1. איני אוהב את מרובע ההגדרות הקדוש דתיים\חילונים\חילונים\חרדים - אך ברשותכם אשתמש בו הפעם כדי להעביר רעיון.
היו זמנים, שבהם מסורתיים, נחשבו בעיני שומרי מצוות כקרובים יותר לחילונים מאשר לדתיים. ה'מסורתי', בעיני הדתי, היה נראה כמו יצור כלאים לא ברור.
דתי מבית הצליח להבין, לכל היותר, את הטיפוס 'המתחזק'. זה שגילה את המצוות וכעת פועל קמעה קמעה כדי לקיים אותן. אך את תנועות 'המסורתי' - דתי מצוי מבית, פשוט לא הצליח להבין.
לדידו, אם אתה מאמין - אז אתה מקיים את מה שאתה מאמין בו, או לפחות משתדל להיות בדיאלוג מתמיד לגבי מה שאתה לא מקיים. אין מצב שאתה 'דורך במקום', במשך שנים.
2. נשגב מבינתו של דתי מצוי מבית כיצד אפשר להתהלך בעולם ולפסוח על שני הסעיפים. לבקר בבית כנסת וגם לנסוע בשבת, למשל. הרי אותו בורא עולם שאתה מתפלל אליו - אמר להשבית את האוטו.
'המסורתי' הקלאסי ידוע כאחד ש'מכבד'. הוא לא יזלזל בשומרי שבת או יצדיק את עצמו. הוא פשוט עונה בשפת גוף מלאת מבוכה על הסתירות הקיימות במשנת חייו.
'קשה לי'. 'אני לא מתחבר לזה' ועוד שלל שתיקות וניסוחים שעברו עם השנים אבולוציה קלה והגיעו למחוזות כמו: 'לא מרגיש לי' והתפתחות המושג 'לייט'.
לדתי מצוי מבית - אסור להעליב. אבל הוא רוצה לטעון מול המסורתי המצוי: "גם לי קשה!".
כן, קשה לו עם המאמץ העילאי המובנה, הקיים, לעיתים, בשמירת מצווה כזו או אחרת, שהוא עדין לא מחובר אליה מספיק ומשום כך היא פחות 'מרגישה לו'.
אבל הוא למד שבשביל להיות שומר מצוות - צריך לעבוד. קשה. תמיד זה היה ככה. דור דור וקשייו. דתי מבית גדל על זה שהוא לא נולד כדי ליהנות והוא מניח שהמסורתי לצידו פשוט גדל על משהו שקרוב יותר למה שמנחה את החברה הכללית בעולם: נולדנו כדי ליהנות וכמה שיותר.
3. נולדנו כדי ליהנות או לא - זאת השאלה הפשוטה שהפרידה בין שומרי מצוות לשאינם. מי שחיפש ליהנות - עזב. מי שהיה מוכן קצת 'לא ליהנות' - נשאר. בעת הזאת, משהו דרמטי השתנה.
השאלה: ליהנות או לא ליהנות - עברה מן העולם. ובמקומה ניתנת ליגיטימציה רחבה ל'מה שמרגיש'. הערך החדש שאפשר לסכם אותו במשפט: 'לעשות מה שמרגיש לך' - הפך למעין א-ל העומד בפני עצמו, שאין בלתו. הוא חוצה קהלים ומגזרים. כל הרוצה לרגש ולסחוף אחריו - מוזמן. כי כיום, 'נולדנו ליהנות' - זאת בכלל לא שאלה.
לרבים ברור שזה הקטע. השאלה ממה ליהנות. מה מרגיש לך מהנה יותר; בית מדרש או מסיבה? דבר איתי ואתרגט אותך, כי בכל מקום יש מספיק אנשים שיתחברו לתחושות שלך ויסבירו לך עד כמה התחושות שלך 'נכונות' ומשתלבות ב'נכון' הנישתי. צעירים, דתיים מבית, אינם אשמים. זאת האווירה הרווחת מכל פינה: 'מרגיש לי'.
בדור בו הרגש מהונדס חדשים לבקרים ע"י אמצעי מדיה, פרסום ופוליטיקה - אין רגע דל לעצור לרגע ולחשוב; רגע, אולי אעשה את מה שלא בא לי ולא מעניין אותי - רק כי אני מאמין שזה חשוב? אולי אתאמץ להתעניין בנושא זה או אחר שאני מתקשה בו - כדי שאאמין בו יותר? המצב הוא, שכיום, אנחנו כל כך מפחדים 'לעשות משהו שלא בא לי ולא מעניין אותי' גם אם הוא מאוד חשוב רציונלית, אמונית, תודעתית.
כולנו באותה סירה. מחפשים את החוויה וההתלהבות בכל דבר. גם במצוות. רוצים רמה גבוהה ובלתי אפשרית של רגש. רוצים תיגמול מיידי להשקעה שלנו. תרגישו עכשיו ומייד - זאת האווירה שמשודרת אלינו מכל פינה, יותר מכל דבר אחר.
4. בהרבה מהבחירות שלנו בחיים, 'לעשות מה שמרגיש לנו' - לא מזיק לנו. אנחנו מתענגים על בחירות מרובות מידי יום, אך אנחנו מנמיכים את היכולת האנושית המובנית בנו - לעשות דברים 'לא כייפים' שאנחנו לא משוכנעים בתוצאה המיידית שלהם.
אנחנו נעשה מאמץ עילאי בעבודה, גם אם לא תמיד זה בא לנו בטוב. אולי גם נתאמץ להגיע למפגש חברתי שלא מתחשק לנו להיות בו.
אבל במקרים האלה, די ברור לנו, בדמיון, מה הרווח וההפסד ולמה שווה לנו לעשות את המאמץ, למרות ה'מרגיש לי' וה'לא בא לי'.
כשמגיעים למקומות רוחניים שבהם נדרשת אמונה במשהו גדול יותר ובעל משמעות רחבה - אנחנו נתקעים. איננו אשמים. אנחנו קצת כמו ילד שהתרגל לא לאכול את הקשה של הלחם. בשלב מסויים, זה נראה לו כבר בלתי אפשרי.
האדם, בטבעו, מתרחק מסבל. זה עוזר לו להתקיים. אחרי רפיון ידיים והתכווננות לעשיית 'מה שמרגיש לי' - כל אפשרות אחרת שאין בה רגש - נתפסת בעיננו כעונש וסבל.
אז אנחנו מרפים. מוותרים. קופאים. מתרחקים עוד קצת מהמקום האמוני השלם שהיינו רוצים להשתייך אליו.
אנחנו מצפים לרגע שבו הקשה יהיה רך וחווייתי יותר.
זה לא תמיד קורה. אולי, זה עשוי לקרות, כשלחיים יכנס אלמנט שיעודד אותנו לנסות שוב את הקשה של הלחם, בלי פחד מסבל.
ובינתיים? יש מחיר לחיים שמכוונים ל'מרגיש לי'. אמנם כלפי חוץ - אין משהו מוחשי להפסיד. אבל בפנים - יש הפסד גדול יותר: ניצחון ה'מרגיש לי' ואי האמונה שאני מסוגל כבר - על פני משמעות החיים הגדולה והעמוקה יותר של החיים.
5. אדם שומר מצוות שיודע את מה שהוא יודע - לא יכול להרחיק נדוד ולהפוך למי שהוא לא. מסורתיים רבים גדלו ככאלה. הם לא התעסקו עם שמירת המצוות בפועל יותר מדי וגדלו לתוך הסתירות התיאולוגיות שמאפשרות להם, כך נראה, ליהנות מפלוקלור ולא לוותר כמעט על מה שמציעה החברה הכללית, הדינאמית המלאה בתחומי עניין עכשווים, מעשי ידי אדם.
אך הבעיה העקיפה שלא מדברים עליה, היא בעיקר כלפי אלו שגדלו כשומרי מצוות. החברה המסורתית, מעצם היותה, גוררת אחריה שומרי מצוות מבית שכבר לא מאמינים בעצמם שהם מסוגלים לשמור את המצוות.
הם רואים את החברה המסורתית מהצד ורוצים גם כזה. נראה שם זורח ושמח. כאילו במחי הגדרה אחת, 'מסורתי', נפתרה שאלת השאלות בנושא שמירת המצוות: מה עושים עם 'מה שמרגיש לי?'.
6. אז זהו, היא או הוא או הם והן 'מסורתיים'. וזה כואב. כי הבחירה לוותר על משמעות רחבה ומבוססת תיאולוגית ושורשית - גם היא - לא מסתדרת ב'מרגיש לי' של שומר המצוות לשעבר.
בניגוד למסורתי מבית, דתי מבית יודע היטב שמצוות אינן פלוקלור. ממש לא. יש בהן עומק אינסופי נסתר, יופי וקושי גדול. במיוחד היום, כשאנו חיים בסביבה וירטואלית-גלובלית נטולת אמונה לגבי אפשרות הקיום שלהן בכלל.
גם בעולם שומרי המצוות - איש אינו שווה לחברו. כל אחד ומדרגת קיום המצוות שלו ובמה הוא צריך להתקדם. אך הצד השווה ב'שומרי מצוות' נאמנים הוא הכיוונון הקולקטיבי המופלא.
החיפוש התמידי לא רק לעשות 'מה שמרגיש לי' בענייני מצוות, אלא לחפש את הדרך שתתן כוח לקיים את מה שאנחנו מצווים לקיים.
קודם מחליטים שעושים - אך כך שומעים את הדרכים והספרים שיובילו גם להתחברות פנימית לכל מצווה ומצווה. ללא ספק, התנועה הזאת דורשת מאמץ, ענווה ואמונה.
שלשה מצרכים חיוניים שמתנגשים חזיתית ב"א-ל החדש" המצווה אותנו - ע"י אמצעי תקשורת ומדיה מעשי ידי אדם - לעשות מה שמרגיש לנו ולהקפיד על העצמה אישית.
בקיום מצוות אתה מוכרח ענווה - שיש לדברים שאתה בוחר לעשות או לא לעשות משמעות גדולה יותר, גם אם אינך בקיא בה.
אתה מוכרח להפנים שאתה יהודי חשוב ואהוב - אך קטן יותר מבורא עולם, מצוותיו ושרשרת הדורות. אבל הנסיון החזק ביותר מתחיל מההבנה שאתה חזק יותר מכל הסביבה שטוענת בעצם היותה שמה שאתה מצווה לשמור ולקיים הוא 'פשוט בלתי אפשרי' מלכתחילה.
איו ספק, כנגד זה אנחנו צריכים 'העצמה אישית' יהודית ע"י צריכת תכנים שמחזקים את מה שאנחנו רוצים להאמין בו ולא להיפך.
מגזין נוער דתי לאומי - זאת אופציה פשוטה לחיזוק ערכי הציונות הדתית - שגם לא עולה הרבה כסף.
ועכשיו יש מבצע ענק לחופש הגדול! מגזין ב-5 שקל בלבד כולל משלוח עד הבית - לחודשיים הראשוניים!
להזמנת מנוי עכשיו - לחצו כאן >>