מר ידידיה מאיר הינו יהודי רב אשכולות. הינו חכם, הוא יודע ספר, ידיעותיו בחיי היום יום בחברה הישראלית כמו גם אצל יהדות הגולה מחייבות הטיית אוזן. והחשוב מכל, אין להטיל ולו רבב של ספק ביושרו האישי או האינטלקטואלי.
ללא צל של ספק, מר מאיר הינו נכס ליהדות הדתית, וקולו טוב שיישמע מאשר לא יישמע.
ואולם, ככל שידיעותיו רבות יותר, ככל שהבנתו חדה יותר, ככל שיושרו עוצמתי יותר, שגגתו [ו – כן, שגגתו, לא כל דבר אחר] כואבת יותר וקשה יותר.
קראתי את מאמרו של מר מאיר "התפוררות". קראתי וחזרתי וקראתי. יסלח לי מר מאיר. ביקורתו וזלזולו של מר מאיר בשרת הפנים "במקרה שלה זה כבר מעורר רחמים [תנו לי לדייק רחמי עדיין לא התעוררו", אחת מאמרות השפר, פרי עטו], טוב לה שלא נכתבה משנכתבה.
ראשית חכמה, גם אם מר מאיר חושב שהגברת שקד סיימה את דרכה הפוליטית [ואני איני חושב כך, לחלוטין לא] מר מאיר מכיר טוב ממני את אמרתו של החכם מכל אדם "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך". ומאחר שמר מאיר הינו יהודי ירא שמיים [אני יודע זאת] טוב שיהרהר על שכתב, ובמיוחד - ועל כך רצוני להרחיב - ששגגה היא שיצתה מעטו של מר מאיר. שגגה שוטטת דם. דמה של הגברת שקד, ושלא כהגן.
אסביר את דברי.
מאצל מאמרו של מר מאיר נמצאנו למדים שהגברת שקד לא עשתה מאום לטובת הימין או לטובת הדתיים בתקופת כהונתה של הממשלה האתגרית הזאת. הפכתי והפכתי בו באותו מאמר, ולו מצאתי זכר למעשה חיובי כל שהוא של הגברת שקד. ולא אמנה כי אם בקצה המזלג את אשר זכרוני מתיר לי כאן ביושבי בניכר.
הקמתם של 14 ישובים בנגב ועצירת ההתפשטות של ערביי דרום הר חברון לפזורה הבדואית, מניעת פתיחת קונסוליה אמריקאית במזרח העיר ירושלים, שיא של עולים יהודיים להר הבית, המשך בניה ליהודים בעיר העתיקה למורת רוחה של מחלקת המדינה של ארצות הברית, הקמת צוות מכרזים כבקרה על הרשויות הערביות שיקבעו מנגנונים להקצאת כספי פיתוח, הפסקת מדיניות אי הרחקה גורפת של אזרחי קונגו השוהים בישראל, הנחה בארנונה כמחווה של הוקרה למפקדים המשרתים במילואים, הפיכת צור הדסה למועצה מקומית, שנוי חוק האזרחות, הכנת תוכנית לקצרין להכפלת האוכלוסיה הקיימת שם, הקמת עיר חרדית חדשה – כסיף והקמת ועדה מיוחדת לקידום תוכנית העיר, הקמת שני ישובים חדשים ברמת הגולן, הגדלה של 75% בתקציב השוטף של הרשויות ביהודה ושומרון והכרזה על עיר דרוזית ראשונה בישראל.
האם מר מאיר אינו יודע על מאבקה של הגברת שקד לשלול את מועמדותו של מר מני מזוז לתפקיד הבכיר אליו נבחר לאחרונה על ידי הממשלה?
מאצל מאמרו של מר מאיר ניתן להבין כי עיסוקיה הסתכמו בין השאר ב"מביאה פרחים לבעלה בט"ו באב" [אני בטוח שגם מר מאיר עשה זאת]. ובכל הכבוד למר מאיר אני יודע אחרת. ולא רק אני יודע זאת, אלא אחד מחבריו הקרובים ביותר של מר מאיר שתרומתו לתורת ישראל לעת הזאת הינה אדירה, ואיני יכול להזכיר שמו ללא אישורו, אך חזקה על מר מאיר שהוא יודע למי אני מתכוון, חושב כמוני, לא כמו מר מאיר.
אצל מאמר כה נוקב, לא היה מן הראוי להציג – אף מבחינתו של מר מאיר - את "האמת כולה"? ולו רבד של אובייקטיביות? כי לא נמצאתי למד מזה המאמר דבר חיובי על הגברת שקד. האומנם? זה המאזן? אני איני חושב כך. חושבני שגם מר מאיר אינו חושב כך.
וחלק מידיעותיי מה שורשן? כי הייתי שם. הייתי בלשכת השרה בכנסת לא פעם כשיזמתי פגישות בינה לבין חבר כנסת זה או אחר של יהדות התורה. ראיתי כיצד היא נלחמה לטובת היהדות החרדית, לא תמיד בהצלחה, אבל כנגד כוחות פוליטיים אחרים, המלאכה הינה אתגרית ומתסכלת. הגברת שקד סבלה מרורים בניסיונה להילחם את מלחמתו של הימין. מאמרו של מר מאיר אינו הוגן כלפיה ואין היא "ביטוייה של מציאות".
הגברת שקד לא נהנתה בתקופת ישיבתה אצל הממשלה. רבים ייעצו לה להניח ולעשות לביתה. גם היום סופגת היא קיתונות של רותחין, ואלה מהימין העושים זאת, אינם יודעים כי היא שכבה על הגדר לטובת הציבור הדתי. היא ספגה עלבונות ולעיתים [במחילה מהמבקרים] קשקשת של ממש, מחברים שלא ידעו או לא רצו לדעת, מאשר על האופוזיציה. ואף על פי כן הייתה היחידה על יד שולחן הממשלה שהצליחה לתרום ליושבי יהודה ושומרון למרות נציגי השמאל, לתמוך בציבור החרדי למרות עמדתו של מר ליברמן.
אני רוצה לבקש את סליחתו של מר מאיר על ההשוואה הבאה [וחזקה עליו שייחייך].
בקוראי את מאמרו של מר מאיר נזכרתי באמרתו של אותו פילוסוף אוסטרי בריטי שהשתלח בברנטראנד ראסל וג׳ורג׳ אדוארד מור "אין לכם מה לדאוג, אני יודע שלעולם לא תבינו את זה". לא. מר מאיר אינו ראסל ואינו מור. הוא יהודי אמיתי ישר וגאה. אבל הוא כנראה שווה לשני אבות הפילוסופיה הללו - ולו על פי מאמרו - שהוא "לא הבין את זה". נראה שנשתכח ממנו כל הטוב שעשתה איילת שקד.
איילת שקד הינה ׳האשה החילונית הכי דתייה שאני מכיר׳. היא האפשרות היחידה להחזיר את תנועת המזרחי למקום כל שהוא אצל המפה הפוליטית בישראל טרם שיגווע אור הנר. אין לנו חלופה אחרת [ואני יודע על ניסיונות של רבים וטובים לאחד שורות גם בימים אלה, שלא כאן המקום לחושפם].
אכן כי כן, מר בצלאל סמוטריץ הינו יהודי חכם ופיקח, אך לעניות לדעתי [ומר מאיר בוודאי יאשר שאכן כי כן, דעתי ענייה, אבל בל יחשוב שהינו מקורי בחשיבתו זו] בשוגג תרם לה לחיותה של הממשלה הלזו. יש מבין חובשי הכיפות הסרוגות שבקשו לרעות בשדות זרים לחלוטין, יש שפשוט לא הביעו דעתם ביום פקודה. האם בדק מר מאיר כמה מתושבי יהודה ושומרון הצביעו בבחירות האחרונות? תוצאה לא מחמיאה. לא מחמיאה בעליל. למרות כל אלה יתכבד מר מאיר וישוב אל הרשימה המאוד חלקית שמניתי.
קביעתו של מר מאיר כי איילת שקד שיקרה הינה זיופה של המציאות. זיוף כואב ופוגע. היו לה טעויות? בוודאי. וכפי שציינתי במאמר קודם, רשימת אנשי מעשה וחשיבה שטעו טעויות שאף עלו בחיי אדם, הינה "סימפוניה בלתי גמורה". טעויות היו. שקרים? חוסר יושר? לא ולא. ומאמר היורה לעברו של האחר לעג וקלס ואין בו הצבעה על ולו "שמץ של טוב", הינו מאמר אתגרי מדי עבורי. מאמר שלא מגיע לה לאיילת שקד.
לא, מר מאיר. המשחק לא נגמר. כאמרתו של וינסטון צ׳רצ׳ל לאחר מבצע הפנוי בדאנקרק "Wars are not won by evacuations". מן הדין להבין את שהיה, וממנו את החסר. אסור שאותה שנלחמה על יד שולחן הממשלה, אותה שבקשה למנוע את "כתם השמאל" דאתמול, אותה שלולי אחר הייתה עושה כה הרבה ויכולה לעשות גם עשות, תיעלם מהמפה הפוליטית. אנחנו, כולנו נשלם על כך מחיר כבד, ותהא זו טעות פוליטית נוספת, והפעם של כולנו.
וכיון שישר הינו מר מאיר, הייתי מציע לו, היום – בעודו ברוח סערת הביקורת והשחזת חרב העט - ייפגש נא עם השרה שקד. אולי, ממש אולי, יכתוב אחרת במאמר הבא. שהלא, [ויורשה לי לשנות מהאמרה המובאת, כי במקורה, רחוקה היא ממר מאיר כרחוק מזרח ממערב] אמרתו של פובליוס הסורי, ׳שגגתו׳ של אדם יחיד בקהל הופכת מהר מארה של הכלל". וכבטוחני, שלא לכך התכוון המשורר.