יין משומר בלוד: שייע דייטש עם הרגעים של השבוע

א. החיים ביד הלשון

"כאשר הקשבתי לדברי האיש שהוצג בפניי, נזכרתי מיד בסיפור אותו סיפרתי לילדיי במהלך סעודת השבת שחלפה והחלטתי מיד לתמוך בו. פניתי גם ליושבת לצידי, ושאלתי אותה באם תסכים גם היא, ונותר לי רק לראות כיצד יפעלו שאר חבריי בחבר הדירקטוריונים שבמשרד הממשלתי. למרבה הפתעתי, גם הם בחרו דווקא באיש הזה, כבד הלשון, לכהן במסגרת דוברות המוסד שבמכרז החדש, תפקיד עליו התמודדו רבים וטובים".

את הסיפור המרתק שמעתי מבעל המעשה, המכהן בתפקיד חשוב באחד ממשרדי הממשלה הידועים בישראל, והוא שיתף אותי בכוח האמונה בהקב"ה לו היה עד בימים אלו.

בסעודת השבת, הקריא ידידי לילדיו את דברי המדרש, בו מסופר על אליהו הנביא שפעל אצל יהודי מסוים לבטוח בה', ולדעת שכל הפרנסה שיש בידינו - הכל רק מאיתו יתברך. כשהגיע עם חבריו לראיין ולבדוק את המתמודדים במכרז על דוברות המשרד, שמע את אחד מהם אומר בסיום דבריו: "אני בטוח ויודע, שאם התפקיד ראוי לי מלמעלה, הרי שאקבלו; ואם לא - סימן שזה לא בעבורי"; הוא אמר את הדברים בגמגום בולט, אבל ברוגע ובשלווה. ואני החלטתי מיד לתמוך בו. וכך גם כל החברים שבוועדת הקבלה!

ואל תרימו גבה בפליאה, כיצד ייתכן שחברה ממשלתית נודעת מעניקה תפקיד של דוברות לאדם כבד פה וכבד לשון, שכן התברר כי המשבצת החסרה בדוברות המשרד היתה דווקא כזו שעוסקת בכתיבת הודעות ופרסומים לעיתונות, תפקיד שהתאים ככפפה ליד לאותו בעל אמונה, שאומנם מתקשה בדיבורו, אך מוכשר מאוד בכתיבה ובהבעה.

לאחר שהבין האיש כי זכה בתפקיד הנחשק, הוא ביקש להיפגש איתי וסיפר לי, כי לאחר תקופה ארוכה בה הגיש את התמודדותו במקומות רבים ולא הצליח, החליט הפעם להשליך את יהבו לגמרי על ה', והפנים כי כל מה שהוא עושה זו רק השתדלות.

ב. בכוח המשלח

בוקר של יום שלישי, ואני בדרך לשדה התעופה בן-גוריון. לבי כבד עליי כשאני מלווה את אחי הצעיר ר' אברימי, את אשתו המסורה וילדיהם המתוקים בדרכם לארצות הברית. ואני נזכר במפגש דומה לפני כעשור, חופשת קיץ של שנת תשע"ב. אני עומד עם עוד מבני משפחתי בשדה התעופה, מלווים את אברימי ומשפחתו היקרה, ביציאתם לשליחות בעיר ז'יטומיר שבמערב אוקראינה.

עשור של פעילות אינטנסיבית וגדולה מאוד, הופסק בעודו באיבו בסוף החורף שחלף. הם הגיעו במהירות ארצה, חיכו, בדקו, המתינו, והבינו כי כרגע הסיפור עדיין רחוק מלהסתיים, ואברימי קם ונסע לאבא, המשלח, הרבי.
ביציאה מהתפילה באוהל הק', החלו הדברים להתגלגל במהירות. הוצעה להם שליחות חדשה, גדולה ומיוחדת בעיר מונסי, בניהול וחינוך במוסדות חב"ד הגדלים והמתפתחים בעיר זו.

כשראיתי אותם עם כל האנרגיה שהם בורכו בהם, כיצד הם מתנערים מחדש, וכמו זוג צעיר שזה עתה נישא הם יוצאים מחויכים וחזקים, בתוספת של ניסיון רב ואמונה חזקה מכל - ידעתי וגם הרגשתי, כי אב אחד לכולנו, והצלחתם בשליחות הקדושה והחדשה תצליח בע"ה מעל המשוער.

ג. יזכור אהבתם ויחיה זרעם

שעת לילה מאוחרת של יום רביעי. לפני הכניסה לירושלים, אני פונה ימינה ומגיע להר המנוחות. מספר דקות עד שאני מוצא מקום חנייה לרכב, ומגלה עוד מאות אנשים השוהים במקום.

לפליאת רעייתי והילדים, אני מספר להם בקצרה סיפור ששמעתי בהשגחה פרטית מופלאה, בבוקרו של יום זה, מדודי הרב דוד הורביץ: "יום אחד, חלתה סבתא פערל במחלה קשה, ומצבה הרפואי הלך והידרדר מיום ליום. היא אושפזה בבית רפואה לאחר שאיבדה את הכרתה, והרופאים הרימו את ידיהים בייאוש. שתי בנותיה קמו ונסעו לביתו של רבי אהרן מבעלזא, ודרשו להיכנס אל הרבי כדי לבקש ממנו להתפלל לרפואתה הדחופה, אך הגבאים של הרבי מנעו זאת. ייתכן שהן באו בשעות שבהן אין קבלת קהל, או שהרבי היה עסוק אז בלימודו, אך הן הקימו קול זעקה, שהגיע לאוזנו של הרבי הקדוש. הוא התעניין לדעת במה מדובר ושאל לרצונן; וכששמע, הוסיף הרבי ובירר: 'זאת פערל בת ר' יעקב-נח שטרסברג'? וכאשר אישרו את הנתון, השיב מיד: 'זי וועט האבן א גאנצע רפואה' ('תהיה לה רפואה מלאה')!

הבנות המאושרות מההבטחה המפורשת של הרבי, שהכיר את אביה ר' יעקב נח, שהיה נגיד גדול לפני המלחמה ותמך ברבי ביד רחבה וכעת הוקיר טובה לבתו, בנס שפעל מעל דרך הטבע - שלחו מיד טלגרמה אל בית הרפואה, ומילות הרבי הושמעו באוזניה של הסבתא על-ידי אחד מחתניה ששהה איתה באותו זמן.

הסבתא פקחה עיניים והגיבה "עס מיר אראפ א שטיין פון הארץ" ('אבן נגולה מעל לבי'). בחלוף מספר ימים, כבר שוחררה סבתא לביתה כשהיא בריאה ושלמה, והמשיכה לחיות עוד למעלה מ-15 שנה!

אני מסיים את הסיפור, אותו שמעתי לראשונה, ואומר לאשתי: "הלילה, כ"א במנחם-אב, היארצייט ה-65 של הצדיק, ואת שזכית ואת קרויה על-שמה של הסבתא שהוא הציל, זכות היא לנו לבוא להתפלל כאן ביום שכזה". יצאנו מהרכב והצטרפנו להמוני המתפללים, שרבים מהם נושאים סיפורי מופת מצדיק נשגב זה, שעוד בברלין לפני המלחמה, התבטא על הרבי "א ווארימע הענטאלע. יונגערמאן, פון אונדז בעהאלט מען זיך ניט" ('יד חמה. אברך, מאיתנו אי אפשר להסתתר')!.

ולתמונת השבוע שלי: יינות הגאולה

מה נאכל בסעודה הגדולה כאשר המשיח יגיע? 'דג הלוויתן', ואיזה יין נשתה? 'יין המשומר'! שיר עתיק באידיש שדורות רבים גדלים עליו, תוך ציפייה ליום שיגיע בקרוב ממש.

השבוע גיליתי, כי בנוסף ליין מיוחד זה שנשתה לעתיד לבוא, ישתו גם יין נוסף, השמור באחת הדירות בשיכון חב"ד בעיר לוד...

חסיד ועושה חסד הוא דודי ר' דוד הלוי הורביץ, המארחני השבוע בדירתו, בה הוא גר עם רעייתו המסורה קרוב ליובל שנים, וזכו יחד להקים ב"ה דור נפלא.

הוא יושב ניחוח, מחייך את חיוכו הרגוע ושופע סיפורים על הרבי, וכולו מרץ במפעלו הגדול 'שמחת שבת ויום טוב', באמצעותו הוא עוזר למשפחות רבות, המתקשות לכלכל את עצמן ואין להם להוצאות פשוטות של מזון לפי הטף. הוא מתרוצץ כבר שנים בין ידידים ואנשים יקרים, מגייס סכומי כסף ומעביר הישר למשפחות או לבעלי חנויות של מזון, המזכות את המשפחות בקניות האוכל לבני הבית. עוד פעילות רבה הוא עושה במסגרת ישיבת תומכי תמימים; ובכלל, רבים מוצאים אצלו אוזן קשבת ולב רחב לבעיותיהם או התלבטויותיהם.

והוא חי את הגאולה. מדבר על המשיח, מצפה ומחכה לו בכל רגע נתון. וכשנקלעו לידיו בקבוקי יין משובח, יקרים וגדולים, הוא הניח אותם על המדף הראשון ליד הכניסה לבית, מחכה לסעודה הגדולה, ושם יחלק למסובים מיינות הגאולה שהכין, מעורבב עם יין מ'כוס של ברכה' שזכה לקבל פעמים רבות מידיו הקדושות של הרבי.

גוט שבת!
שייע