"ואכלת ושבעת וברכת". שואל אבי מורי ב-"ברכת אשר", שתי ברכות דאורייתא הן, ברכת התורה וברכת המזון, אך מדוע ברכת התורה מברכים בבוקר לפני לימוד תורה, ואילו ברכת המזון מברכים אחר אכילה? ומסביר הסבר נפלא.
לימוד התורה נמנה בין הדברים שאין להם שיעור, לכן נכון לברך קודם הלימוד, אך אכילה נכון וראוי שיקצוב לה האוכל שיעור, ולכן מברכים אחר שיסיים את האכילה. לאכילה כשיעור יש ייעוד ולברכה יש ייעוד חשוב הימנה ודומה שמלבד הכרת הטוב, העיקר הוא "וברכת את השם אלוקיך על הארץ הטובה".
לו היה עיקר הברכה הכרת הטוב, מה טעם בזכירת הארץ הטובה, שהרי גם האוכל בחו"ל מברך.
דרש רב עוירא בשם אחד מרבותיו, במסכת אבות, שמלאכי השרת אמרו לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד', והלא אתה נושא פנים לישראל, כפי שכתוב 'ישא ה' פניו אליך'. אמר להם" וכי לא אשא פנים לישראל, הרי כתבתי להם בתורה ' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך', והם, ישראל, מדקדקים ומחמירים על עצמם ומברכים אף על כזית ועל ביצה.
אך על מה מברכים, אומרת לנו התורה, 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך', ישראל החמירו על עצמם שגם כשאוכלים הם כזית או כביצה, מברכים הם על הארץ הטובה, בין אם המברך נמצא בגלות או בארץ ישראל, תמיד יזכור את הארץ הטובה אשר נתן לך, ובתוך כך יזכור על פי מטבע חז"ל גם את הברית שחתם בבשרנו וגם את התורה שלימד אותנו.
אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועיקרו ברכת הארץ הטובה, כפי שמפרש בעל ה-"משך חכמה" שעיקר תכלית רצון ה' הוא שהאומה הישראלית תתנהג בטבעיות, בעבודת האדמה, בחרישה, בזריעה, בקצירה ובאסיף היבול.
את ראשית דגנו וראשית כל אשר לו, יביא איש ישראל לבית ה', ומהפגנת ביטחון ב-ה', יעזוב שלוש פעמים בשנה את ביתו וכל אשר לו ויעלה לירושלים. בכל צעד ושעל בחייו יזכיר את הבורא, כי אלה הם החיים הרוחניים, ויקרה שעה שכזו מכל חיי העולם הבא.
לפני קרוב ליובל שנים במלחמת יו"כ מיד לאחר הפסקת האש, ביקר אותנו במצרים ראש ישיבת אלון-שבות הרב יהודה עמיטל זצ"ל, כדי לחזק את הלוחמים שסיימו מלחמה עקובה מדם בה נפלו רבים מחבריהם. פתח ואמר: דוד המלך אומר פעמיים, 'ואומר לך בדמייך חיי'- פסוקים שאנו מזכירים בכל ברית-מילה.
שאל הרב: מדוע חוזר דוד המלך פעמיים על אותן מילים, האם פעם אחת אינה מספיקה? אך הרב הדגיש באוזנינו כי האוזן מסרבת לשמוע ולעכל את המילים הקשות על כך שארץ ישראל נקנית בייסורים כי כך רצונו של בורא עולם- וכשהאוזן מסרבת לשמוע יש לחזור ולשנותן.
כל הקורא את פרשתנו בשיטת "שניים מקרא ואחד תרגום" נדהם כבר בקריאה ראשונה כיצד משה רבנו בנאומו האחרון לעם ישראל חוזר ושונה לאורך כל הפרשה את היעוד של עם ישראל להגיע לארץ ישראל ולחיות בה חיים של קדושה, ולא לפחד מאויבים הצרים עלינו.
ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה תמיד מראשית שנה עד אחרית שנה, ולחיות בה חיים טבעיים, השמיים שמיים ל-ה' והארץ נתן לבני אדם. לא כדי שישקעו בגשמיות ובחומריות, אלא כדי לקדש את החומר- וכך להיות אור לגוים.
כשיש חשש שאוזנו של העם תסרב לשמוע ובעליה יעדיפו להיזכר בסיר הבשר, בבצלים ובשומים שאכלו כביכול במצרים, יש לחזור שוב ושוב על המסר, ועל ייעודו של עם סגולה בארצו על פי תורתו. וחזרה זו אינה רק בפרשתנו ובפרשות נוספות, כי אם תמידית בברכת המזון מדי יום. כל אימת שאדם אוכל יברך על הארץ הטובה ויזכור כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם- כי על מוצא פי השם יחיה האדם".
ומשנכנסו ישראל לארץ , חדל הלחם לרדת מן השמים, הפסיק המן לרדת- והחלה תקופת "המוציא לחם מן הארץ" וחיים על פי מוצא פי ה' בעבודת האדם. ועל כך נאמר "ואכלת ושבע וברכת את השם אלוקיך"- על מה? על הארץ הטובה אשר נתן לך, על יעודה המגולם בברית שחתמת בבשרנו, בתורה שלימדתנו ובבניין ירושלים במשמעותו הרחבה. כפי שמסביר הב"ח(בית חדש)- ר' יואל סירקיש זצ"ל- מה טוב הארץ? קדושת פירותיה, היונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, ובאכילת פירותיה בברכה אנו ניזונים מקדושתה וטהרתה, ושבעים מטובה.
כל המברך ברכת המזון, לאור הגמרא בברכות שהבאנו, פונים אנו למלאכים שידברו זכות על עם ישראל המברכים על הארץ הטובה גם כשאין להם אלא כדי אכילת כזית בלבד וגם כשיושבים בגלות מחוץ לארצם. למדו עליהם זכות שתהא למשמרת שלום כי ראויים הם לברכה מאת ה'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל