לפני שהצטרפתי למירוץ בפריימריז של הציונות הדתית, שאלה אחת נשמעה באוזניי שוב ושוב: מה יש לי לחפש במפלגה שנתפסת כמפלגה חרד"לית? שלא תבינו אותי לא נכון, הציבור החרד"לי מוערך בעיניי עד מאד. ערכיו, מפעליו, תלמודי התורה ומפעלי ההתנדבות הרבים שהוא מפעיל.
אבל יש לשים את האמת על השולחן: אני לא שייך למגזר הזה, ונראה שרבים במגזר הדתי לאומי מרגישים כמוני, יש דתי לאומי ויש דתי לייט ויש דתי על הספקטרום ויש דתי ליברלי ומיינסטרים, המון הגדרות שבעצם אומרות את אותו הדבר – דתיים המשתייכים לציונות הדתית, אך לא מוצאים את מקומם במפלגת הציונות הדתית אשר מזוהה יותר עם הציבור החרד"לי.
ככל שעבר הזמן, הבנתי שזו בדיוק הסיבה למה דווקא זה המקום שבו אני צריך להיות. כשמסתכלים ימין ושמאל, מגלים תמונה מאוד ברורה. לציבור הדתי לאומי אין בית פוליטי כלשהו. היו ניסיונות ליצור אחד כזה בימינה, אבל כולנו יודעים איך זה נגמר. הליכוד, שבמשך שנים משך רבים מהמגזר אליו, דחק את הנציגים הדתיים הרחק מעמדות השפעה. גם שאר המפלגות שקורצות לציבור הדתי לא באמת רוצות שהוא ישפיע בהן, אלא שרק ייתן להן את קולו. זה כמובן לא המצב בציונות הדתית.
נראה לי שקשה לאנשים להבין עד כמה המהלך שהמפלגה הלכה אליו אינו טריוויאלי. כשעוד ועוד מפלגות עוברות למודל של בחירה ע"י יו"ר או מודלים דומים, בציונות הדתית עשו את הדרך ההפוכה והאמיצה. בצלאל סמוטריץ' ויתר על כוחו בשביל שאנחנו, ציבור המתפקדים כולו, ישפיע.
המהלך הזה לא קרה סתם. הוא התרחש בגלל שהמפלגה הייתה קשובה לטענות הציבור שאותו היא שואפת לייצג. הציבור אמר שהמפלגה לא מייצגת אותו, אז המפלגה אמר לציבור: בוא תבחר מי ייצג אותך. אין דבר נכון יותר מזה כאשר באים לבנות מחדש בית פוליטי לציבור שאיבד את ביתו בשנים האחרונות.
הציבור הדתי מגוון. גוונים רבים מרכיבים אותו. גוונים, שבניגוד לטענות, לא מתבטאים בגודל הכיפה, סוג כיסוי הראש או מקום מגורים גיאוגרפי. אלה גוונים שמסכימים על הרוב המוחלט, אך עדיין חלוקים במספר נושאים אידיאולוגים. אלה מחלוקות שקיימות בכל בית כנסת, בכל משפחה, אפילו בכל בית. אלה החברים שלנו, האחים והאחיות שלנו, ההורים והילדים שלנו.
המציאות הזאת מבורכת, כי היא מעשירה, מפתחת ומקדמת את המגזר. גורמת לו שלא לקפוא על השמרים. גורמת לו תמיד להביא בשורה אידיאולוגית מורכבת לחברה הישראלית, וכפועל יוצא מקדמת אותה. גדולתו של הציבור שלנו היא העובדה שאנחנו מכירים ומכבדים האחד את השני, למרות שאנחנו לא מסכימים על הכל.
לגיוון הזה יש גם מחיר. כמגזר אידיאולוגי במיוחד, ומעורב אף יותר, הגיוון שאותו ידענו להכיל נהדר במשפחות ובקהילות שלנו, יצר פיצולים ופילוגים פוליטיים, לרוב על קוצו של יוד. זה הוביל אותנו לשבר המגזרי שבו אנחנו נמצאים. עכשיו, סוף סוף, אנחנו יכולים לתקן. 24 אלף מתפקדים הם מספר מכובד מאוד של אנשים שהחליטו לקחת חלק במהלך הגדול הזה. יחד עם זה, המחשבה שכל עמדות המגזר מיוצגות לחלוטין על ידם היא יומרנות שגויה. דווקא מתוך ההבנה הזו עולה האחריות הגדולה של המתפקדים. האחריות שלכם היא לא לבחור רק את מי שמייצג אתכם בדיוק, אלא לבחור רשימה מגוונת שתייצג את כל בני המגזר. שכולם יוכלו להרגיש במפלגה כבית. האחריות הזאת היא לא רק כלפי המפלגה, ואפילו לא כלפי המגזר.
האחריות לבחור רשימה שהציבור הדתי ירצה בה וירגיש חלק ממנה היא לטובת מדינת ישראל כולה ועם ישראל כולו. ניצחון הימין בבחירות הקרובות תלוי בכך. הוא תלוי בבחירות שכל אחד ואחד מכם, מתפקדי המפלגה, יעשה, בבחירת רשימה שתייצג את המגזר כולו. אם זה לא יקרה, אנשים טובים יצביעו שוב לבני גנץ או ישתעשעו בהרפתקאות שיעלו לנו בעוד ממשלת שמאל ושמאלה מכך, שתעשה הרבה נזק למדינת ישראל.
כי בסופו של דבר, בתוכנו, רב הדומה על השונה. לאחדות הזו שאיננה מגיעה מתוך אחידות שואפים כולנו, בני המגזר על שלל הגדרותיו – לבית שמאגד את הערכים, האמונות, המנהגים והנורמות. לציונות דתית רחבה.
יוסף שפייזר הוא חבר מועצת העיר ירושלים ומתמודד בפריימריז במפלגת הציונות הדתית