מחר יחול יום השנה ה-80 להרצחו של הרב מאיר קאנאל הי"ד בידי הנאצים. לקראת יום השנה שוחחנו עם החוקר יוסי סוויד, מנהל פיתוח התוכן במרכז מורשת בגין, על הסוגיה הבלתי מוכרת של המרד החרדי בנאצים בגטו ורשה.
"זו סוגיה לא ידועה שלא דיברו על כך מכמה סיבות", אומר סוויד ומפרט כי "מי שהתנגד בגטו והפך את זה לאידיאל הם קבוצות של יהודים שהיו משויכים לתנועות הנוער הציוניות והלא ציוניות, אבל כאלה שאידיאל ההתנגדות היה חשוב מאוד בעיניהם. כבר לפני תום המלחמה ולאחריה הם פרסמו את סיפור ההתנגדות. לעומת זאת הציבור החרדי לא ראה בהתנגדות האקטיבית משהו ששואפים אליו או ערך שעליו צריך לחנך, ומשום כך אנחנו לא מודעים להתנגדות החרדים בגטו".
סוויד רואה בהשתקת הסיפור "עוול היסטורי, כי לא מדובר ברבנים קטנים, אלא בראשי הציבור החרדי בגטו שהובילו את המהלכים האלה". ראשון הרבנים שהוא מזכיר הוא "הרב מנחם זמבה שהיה רב מרכזי מאוד בגטו ורשה, מראשי ההנהגה הציבורית בגטו".
"כשהוא נדרש לסוגיה הוא מגיע למסקנה מעניינת שבשנות השמד, כשיהודי יכול היה להציל את חייו אם היה ממיר את דתו, עצם המוות שלו היה קידוש ה', אבל כעת, במצב שבו נמצאים, לא ניתן לברוח מגורל המוות כי הנאצים הורגים את היהודי בכל מצב, ולכן המרת הדת אינה קידוש ה', והאפשרות היחידה לקדש את השם היא ההתנגדות. לא להתמסר לידי התליין".
סוויד מספר כי את הכרעתו זו מפרסם הרב זמבה כפסק הלכה שמתקבל על ידי קהילות שלמות הבוחרות לנקוט בדרכו. עוד הוא מספר כי הרב זמבה עצמו פעל להתרים ולתרום כספים להתחמשות פעילי המחתרת שרכשו בימים שטרום המרד כלי נשק מגורמים פולניים. לבד מתרומה זו חברו בשעת המרד עצמו למורדים גם קבוצות של צעירים דתיים וחרדיים שלקחו חלק אקטיבי במרד.
אך לבד מאוחזי הנשק שמספרם נאמד בכ-1000 עד 1500 הייתה גם הנחיה רבנית לקיים מרד פאסיבי. "יצאה הוראה שלא לשתף פעולה עם הנאצים. כשהנאצים קוראים לרדת מהבתים ולהתכנס לכיכר השילוח היהודים נשארים במחבואים ובבונקרים. ארבעים אלף איש סירבו לקריאה הנאצית ובהם גם הציבור החרדי בהוראת רבניו. הם מסרבים להישמע להוראות הנאצים ונשארים בבונקרים".
דמות נוספת עליה מספר סוויד היא הרב יצחק מאיר קאנאל הי"ד שהיה "זקן רבני וורשה, זקן נשיאות אגודת ישראל, כלומר דמות רבנית חרדית מוערכת, וכשהוא נדרש לסוגיה הזו של הפינויים והציות לפקודות הגרמנים, הוא אומר לא למסור את הנפש לשבי הגרמני. הוא מצהיר שכיבואו לקחת אותו יתנגד ויעשה הכול כדי לבוא לקבר ישראל".
אמירתו זו של הרב קאנאל לא נותרה בחלל, אלא יושמה על ידו. "כשהגיעו אליו הגרמנים הוא סירב ללכת איתם ואפילו חטף את נשקו של הקצין הגרמני שהגיע לתפוס אותו. מדובר ברב חרדי בן למעלה משמונים. יש גם עדויות שהוא סטר לקצין. באותו רגע העוזרים של אותו קצין יורים ברב למוות. הוא נשאר באותו מקום שבו הוא נרצח ונלקח לקבר ישראל בבית הקברות היהודי של ורשה".
סוויד מספר כי במשך שנים רבות לא היה ידוע היכן נקבר הרב קאנאל. מצבה לא נמצאה, אך "לפני כשנה ביקרתי במקום, והראה לי יהודי פולני את הקבר של הרב קאנאל שנמצא באותם חודשים. הייתה במקום לוחית שעליה כתוב בדיו שכבר נשחק 'כאן נטמן לצב אביו הרב מאיר קאנאל'. המטרה של הרב קאנאל הייתה להגיע לקבר ישראל. הוא ידע שמי שיגיע לטרבלינקה לא יגיע לקבר ישראל ולכן הצהיר שזו כוונתו. הוא הצליח ואכן גילינו את הקבר שלו ואת תאריך הירצחו".
בדבריו מדגיש סוויד כי מורשתם של רבנים חרדים מובילים שכאלה צריכה לפאר את הציבור החרדי שאמור להתפאר בהם. על מנת להביא את סיפורם פנו הוא ואחרים לעיתונות החרדי אך זו טרם השיבה. "לא ניתן להתעלם מהדבר החשוב והקריטי הזה. זה תיקון של עוול היסטורי. מדובר בבכיר הרבנים שעושה את הפעולה הזו ולא ניתן להעלם ממה שהוא עשה ומהמסר שהוא רצה להעביר".