יזכו לכותרות הסנסציוניות בתקשורת הבין לאומית בנוגע לכל אירוע, אזוטרי ככל שיהיה שנוגע לארץ ישראל, להתיישבות שבה או להגנה בסיסית על חיי אזרחיה. האם זהו חוק טבע, ואם כן מי חוקק אותו?
בפרשת עקב (דברים ח', ה'-ו') נכתב: "כי כאשר ייסר איש את בנו, ה׳ אלוקיך מיסרך" וכאילו באה מיד הסיבה: "כי ה׳ אלוקיך מביאך אל ארץ טובה".
נקבעה נוסחה כמעט מתמטית: העובדה שהגעה לארץ ישראל וקבלתה כרוכה בייסורים, וכך מובאים הדברים בגמרא (ברכות ה', ע"א): "תניא: ר׳ שמעון בר יוחאי אומר - שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים ואלו הן: תורה וארץ ישראל ועולם הבא". הגמרא ממשיכה ולומדת את עניין הייסורים הכרוכים בקניין ארץ ישראל מהפסוק הנ"ל בפרשתנו.
מדוע ראה רשב"י לומר זאת, ומדוע נאמר שארץ ישראל נקנית ביסורין? ראשית נברר את המושג "קניין" - מדוע דווקא יש שימוש בפועל ק. נ. ה.? הרי בגמרא כתוב שהקב"ה "נתן".
כשאתה נותן מתנה לאדם אחר, הקבלה היא מעשה פסיבי שניתן ללא צורך בעמל על מנת להשיגה. בניגוד לכך, כשמבצעים תהליך קנייני צריך לעשות מעשה ולעבוד קשה, אחרת הדבר לא יחשב לקניין. בעצם הפעולות שהמקבל עושה בתהליך הקניין, הוא הופך לשותף פעיל בחפץ. כך יוצא שהתורה נקנית בעמל רב, ובכך התורה עוברת לבעלות הלומד; היא הופכת לתורתו שלו, כמו תורת רשב"י, תורת ר' יוחנן, ר' עקיבא ועוד. כדי שארץ ישראל תעבור לבעלות של עם ישראל, צריכים לבצע פעולה קניינית; זו לא יכולה להיות מתנה פסיבית.
נכון הדבר שאנחנו מייחלים לעצמנו שהקניין לא יתבטא בייסורין, אבל אם מתלווים ייסורים לתהליך הקניין זו לא סיבה להרמת ידיים או לייאוש, אלא הדבר דורש מאיתנו לפעול על מנת להפוך את הקושי למקור של עוצמה ולשאר רוח. רואים זאת תמיד בתעצומות הנפש הבלתי נתפשות של אימהות שאיבדו את היקר להן מכל על מזבח השמירה על המולדת- בדיבור ובתעצומות הנפש שמתלווים לכל תהליך, ואז אתה רואה אנשים רבים שבאים לנחם ויצאו מנוחמים ומחוזקים. כך גם בקניין ארץ ישראל; ייסורין אלו באים לידי ביטוי לא רק באובדן יקירינו בטרור אכזרי ובמלחמות תכופות, אלא בתוספת של כל יישוב או בית שנגאל בחברון שמייד תופסים כותרות ראשיות בעולם; חרם מדענים, חרם תוצרת ומה לא. ואנו בשלנו: שום קושי, תהיה דרגת היסורין אשר תהא, לא תשבור את רוח העם. ההיפך, אנו מצליחים להפיק מהקושי עוצמות בכל: במדע, בפילוסופיה, בצבא, באומנות. זוהי דרכו של ה׳ להקנות לנו בעלות על ארץ ישראל, בדומה לבעלות על התורה. הייסורין הללו נועדו, בין השאר, לגלות בנו את החיבה העזה לארץ, וצריך כמובן גם להכיר בטוב שעושה עימנו הבורא: כמה יסורין סבל עם ישראל לאורך אלפי שנות דור, ורק הדור שלנו זכה לקניין, שהולך ומתעצם. בעצם אנו זוכים לממש ולקבל תמורה על כל היסורין שסבל עמנו לאורך שרשרת הדורות; בדורנו הוגדשה סאת הייסורין והחל מימוש הקניין.
נשוב לפסוק בפרשתנו: "כי כאשר ייסר איש את בנו - ה׳ אלוקיך מיסרך". "כי" זה "כמו", כשם ש.. כלומר: כמו שאב מייסר את בנו, הוא לא מתכוון כמובן להכאיב לבנו ולהעציבו, אלא עושה כל מה שצריך על מנת לחנכו או לרפאו והוא עושה זאת מתוך אהבה. כך גם בדומה לאותו אב גם הקב"ה מייסר את עמו מתוך אהבה. העתיד של קניין אמיתי ושלם של ארץ ישראל יהיה כה טוב, עד שהיסורין הללו יישכחו ולא יחשבו. משל לבונה בית ובמיוחד בארץ ישראל - כמה הוא עובר וסובל כמעט מכל דבר ושלב, אבל כשהבית בנוי לתפארת והוא ומשפחתו שוכנים בו - זה מרחיב דעתו ומשכיח את כל יסוריו.
למדים אנו מפרשתנו שלהתיישב בארץ ישראל, לבנות אותה, לחזקה, לפתחה ולהפוך אותה למקום טוב לחיות בו זה לא דבר פשוט, שמציב בחובו מהמורות ואתגרים רבים, חרמות, השמצות ונידויים, אבל שום דבר לא ישבור את רוחנו כי מקורה בהבטחת ה׳, וכשנקבל את העובדה שהייסורין הללו מאת אב אוהב, יהיה לנו קל יותר לשאת אותם. זכינו לדור התקומה - עלינו להכיר בטוב הבורא.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא האקדמית לחינוך שאנן בחיפה