מתעקשות שלא להיעלב
בין אם מסכימים לכל צעד שהן נוקטות בו ובין אם לא, אפשר בהחלט להבין נשים פמיניסטיות שלוחמות על זכויותיהן ועל שוויון, ועם זאת מסקרן אותי לדעת אם הן לא נעלבות ממירב מיכאלי.
לא, באמת, אם הייתן רואות אותה יוצא למאבקי חורמה על זכויות, סבבה אגוזים, אבל איך קרה שהגברת לקחה את המאבק שלכן למחוזות משונים של הצבת פקחים במחוזות חרדיים, לא כדי למנוע שכחת ילדים ברכב, לא כדי לוודא שאנשים סגורים על משמעותו של כל תמרור ולא כדי להסדיר תנועה בפקקי לחץ (מה שאמור להיות בכל מקום, חרדי או לא, כמובן), אלא כדי לוודא שנשים לא יושבות בחלק אחורי של אוטובוס? זה לא מעליב אתכן, פמיניסטיות יקרות? זה המאבק החשוב שלמענו הלכתן באש ובמים? (שלא לדבר על הרמיסה של זכותן של נשים חרדיות להחליט שכך מתאים להן. על זה לא מדברים כי נשים חרדיות לא ראויות לשיח של זכויות, כנראה)
באמת סביר בעיניכן שבימים בהם בכל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד הרוגים בדרכים יועבר סכום כלשהו, קטן או גדול, לפיקוח הזוי שכזה על חשבון שמירת חיי אדם? למחוזות הללו היא לקחה את האג'נדה שלכן ואתן לא נעלבות? אני מאמין שלא לזה פיללתן. אתן נשמעות בדרך כלל הרבה יותר רציניות.
ומה לגבי התמרורים? גם כאן לא נשמע קולכן. הגיוני וסביר בעיניכן שבתקופה סוערת כל כך בכבישים מה שיעסיק את השרה, בשמכן גבירותיי, בשמכן, הוא להחליף תמרורים שיכללו ציורים של נשים? השקעה של מיליונים ברחבי המדינה כולה, מעבר להשקעה הכספית בישיבות ודיונים, בפרסום, בתכנון, בעיצוב ועוד ועוד, כל זה קורה במלוא הרצינות בשם האג'נדה שלכן גבירותיי, ואתן לא נעלבות?
דברי אבו מאזן ללא הנדסה
ואז רוגל אלפר הסביר לכולנו בעיתונו 'הארץ' ש"מחמוד עבאס איננו ומעולם לא היה מכחיש שואה", ואתם יודעים למה? לנוחיותינו מצורף הסבר למשתמש המתחיל. בגלל שאבו מאזן קבע ש"השואה היא הפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה המודרנית", ולא די בכך אלא שאותו אבו מאזן גם אמר שהוא מגנה בכל לשון את הפשע המדובר. מאחר וכך מסקנתו המתבקשת של רוגל אלפר, אדם משכיל לכל הדעות, היא שאבו מאזן אינו מכחיש שואה. מ.ש.ל.
ואכן רבים בשמאל הישראלי נתלו בדבריו של אבו מאזן כדי שלא להגיע חלילה לסיטואציה שבה יצטרכו לבקר או לגנות חלילה את יידם משכבר השוכן במוקטעה. בדיוק משום כך אני מבקש להעיר הערה קטנה בעקבות שיחה שקיימתי השבוע עם ד"ר אדי כהן שתרגם את דוקטורט הכחשת השואה שחיבר אבו מאזן.
ד"ר כהן מספר על תכניו האקדמיים של הדוקטורט שקובע שלא שישה מיליון אלא 850 אלף, שלא היו תאי גזים וכו' וכו', מה שדי בו כדי להצמיד לחזהו של אבו מאזן מדבקה ועליה הכיתוב 'מכחיש שואה', אלא שבנוסף לכל אלה אותו אבו מאזן מאשים את היהודים והתנועה הציונית בחבירה לנאצים לצורך ביצוע השואה והשמדת יהודי אירופה על מנת להצדיק את דרישתם למדינה. מופרך? מטורלל? אולי, אבל זה מה שכתוב כאן.
תכל'ס, לעניינו ולעניין דבריו של רוגל אלפר, אעיר רק שאם אותו אבו מאזן מאשים את היהודים בשותפות לשואה ובימים אלה הוא נאות להגדיר את השואה כפשע החמור בהיסטוריה, המסקנה היא שהאיש מאשים, גם כיום, אולי בינו לבין עצמו ואולי בינו לבין עמו, את העם היהודי בשותפות בפשע החמור בהיסטוריה. מ.ש.ל.
איך אתם מכנים את הדבר הזה, חבריי בשמאל?
קרבנות על מזבח האליל הפוליטי
מותר להגיד כמה מילות שבח לנשות שמאל? אני מקווה שכן, והנה הן: מיכל רוזין, אמילי מואטי וגבי לסקי, שלוש נשות שמאל בסקאלה שנעה בין מפלגת העבודה למרץ, היו ישרות והגונות כדי להודות בכך שכשלו בתפקידן כשלא תמכו בהצעתו של חבר הכנסת אופיר סופר להקים וועדת חקירה פרלמנטארית בסוגיית הסרסור בסוהרות.
מיכל רוזין אמרה בדיון של ועדת החוץ והביטחון: "אני מתביישת שבמשמרת שלנו האופוזיציה הציעה להקים ועדת חקירה פרלמנטארית. התחננו כראשי סיעות הקואליציה ודרשנו מהשר לביטחון פנים להקים ועדת חקירה. זה לא פוליטי. סירבו בתוקף, עד שנאלצנו לא להצביע... אני אומרת דוגרי, נכשלנו פה". חברת הכנסת אמילי מואטי אמרה שאם הייתה יכולה הייתה מצביעה אחרת, "הטיעון היה שצריך לשמור על שלמות הקואליציה ואם ממצמצים מול רעיונות של האופוזיציה זה יכול למוטט אותנו...". חברת הכנסת לסקי ביקרה את העובדה שלמרות ההבטחות שנועדו למנוע הצבעה בעד הצעתו של אופיר סופר, הפרשה לא נבדקה ולא טופלה.
אין ספק שזה קשה להודות בטעות ציבורית חמורה כל כך, אבל מסתבר שיש עוד שבבים של הגינות בפרלמנט שלנו. אני כותב שבבים של הגינות כי הגינות של ממש הייתה אמורה להוביל למרד של השלוש במשמעת הקואליציונית, למען כבוד האישה, מעמדה, חירותה וההגנה על גופה, ערכים שבהחלט מצדיקים צעד חריף גם אם הוא כרוך בענישה פרלמנטארית.
אבל כאן מגיעה השאלה הבאמת מקוממת, לאן נעלמו ומדוע נאלמו מול האירוע הנורא הזה כל נושאות הדגל הפמיניסטי ובראשן השרה מיכאלי, ולאן התפוגגו חברותיה אפרת רייטן ואיבתיסאם מראענה, ומה עם החברות האחרות ממחוזות הקואליציה, שגם להן חשוב מעמד האישה, ממירב כהן דרך איילת שקד, מאורנה ברביבאי ועד פנינה תמנו שטה ועוד ועוד? כולן הקריבו את כבוד האישה ואת האג'נדה המקודשת למען אליל שלמות הקואליציה וקיבלו בהכנעה את דרישתם המשונה של בני גנץ, עומר בר לב ויואב סגלוביץ' להתנגד רק כדי שחלילה לא יהיה לאופיר סופר קרדיט?
מודה, נכשלתי
ניסיתי למצוא מומחה כלשהו לענייני סין שיתראיין ויסביר מה בדיוק רוצים הסינים מהטיוואנים ואם האירוע יכול להתפתח למלחמה של ממש. כשלתי. הניסיונות עלו בתוהו. היו שאמרו שהם בדיוק עכשיו עסוקים, היו שאמרו שלא ממש מתאפשר להם והיו שאמרו בפה מלא שזה נושא קצת רגיש ולכן יעדיפו שלא להתראיין.
אז אולי באמת נפלתי על כולם ביום שהם טרודים בעניינים ברומה של פתח תקווה ואין להם חמש דקות פנויות (רחמים) להחליף כמה מילים על הנושא, ואולי באמת אין להם מילים להחלפה, ואולי במקרה לא הגעתי אל האנשים הנכונים. ובכל זאת אני קצת מוטרד מהאפשרות שבסופו של דבר מישהו כאן, בעולם הדמוקרטי שלנו ובמדינה הדמוקרטית שלנו, חושש להתבטא בנושא שעלול לעלות בחיי רבים.
אני רק שאלה
מישהו מצליח להבין למה בעידן הוו'ייז צריך להפסיק שידורי רדיו לטובת דיווחי תנועה?
רחמים
מרחם עליכם אחיי ורעיי, מתפקדי 'הציונות הדתית'. יום שלישי מתקרב ואתו הפריימריז. אתם מתבוננים ברשימה, עוברים שם אחרי שם ונראה שצריך את כולם בחמישייה הראשונה. אי אפשר לוותר על אף אחד. מה עושים? איך תחליטו? שיהיה בהצלחה.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]