שפת ההיידיש הינה שפה מיחודת. שפה שאי אפשר להתחרות בה. הן מבחינת הבדיחות, הן מבחינת הסיפורים והן מבחינת העקיצות.
אי אפשר להשוות זאת לשום דבר אחר. עכשיו בא קובי אריאלי ושתל בשפה הזו את כל המרקם. סיפורים, שירים, הוואי ואוירה. לשם כך הוא גייס שלושה מחבריו הטובים כולל מנהל תיאטרון היידישפיל וביחד הם יוצרים ערב מושלם.
השלושה מלבדו הם ששי קשת, שי אברמסון החזן הראשי לצה"ל, בניצוחו של המנצח אלדד שרים, נפגשים לראשונה על במה אחת ויוצאים למסע שכולו הומור, געגוע ותקווה.
במופע משולבים סיפוריהם האישיים, תוך ביצוע של שירים אהובים מכל הזמנים בעיבודים חדשים: "דבש ניגר", "ארץ הצבי", "שבחי ירושלים", "עין גדי", אילו ציפורים", "אין לי ארץ אחרת", "היו לילות" ועוד. המפגש בין ארבעת היוצרים מאפשר היכרות עם השורשים התרבותיים של כל אחד מהם.
גולת הכותרת היא השילוב הנפלא של כל נדרי ותפילה לחיילי צה"ל.
שלומית טריגר הגואל הבימאית מספרת על המפגש המיוחד: "דבש ניגר" – הוא מפגש בין ארבעה יוצרים ישראלים שכל אחד מהם גדל בארץ - "ארץ זבת חלב ודבש" וינק תרבות שונה (חרדי, דתי, חילוני ומזרחי).
הם עוברים מסע לגילוי, מהיכן הגיעו ולאן פניהם מועדות. בדרך הם חושפים את הסיפורים האישיים שלהם השזורים בסיפורה התרבותי של הארץ שלנו. בימים אלו שהקיטוב הוא גדול אנו מגלים שצמחנו מאותם השורשים - היהודי, הציוני והישראלי והתרבות היא הדבר המגשר ויוצר רקמה אנושית אחת.
"אני אישית, מספרת שלומית "גדלתי בבית חילוני, אימי מבית חרדי עיראקי ואבי ניצול שואה מפולין, בבית שמעתי יידיש וערבית, אופרות ועבד אל- ואהב. התרבות שינקתי יצרה את מי שאני- ישראלית גאה. קיבלתי עושר של תרבויות. אני עצמי שיחקתי בתיאטרון יידישפיל בהצגת "הכתובה", למרות שבילדותי ניסיתי להתכחש לשפה - משורשים אי אפשר לברוח ובטח לא מהשפה המופלאה הזו. חזרתי הביתה.
דבש הוא אחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל. כולנו כאן - יוצרים ובונים חברה אחת שבה 'קיבוץ התרבויות' הוא מסממניה המובהקים - וה"דבק" שמחבר בו את כולנו - הוא בדבש הניגר מכל עבר.
בשבת האחרונה קראו בבתי הכנסת על ארץ ישראל שהיא "ארץ זבת חלב ודבש''. אכן הדבש ניגר גם במציאות וגם במופע הנהדר. אגב. כל הערב בעברית עם נגיעות משעשעות ביידיש. הנאה צרופה.