אני ניצבת נבוכה בדיוק כמותכם,
בת לציונות הדתית,
כזו שחונכה לדגלה של תורת הרב קוק
עליה חרוטים תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל
הדרך שהיא הגשר-לא זאת שמנסה לרצות
זאת שמהלכת על החבל הדק- השילוב המושלם של שני העולמות.
גם אני גדלתי על הראשי התיבות המככבות-י-ו-ש
הייתי שותפה לחלום שיסופחו שטחי המולדת ההיסטוריים לכדי השלם.
גם אני ישבתי בשיעורים והוזהרתי
לא לשכוח את התורה שמתוקפה אנו פועלים בכלל.
וגם אותי חינכו שדרך ארץ קדמה לתורה
ואם בפוליטיקה עסקינן, אין ספק שזה מקום מאתגר ליישם זאת.
ועל כן אני עומדת כעת נבוכה,
בין הכיוון האחד, שמציג קלאיסקה דתית לאומית,
כזו שמתיימרת להיות המשך המפד"ל המיתולוגי,
פונה למיינסטרים של המגזר
ובד בבד להסתפק אם הכיוון הזה לא מתאפיין ב"שכרו בהפסדו"
האם יש ערך למעשים אם הדרך ארץ
היא לא זו שתמיד מובילה מלפנים.
אם הביטחון שיש מי שידאג לערכים
באמת מרגיע למשמע האמירות והציוצים
ומצד שני, כיוון קצת שונה, יש שהתייצבו מיד לומר שכלל לא מדובר באופציה
אבל כעת היא עוד קיימת.
ואם מסתכלים לכיוונה, יש אמת אם נאמר שכבר מזמן
איבדנו את ההבחנה מה נאמר בכנות
ומה עבר גלגולים, דיבורים והרבה יועצים.
האם לבחור באנשים שהיו לנו לגאווה כנציגים
שפעלו ללא הרף וממשיכים
שבחרו במעשים וברחו מדיבורים.
ועל עניין הכיסאולוגיה ואי האידיאולוגיה
אפשר לדבר רבות ובכל זאת מדובר באנשים
אנשים כאלה שחולמים ומן הסתם יש להם גם מניעים
אך חשוב לזכור שלנו כאזרחים מה שחשוב
זה המעשים, התולדה ההכרחית של הערכים.
ואם הם מתקיימים, המעשים
מי אנחנו שנפסול את שעוזר לעושים להתגבר
על הפסד של עוד שעת שינה או זמן איכות עם המשפחה
ואם כבר איבדנו אמון,
האחריות אכן מוטלת עליהם להשיבה.
ואם אנו פוסלים כל ניסיון להבנה,
מה נשאר מאתנו? אידאולוגיה ללא אנושיות?
תורה ללא דרך ארץ?
וגם אם תחושת הבגידה תוססת
מה מביא אותנו כל יום כיפור לבית הכנסת.
כי בכנות, גם אני מרגישה נבגדת,
גם אני עמדתי מול המסך, צפיתי כמוכם בתמיהה
אם מולי לא מתרחשת עכשיו מעילה גדולה.
אבל אולי פספסנו את הנקודה הכי חשובה
שחשוב לנו קודם האנשים והמעשים
הרבה לפני שהם עמדו שם והבטיחו לנו את מה שיתגלו כשקרים.
כי מה לעשות ופוליטיקה זה עסק מורכב
ואולי אם היינו מגיעים למקומם של חברינו היינו מבינים
וגם אם היו שם מניעים אחרים
חבל לזרוק לטמיון עבודה של שנים,
של מי שהיה שם נאמן ברוב הזמן
ואולי טעותו הייתה שפעל גם מתוך נאמנות אישית
וכן, אין ספק שזו הייתה שגיאה
ובכל זאת, עומדת מולנו אשת ציבור
פוליטיקאית דגולה, שפועלת ללא הפסקה
מתוך ניסיון לרצות את כולם וכנראה טעתה
אבל אולי נחשוב פעמיים לפני שנשלח אותה לדרכה,
כי בסוף בפוליטיקה יש עקרון
אך אינו שווה מאומה אם הוא נכתב רק כשורה בעיתון.
ועכשיו תכלס, אני מסכימה
שהייתה פה ממשלה שעצם קיומה בעייתי למדינה
כי בתור מדינת היהודים
לא יתכן שבפרלמנט ישבו האויבים
וזה בסדר שהם גם אנשים
ואולי יש להם נקודות זכות אנושיים
בשביל זה הם אזרחים
אך לא הנבחרים.
ונכון שהצעד להפלה היה אצלה בידיים כל הזמן ולא קוים
ואפילו את הדרישה להתפטר היא מחתה
ויתכן שזה היה עיקר שגיאתה
כי בציבור עוד חיכתה לה הבנה
אם הייתה חוזרת בה מטעותה וזו התבוששה מלהגיע.
והיא, שהרגישה שהמדינה יושבת על משבר מתמשך
ומישהו צריך לקום ולהתייצב
בחרה בדרך שבחרה,
ושוב אומר אין לי ניסיון להביא להצדקה והדבר נמצא גם אצלי בחוסר הבנה.
כי המצב לא היה כזה נורא
וזו היא שאמרה שהדמוקרטיה לא בסכנה.
את הנעשה אין להשיב
אבל עתה אנחנו משחקים תפקיד קריטי שראוי לתת עליו את הדין.
האם בחנתם בערכים? במעשים?
האם כשהתבוננתם ראיתם אנשים?
זיהיתם ימין, שמעתם על ישובים,
ויש גם ערים, ופתרון למשברים.
ורק עם הפנים קדימה, את זה אתם משליכים?
כי עומדים מולכם כרגע אנשים בקבל עם
ואומרים שהופקו הלקחים,
שהוסקו התובנות,
ועניינם רק להכפיל את ההצלחות.
כי פוליטיקה זה לא בי"ס ולא מכינה
אין בו שיעורים על נאמנות ובגידה
יש פה אנשים שפועלים ומדברים
ובהמשך, כמו בסרט נע מתגלגלים לאולפנים.
ויש כאלו שמגיעים על ציוץ ונאום שואג מעל המליאה
ויש כאלו שמגיעים כדי ליידע איפה עומד הפרויקט הבא
כי בסוף אנחנו מחפשים חוסן
ולדבר כל היום על רגש
קצת לא שייך למקום שתובעים ממנו כל העת סדר,
והסדר יום היה עמוס
אז עתה, כשכולם משקיעים את כל מאמציהם
לשבות את ליבנו במדע שאין למדוד
יש כאלו שלא צריכים לשכנע, יש להם הוכחות
ובמקביל ובצעד מתבקש למדי הם יושבים לומר סליחה
אם היה נראה ששכחו את הערכים,
על אף שממבט קצר ברשימת ההישגים הם די מומשו הערכים, לא?
אז תחשבו שוב,
חשובים לנו האנשים מאשר ערכים שרק נאמרים
כי האדם הוא המכלול של כל זה ומעבר.
וחשוב לנו מעשים, כי דרכם יש ביטוי לערכים
בסוף כנסת זה לא סדנת כתיבה ולא מדד לרטוריקה
זה מבחן המציאות
ועל הציון, אין חולק, תלמידה למופת.